פרק שביעי: טאופו - רוטורואה - ביי אוף פלנטי

זהו השבוע השביעי של הטיול. המשפחה יוצאת לכיוון אזור טאופו. היא ממשיכה לרוטרואה, שם נחשפת לתרבות המקומית ומשם לעבר ביי אוף פלנטי.
משפחת אור
|
מפה
תמונה ראשית עבור: פרק שביעי: טאופו - רוטורואה - ביי אוף פלנטי

בדרך לרוטרואה

הבוקר מוקדש לפינוקים. אנחנו מתייצבים ב AC bath, קומפלקס של בריכות קרות וחמות, חלקן בתוך מבנה וחלקן בחוץ. שעת בוקר באמצע השבוע והאתר כמעט שומם. אנחנו נהנים מהבריכות החמות והילדים נהנים משתי מגלשות ענק (בחושך) אל המים. בסך הכל מקום נחמד מאוד. בצהריים אנחנו מחליטים להתחיל לנוע לעבר רוטורואה. אנחנו מחליטים אבל הקרוון שלנו חושב אחרת. אחרי כ- 10 דקות נסיעה הוא מתחיל לרעוד באופן חשוד. אנחנו פונים לחזור ומספיקים בדיוק להכנס חזרה העירה כאשר הוא שובק חיים לחלוטין באמצע הכביש. אנחנו מוצאים מקלט בחנות קרמיקה מקומית ואחרי כמה טלפונים מגיע אלינו מכונאי יעיל שקובע מיד שמדובר בבעיה רצינית וגם יוצר קשר עם חברת ההשכרה שלנו כדי להודיע להם על כך. עוד כמה דקות ומגיע גרר שלוקח אותנו לאתר קמפינג ומוריד אותנו שם. חברת ההשכרה היעלה שלנו מודיעה לנו בנתיים שקרוון חדש יצא לקראתנו מחר עם שחר ויגיע אלינו מקסימום בצהריים. שמחים וטובי לב אנחנו מקדישים עוד אחר צהריים מהנה בטאופו שאותה אנחנו כל כך אוהבים. כאן גם המקום לציין את השירות ברמה מדהימה לו זכינו מכל הגורמים המעורבים. טיפול בתקלה דומה בישראל הייתה לוקחת הרבה יותר זמן ועם הרבה יותר הפרעות למהלך הטיול שלנו. 

את הבוקר אנחנו מבלים באריזות. ידענו שיום זה יבוא, אבל תכננו אותו לעוד שבוע וחצי. לא נורא, זו ההזדמנות למצוא את כל הצבעים של הבנות שאבדו, לגלות דברים שדחפנו מתחת למושבים וכו`. לקראת הצהריים מגיע קרוון חדש. כמעט תאום זהה לזה שלנו. המקרר עבר צד, התנור המיותר נעלם והמיקרו תופס את מקום אחד מארונות האוכל. בצער רב אנחנו נפרדים מהקרוון שלנו שמועמס אחר כבוד על הגרר. אנחנו מעמיסים, יורדים העירה לעוד פיש אנד צ`יפס אחרון בטאופו ואנחנו בדרך. 

בדרך אנחנו מבלים בשני אתרי מים חמים. הראשון נקרא Butcher Pool בריכה מסודרת וכמעט נטושה. המים חומים עם גוון ירקרק עכור שלא עושה הרבה חשק להיכנס, אבל אחרי הכניסה אנחנו נהנים מאוד מהמים החמים. עדו ממש עובר חוויה קשה עם הריח והמראה, לא בטוח שהוא כל כך נהנה . השני Kerosene Creek הוא נחל חם עד מאוד המתפתל לאורך כמה מאות מטרים כולל מפלים קטנים והכל טובל בצמחיה יפה. המים חמים מאוד ואפילו הילדים מסכימים להיכנס ונהנים. לקראת ערב אנחנו מגיעים לרוטורואה. עיר תיירותית מאוד, מסריחה ולא רק מגפרית (מאוד יקרה). מחירי הקמפינג פה ממש מבהילים ואנחנו יוצאים מהעיר לחפש משהו יותר זול. Rainbow camp, עשר דקות נסיעה ממרכז רוטורואה מתגלה כמקום קטן, שקט, סימפטי וזול.

