פרק 2 - מערב ארה``ב

משפחת אוזן מגיעה אל לוס אנג'לס לאחר טיול בדרום אמריקה. לאחר שהייה מפנקת אצל הדוד מיזו, המשפחה רוכשת קראוון - חוויה בפני עצמה - ומתחילה לחרוש את הארץ...
מירה ויקטור
|
מפה
תמונה ראשית עבור: פרק 2 - מערב ארה``ב
© Depositphotos/Luna Marina

לוס אנג'לס - קדימה מתניעים

לאחר שלושה חודשי מסע בדרום אמריקה ואתנחתא במרכז אמריקה, נחתנו בארה"ב. נמל הנחיתה הראשון - לוס אנג`לס. מיזו, בן דודו של שמואליק, חיכה לנו בשדה התעופה ואסף אותנו לביתו. נשארנו לשוחח שעות ארוכות אל תוך הלילה לאחר שהילדים נרדמו. למחרת התעוררנו עייפים אך מלאי מרץ להתחיל בסידורים הדרושים לקראת המסע בארה"ב. ראשית, שכרנו רכב משום שבלוס אנג`לס אפשר לחיות בלי רגליים אך לא בלי רכב. לאחר מכן התחלנו לגשש לגבי נתונים בקשר להשכרת/רכישת קאראוואן. (RV, בעגה המקומית). ניסינו להרחיב את השכלתנו בתחום באתרי אינטרנט, לבדוק בעיתוני RV, לברר אצל חברים. לאחר כשלושה ימים שיחק לנו המזל- ידידה של מיזו הפנתה אותנו לסוחר RV, בוואלי, (פרטים בטיפים) ושם נרקמה העיסקה - השכרה לתקופה של מאה ימים, במחיר 6300 דולר כולל ביטוח, מיילז`, והשארת הרכב באזור ניו יורק. דומה שזה מחיר מצוין.

מבירורים שערכנו מבעוד מועד הסתבר לנו שמחיר השכרה מקובל הוא בערך 12000$-13000$ לאותה תקופה, ועל השארת הרכב ביעד אחר גובים סכומי עתק. כך, במקום להתפשר על רכב ישן יותר, מצאנו את עצמנו עם רכב חדש יחסית (COACHMEN FORD שנת 99, `24 אורך), השווה כ-30000$ ובלי הצורך לשבור את הראש איך למכור אותו בסוף הטיול. אחד הדברים הראשונים שעשינו, בהמלצתה של תמי מ"למטייל" היה להיכנס לסניף של AAA, ולארגן לעצמנו טריפ-טיק- דפדפות מאוד מסודרות ונוחות לשימוש שהוכנו במיוחד עבורנו לפי המסלול שתכננו- חבל רק שהיועצת שלנו מעולם לא יצאה מתחומי מדינת קליפורניה ועל כן טווח המידע שלה מאוד מצומצם. הארגון מרשים- יצאנו מהסניף עמוסים ספרים לעייפה, ומפות- הכל חינם - ואני רק חשבתי על כל יערות הגשם שנכרתים למטרה זו. (כרטיס AAA הוא חובה הן משום הסיוע בתכנון הטיול והחילוץ בעת הצורך והן משום שמקבלים בזכותו הנחות בכל מיני מקומות).

בלוס אנג`לס גילינו שלזמן יש נטייה לזלוג, להתמסמס. כשנמצאים בדירה עם טלוויזיה (מליון ערוצים) מחשב, ומשחקי וידאו למכביר, עם פינוקים של מקרר מלא מכל טוב, ההתארגנות ליציאה איטית יותר, ואז יש איזה סידור קטן בקשר לרכב, למשל, ושוב חצי יום "נשרף". הקדמה זו באה להסביר מדוע לא ממש הספקנו לראות המון דברים בעיר. כך או כך, ביקרנו ב- HOLLYWOOD BOULVARD, ראינו את עיקר האטרקציות: שדרת הכוכבים, טביעות הרגליים וכפות הידיים ליד התאטרון הסיני- הראנו לילדים את טביעות רגליו של דונלד דאק, אך הם לא ממש התרשמו, אנחנו לעומת זאת התלהבנו בכל פעם שמצאנו שמות של מפורסמים שזיהינו. כמו כן ביקרנו במוזיאון RIPLEY BELIEVE IT OR NOT, ובמוזיאון גינס. הילדים, וגם אנחנו, התלהבנו מרוב המוצגים, שהיו מעניינים, חלקם מוזרים מאוד. נסענו גם להתעדכן בחיי העשירים והמופלאים בבברלי הילס, אין ספק שכאן נמצאים "החיים הטובים". ביום שישי נסענו לבלות את היום ב- UNIVERSAL STUDIOS , ומירב, בת הדודה של שמואליק הצטרפה אלינו. כמיטב המסורת ב-THEME PARKS האמריקאים, הכל מאוד מושקע. עוברים מאטרקציה אחת לשניה במשך כל היום. כולנו נהנינו מאוד.

נדמה לי שאנחנו, המבוגרים, מתלהבים עוד יותר מהילדים. הילדים ממש התלהבו מטיסה מדומה במכונית עתידנית. מופע "עולם המים" מאוד הרשים אותם, בייחוד בשל אופנועי הים שהתיזו מים על הצופים. ה"מומיות" במבוך החשוך והמצמרר בהחלט הפחידו אותם. בערב, סעדנו כולנו בביתו של מיזו- סוף סוף עשינו קידוש כמו שצריך וגם אכלנו קוסקוס מעולה- ראשון מזה שלושה חודשים. ביום א` נסענו לטיילת של וניס VENICE, האווירה היתה מאוד נעימה וידידותית, עברנו על פני המון דוכנים שמוכרים כל מיני פיצ`פקס כמו קטורת, ועבודות יד, וגם ליד דוכנים של אנשים שיש להם אמירה כלשהיא, פוליטית או חברתית, לפרסם ברבים, והם רושמים זאת על גבי לוחות מחיקים. בילינו סה"כ 6 ימים בלוס אנג`לס, כלומר, הצלחנו להתארגן באופן מרשים מאוד, בזכותם של מיזו ושמואליק, וכך הצלחנו שלא לבזבז זמן יקר מאוד בעיר. בשעות האחרונות לפני היציאה למסע נסענו לחנות מוזלת לזווד (מילה מתקדמת שפרושה לצייד) את הקאראוואן בכל הציוד הדרוש (מאוחר יותר גילינו שהיינו צריכים לחפש חנויות של "הכל בדולר" והיה יוצא זול עוד יותר). מיזו דאג לנו כמו שתרנגולת דואגת לאפרוחיה- ולמעשה ניסה לדחות קצת את העזיבה שלנו, אבל אנחנו החלטנו שמאחר והכל למעשה מוכן,יוצאים לדרך ב-5.5 -אם זה לא יועיל- זה בטח לא יזיק... לבסוף, בשעה 10 בערב יצאנו את לוס אנג`לס לכוון סאן דיאגו. בחצות, החלטנו שזה מספיק ליום אחד, נכנסנו ל- REST AREA, על האוטוסטרדה, והלכנו לישון- לילה ראשון בקאראוואן.

לתחילת הכתבה

סאן דיאגו ופארקים

למחרת המשכנו בדרכנו, הגענו היישר לגן החיות של סאן דיאגו. ביקרנו בגן המפורסם הזה- היה יפה ומעניין, ראינו חיות מכל רחבי העולם - חלקן בפעם הראשונה בחיים. לצערנו הגענו יחסית מאוחר, וגם לא קיבלנו יעוץ טוב בכניסה לגן ולכן פספסנו את הפנדות - חבל. ללינת הלילה נסענו לסאן יזידרו, דרומית לסאן דיאגו, ממש על גבול מקסיקו. חנינו בחניון המופיע בחוברת AAA. זה המקום הנכון לציין שיש שפע של פארקים לקמפינג וחנית לילה ב-RV ושהמחירים נעים בין 15$ -35$ בעונה זו של השנה (תלוי אם הפארק פרטי או ציבורי). ניתן להסתמך על המלצות שבחוברות AAA. על כן לא נלאה אתכם יותר בפרטים השוליים האלה, למעט אם נתקל ביוצאים מן הכלל (לטוב או לרע). למחרת בקרנו ב-SEA WORLD, פארק אטרקציות נוסף, עם שלל מופעים ואקווריומים בהם מוצגות חיות מים שונות: אריות ים, דגים בשלל צבעי הקשת ובכל הגדלים, בריכה עם כוכבי ים חיים - אור לא הפסיק לשלוף אותם מהים ולגעת בהם. חזינו במופע של דולפינים ולווייתנים, שהיה חביב מאוד, וכמובן גם במופע של שאמו- KILLER WHALES, שהרשימו מאוד בגודלם העצום ובפעלולים שעשו יחד עם המאמנים שלהם. אי אפשר שלא להתאהב בחיות האדירות האלה, חבל שאי אפשר לגדל אותן באמבטיה שלנו. (בכניסה הסתבר לנו שניתן לקנות כרטיס כניסה לפארק הזה, משולב בכניסה ליוניברסל סטודיוס ולחסוך לא מעט כסף). מיד לאחר הביקור הנ"ל, וכדי להתקדם הלאה, יצאנו לדרך בחזרה לכוון לוס אנג`לס.