לתחילת הכתבה

מגיעים לרוטרואה

אנחנו בוחרים לגלות את צפונות רוטורואה דרך אתר Te Whakarewarewatanga. זה אתר המשלב בתוכו הכל. יש גייזרים, יש בית ספר לגילוף בעץ, יש כפר מאורי משוחזר, יש הופעה מאורית ועוד כל מיני תוספות. אבל הכי הרבה יש תיירים. האמת, המקום בהחלט נותן תמורה מלאה לכסף (20$ במכירה מוקדמת, 22$ בקופה בכניסה). בילינו שם כמה שעות טובות, הבעיה של המקום היא הבעיה של רוטורואה כולה, הריח. העיר כולה אפופה ריחות לא ממש נעימים מכל המעיינות והגייזרים שנמצאים בכל מקום, בחצרות, בפרקים, בתוך העיר ומסביב. אנחנו רואים הופעה של להקת מאורים. רקוד המלחמה מלהיב את כולם .המטרה להפחיד את האויב בכל מיני פרצופים מפחידים. כולל הוצאת לשון ומתן מכות על החזה. 

לאחר מכן אנחנו יורדים אל גדת האגם, שם בימי ראשון יש מעין שוק. השוק עצמו די מאכזב אבל מגרש המשחקים שם ממש שווה וזה בתוספת האגם היפה מהווים פיצוי יותר מהולם. אנחנו חוזרים לאותו קמפינג מאתמול, לא מחליפים חמישיה מנצחת. מכינים עוגת שוקולד לקינוח של ארוחת ערב .זה המקום לשבח את Bin Inn רשת חנויות מזון צנועות, זולות ומלאות הפתעות חיוביות (כמו העוגה הנ"ל).

אנחנו מתחילים את הבוקר בחיפוש אחר חנות צמר. החנות שהומלצה במרכז המידע מתגלה כמלכודת תיירים מצויה, המחירים בשמיים. עוצרים במרכז רוטורואה כדי להוריד ולשלוח אי מיילים .קיבלנו מלא דוא"ל וזה כיף. אבא שוכח לשלוח את האימיילים שלנו וגם את התרמיל. אנחנו יוצאים מרוטורואה לכיוון האגם הכחול. באזור רוטורואה יש הרבה אגמים והרבה מסלולי הליכה. אנחנו בוחרים את המסלול שמסביב לאגם הכחול. מסלול קל של שעה ומשהו בנוף יפיפה. 

אחרי ארוחת צהריים לשפת האגם אנחנו חוצים שוב את רוטורואה לכיוון צפון. מאתרים את חנות האינטרנט ושולפים משם את התרמיל האבוד. שמועה גונבה לאוזנינו שבין אגם רוטואהו ואגם רוטומה מסתתרת בריכה של מים חמים, חינם לגמרי (על כביש 30). הבריכה מתגלה כממש שווה, מעיין חם, חם שמתמזג לתוך נחל פושר. אנחנו רובצים במים החמים עד שהעור שלנו מתקמט לגמרי. 

עודד מחליט לפנק ומכין קפה .כך שאני במים החמים עם כוס קפה וגשם שמתחיל לטפטף, מ-ד-ה-י-ם. משם אנחנו יורדים לכוון החוף פנינו מועדות לטאורנגה. בדרך מוצאים קמפינג על שפת הים בזול. מבלים איזה שעה על החוף. אחר כך ארוחת ערב. הילדים אוכלים פה כמויות ענקיות .לקינוח טים-טם על החוף .לילה טוב . 

לתחילת הכתבה

טאורנגה

אנחנו מתחילים את הבוקר בארוחת בוקר מושקעת של ביצים, החוף ממול יפה ולנו יש זמן. משם אנחנו ממשיכים ל Mt. Manganui. אנחנו מקיפים בניחותא את ההר ונהנים מהנופים היפים. הילדים בינתיים נהנים מהים, מהחול ומהצדפים. את הטיול אנחנו מסיימים בחוף הרחצה העיקרי של העיירה ושם גם מבלים את שעות אחר צהריים. מכאן אנחנו חוצים את המפרץ לטאורנגה (Tauranga) שם אנחנו מאתרים קמפינג המצויד בבריכה טרמית קטנה ולידה בריכת שחיה מחוממת וטרמפולינה. החגיגה באגף הילדים גדולה.