הלילה ירד והחלטנו לעצור ללינה. לא ראינו בדרכנו שלט של פארק ועל כן ניסינו לעצור במגרש חניה רחב מימדים שנקלענו אליו תוך כדי נסיעה. לא הספקנו אפילו להחליט באיזה פינה להתמקם, ומכונית בטחון עצרה לידינו והגברת שנהגה בה ביקשה מאתנו, באדיבות, להתפנות מיידית מהמקום, וגם הדריכה אותנו כיצד לנסוע לפארק קרוב. מסתבר שבקליפורניה אי אפשר פשוט לעצור בכל מקום שהוא ללינה, על כן יש תמיד לברר לגבי פארקים בתוואי הנסיעה. נסענו בהתאם להנחיות שקיבלנו, והגענו ל- CAMPGROUND. בביתן הכניסה לא היה איש והשלט הנחה את הבאים לחנות ולגשת לשלם למחרת בבוקר. יש גם מקומות שבהם יש קופסא בכניסה ואנשים אשר יוצאים לדרכם לפני פתיחת המשרד, מתבקשים לשלשל את הכסף בקופסא - זה נחמד. בחשכת הלילה התמקמנו באחד המגרשים הפנויים ובבוקר גילינו שאנחנו נמצאים בתוך יער מקסים. בבוקר קמנו, התרחצנו, התלבשנו....סתתתתתתתם, או-קי, נסענו בחזרה לל.א., לכל מיני תיקונים ושיפורים ב- RV, מיזו שוב פגש אותנו ודאג לכל מחסורנו, ושוב הציע שאולי נבוא לעוד לילה ולא ניסע כי עוד מעט כבר מאוחר....טוב, נפרדנו שוב בנשיקות וחיבוקים ויצאנו לדרך - הפעם באמת, בעזרת השם.

נסענו מזרחה על כביש 134 ואח"כ 210 לכוון אריזונה. בדרך עצרנו ב-SILVERWOOD LAKE, בפארק ציבורי וחביב מאוד, ליד אגם נעים, שבו ניתן גם לשוט ולדוג. הפארק היה מקסים, ופגשנו בו המון ארנבות וסנאים, שהלהיבו את הילדים מאוד. אהבנו. נציין שבתקופה זו אין עומס רב בפארקים, ואין הכרח להזמין מקומות מראש. לאחר טיול בוקר קצר לאגם, התחלנו ביישום החלטות חדשות שקיבלנו לאחרונה - הודענו עוד בערב שלפני על הכוונות - ועתה הושבנו את הילדים להכנת שיעורים....הגענו למסקנה שעד עכשיו הם לא ממש למדו והתקדמו בחומר, שעבר כבר די זמן ואוטוטו חוזרים הביתה, ושבסגנון הטיול החדש הזה יש מקום לתכנון סדר יום פחות או יותר קבוע שיכלול גם לימודים. הם עבדו - לא ממש התלהבו.