הבוקר מתחיל בטיול בטאורנגה. יש לנו כמה עניינים עם הטיסה ותמי מנסה לפתור אותם בסדרה אנסופית של טלפונים. אחר כך מטיילים בעיר, עיר נחמדה אבל ה"אתרים" שבה לא משהו. בצהריים אנחנו מחליטים לצאת קצת מהעיר. הבחור ממרכז המידע ממליץ על מפל שנמצא מחוץ לעיר שמו Onawama Falls. הבעיה היא שהבחור הוא כנראה היחיד ששמע על המפל הזה. אין שילוט, אין מגרש חניה, אין נפש חיה. אחרי כמה סיבובים מוצאים סוף, סוף. המפל באמת יפה אבל לא ברור איך ואם אפשר לרדת עד אליו ממש אז אנחנו מסתכלים בתצפית יפה וחוזרים. נוסעים שעתיים בשביל מפל של 10 דקות. 

משם אנחנו ממשיכים ל- Mclarean Falls, פארק סמוך. הפארק באמת יפה, אגם גדול, דשאים נרחבים ואף נפש חיה, רק ברבורים שחורים ומליון ברווזים שמזהים ארוחה פוטנציאלית. עקב דלילות האוכלוסיה במקום אנחנו מבטלים את הרעיון להשאר ללילה במקום. אנחנו ממשים תוכנית מיום אתמול ונוסעים לבריכות החמות ב Mt. Manganui. שוב אנחנו מופתעים מהמחירים הזולים של שרותי הפינוק בניו-זילנד. במחיר של כרטיס כניסה בודד לכל בריכה חמה בארץ אנחנו נכנסים כולנו לתוך קומפלקס שמכיל מספר בריכות בטמפ` שונות. מאוחר בערב אנחנו חוזרים לטאורנגה לקמפינג מהלילה הקודם.

לתחילת הכתבה

קטיקטי

אנחנו חוזרים להצפין, אבל לפני כן הילדים דורשים (ומקבלים) עוד קצת זמן בריכה. זה מאריך את הבוקר (צריך עוד לקלח ולהלביש). אנחנו מגיעים לקטיקטי, עיירה שמפורסמת בזכות ציורי קיר על בתים. מצטיידים במפת הציורים ויוצאים לדרך. תוך כדי השיטוט בעיירה מתחילה תמי בחיפוש אחרי מריאן. בחורה מסתורית שגרה איפה שהוא, יש לה (או אין לה) פלאפון שאת המספר שלנו אנחנו יודעים (או לא). החיפושים מתבצעים בעזרת הטלפון, אנשי קשר רבים (בעל חנות למוצרי טבע, רופאת שיניים אלטרנטיבית ) וקרוון אחד עמוס במשפחה ונהוג על ידי גבר מזוקן בסוף שנות השלושים לחייו. החיפוש מביא אותנו למחוזות נידחים, הרים נשגבים וכבישים אינסופיים שמובילים לשום מקום. במהלכו אנחנו מגלים חבלי ארץ בתוליים, עובדות מפתיעות אבל בשום פנים ואופן לא את מריאן. מה שכן מתגלה זו משפחה אקס ישראלית שמפעילה דוכן פאלפל ושווארמה מקומי. הם מזמינים אותנו לשים את הקרוון שלנו אצלם בחצר ולהתארח אצלם. אנחנו מקבלים את ההזמנה אבל קודם לכן מנצלים את שעת האור האחרונה לביקור בחוף Wahihi. חוף יפה מאוד אבל סוער למדי. 

אנחנו חוזרים לקטיקטי ומתמקמים אצל מוטי ,רויטל ומור הקטן (הנסיך מווילס) בחצר. הילדים מגלים מהר מאוד את הDVD ומיישבים לראות סרט. הגדולים סתם מתקשקשים עד שעה מאוחרת. מבחינת הילדים DVD +שוקו הם החוויה הכי מדהימה בטיול. 

לתחילת הכתבה

כתיבה וצילום: משפחת אור.

יעדי הכתבה

סגור
×