ואחר מכן קינחנו בבראנץ` רציני והתחלנו את פרק הנסיעה של היום. נסענו, נסענו, נסעעעעענו, עצרנו בדרך ה- NEEDLES, עיירה על גבול מדבר MOJAVE, באתר קמפינג מאוד מסודר, של KOA. (מזל שענת מתקשרת בכל יום ומעבירה איתנו את המיילים הארוכים האלה). בפארק הזה יש בריכת שחיה, אבל אין מגרש כדורסל. לצערנו, ובמיוחד לצערו של אבשלום, טרם נתקלנו במגרש כדורסל באתרי הקמפינג שבהם ביקרנו עד כה, וזה מאוד מאכזב את איבי-פלא, שכל כך מתגעגע לחוג הכדורסל שלו ולאבי המדריך.וגם אני טרם מצאתי את הפתרון לחיבור לאינטרנט מאתרי הקמפינג. למחרת, לאחר שחיה קצרה בבריכה, שעורים וארוחת בוקר דשנה, יצאנו לדרכנו דרומה, לכוון העיר LAKE HAVASU CITY, (על כביש 95 דרום, ירידה מכביש 40) לשפת אגם בעל אותו שם, שנוצר בתוואי נהר הקולורדו. בשערי העיר, היתה לי צביטה של חמימות בלב, כשהבטתי בנוף העיר והוא כל כך הזכיר לי את אילת המקסימה והנהדרת שלנו. אותה עיר פרוסה על נוף מדבר, עם הרים אדומים המתנוססים מרחוק. גם שמואליק חש בדיוק את אותו הדמיון. עצרנו בסופר וולמארט, קנינו חכה ופיתיונות, שילמנו עבור רשיון לדיג ( 26$ ל-5 ימים), ושוטטנו באזור בחיפוש אחר אתר RV, לחנות בו ללילה.

הגענו לאתר בשם CRAZY HORSE, וקיבלנו חניה בדיוק על חוף האגם, 15 מטרים מקו המים (מומלץ!). שמואליק הלך לדוג, הילדים התחברו עם טיילור הילד מה-RV השכן, ואני נהניתי מהנוף היה סופשבוע. נחשפנו לתופעת הבילוי המשפחתי האמריקאי הטיפוסי באתרי קאראוונים. כולם מגיעים עם ה- RV שלהם, מחובר למכונית PICK UP, וגוררים גם סירות מנוע ענקיות, אופנועי ים ומה לא. הם מגיעים סופר-מאורגנים, עם BBQ ביתי גדול, כסאות, אופניים ועוד ועוד, כולם יושבים להנאתם, לוגמים בירות ומקשיבים למוזיקה - צורת בילוי מאוד נפוצה בשכבת ביניים בארה"ב. בילינו את היום על שפת האגם. הילדים שמחו מאוד כשהצליחו לדוג דג גדול. לאחר שעזבנו את החוף, נסענו לבקר את גשר לונדון- האטרקציה המקומית. זהו גשר שפורק בלונדון, נרכש והובא לעיירה ונבנה מחדש במקום.

לתחילת הכתבה

עם הפנים לאריזונה

למחרת נסענו לסדונה SEDONA. זו עיירה תיירותית השוכנת דרומית לפלגסטף, אריזונה. הדרך מאוד יפה, מיוערת. אזור סדונה מרשים ביותר. יש שם מצוקי אבן חול אדומה, בצורות שונות שהטבע יצר בתהליכים של ארוזיה. טיילנו באזור, לקחנו גם סיור מודרך בקרונית חמודה, אך זה התברר כבזבוז זמן ועל כן אינו מומלץ. הלכנו באחד ממסלולי ההליכה המסומנים והיה נעים. האזור אמור, על פי השמועות, להיות מאוד אנרגטי- והרבה אנשים שעוסקים בנושאים שבתחום זה גרים באזור. לא נוכל לאשר במאת האחוזים את השמועות הנ"ל, אך נעיד שמצב הרוח שלנו היה טוב מהרגיל. לאחר הביקור בסדונה, פנינו צפונה, והגענו עד לגרנד קניון. בכניסה קנינו כרטיס כניסה שנתי לפארקים הלאומיים (50$). נכנסנו לפארק חנינו את הרכב ומרגע זה ואילך ניצלנו את התחבורה הציבורית הנוחה העומדת לרשות המבקרים בפארק. תחילה ניגשנו לעמוד על שפת הקניון ולהשקיף במחזה המרהיב והמדהים הזה. פעם נוספת אני משתמשת בכל מלאי הסופרלטיבים הקיימים, ושוב חשה שאני לא מצליחה להמחיש את גודל המעמד.

אין זה פלא שבאמריקה הכל גדול - המכוניות, סירות המנוע, כוסות הקולה... שהרי אלוהים חנן אותם בטבע כל כך גדול- הגרנד קניון, המרחבים הפרוסים מאופק עד אופק. לאחר ביקור בפארק, אשר במהלכו עשינו כמה מסלולי הליכה קצרים וקלים בלבד, יצאנו מן הפארק ונסענו חזרה לעיירה השוכנת בכניסה- שם ביקרנו ב IMAX - המלצה של ידידנו יעקב- והמלצה ברוכה ביותר! הסרט היה מאוד מרשים גם מעצם הפורמט המשוכלל וגם משום שהוא נתן עוד עומק לגרנד קניון, שבאמת, כפי שנאמר אף בסרט, נראה כאילו אין בו חיים, אך בפועל, הוא כמובן רוחש פעילות. הסרט גם העמיק את ידיעותינו לגבי ההיסטוריה של הקניון, מלפני 4000 שנים ועד ימינו. ביקרנו גם בצד הצפוני ( NORTH RIM), וגם שם מאוד התרשמנו מהגודל והעוצמה של תופעת טבע מופלאה זו. הדרך היתה מאוד יפה וגם זכינו ליהנות משאריות השלג שטרם הפשיר, עבור הילדים זו היתה שמחה גדולה.

לתחילת הכתבה

פארק ברייס, פארק ציון והסביבה


כדי לא להפסיד עוד זמן יקר המשכנו אחה"צ לנסוע עד לקאנאב, עיירה במדינת יוטה, לקראת הסיורים בקניון ברייס ובפארק ציון. בבוקר נכנסנו לפארק ברייס, שנקרא כך על שמם של הזוג ברייס שהתיישב במקום לפני שנים רבות, וגילינו ששרידי השלג של החורף עוד לא נמסו לגמרי. השלג הוסיף חן נוסף ליופי הטבעי של המקום. אלה ימים נפלאים לביקור במקום. אין לחץ של מבקרים והמקום מרהיב - גם שלג וגם שמש. טיילנו בין עצי המחט, נהנים מנוף הקניון, שנוצר משבר בשכבות האדמה וארוזיה שיצרה צורות שונות בהתאם להרכב האבן בכל שכבה. אגדה אינדיאנית מספרת שעמודי אבן אלה, הנקראים HOODOOS, היו, למעשה, אנשים רעים שנהפכו לזקיפי אבן- כשצופים על עמודים אלה, אפשר כמעט להאמין לאגדה, משום שבמקרים אחדים ניתן לזהות פנים או גוף אנושיים. לחנית הלילה בחרנו להיכנס ל-רובי`ס קמפגראונד, מייל אחד לפני הכניסה לפארק. זה לא רק קמפ- זו אימפריה של ממש. אותו אבנעזר (רובי) סילט, קאובוי אמיתי, מראשוני המתיישבים במחוז גארפילד, פתח בשנת 1920 מלון בתוך אזור הפארק ומאוחר יותר העביר את ממלכתו אל מחוץ לפארק.

עתה כולל המתחם לודג` גדול (BEST WESTERN), אתר קמפינג, קבינות בולי עץ, לינה באוהלי טיפי אינדיאנים, חדרי כביסה, חנות כולבו- מזכרות, סופרמרקט, חנות צילום ופיתוח מהיר, מסעדות, תחנת דלק, זירת רודיאו, מגרש כדורסל (!), בריכה מקורה ובריכה חיצונית. המקום מציע גם סיורים בהליקופטר, טיולי רכיבה על סוסים ויש גם שרות הסעות (SHUTTLE) לפארק - אמרתי לכם - אימפריה! החלטנו לפנק את הילדים בקצת פנאי, לאחר שדומה שעניין הטיולים מתחיל לעייף אותם, בייחוד את אור, שמעדיף לאין ערוך להישאר בקאראוואן ולשחק. אי לכך חזרנו די מוקדם מהפארק והלכנו לזרוק כמה כדורים לסל - אבשלום "לא איבד את היד" למרות ההפסקה הגדולה באימונים וקלע יופי! אור מצא מיד חבר קטן, לבן ומתולתל ההולך על ארבע. ניסיתי להתחבר שוב לאינטרנט, ולא הצלחתי - נאלץ לחכות ללאס וגאס. גם קליטה בפלאפון אין לנו כאן, למרות שזו ארה"ב של אמריקה. למחרת חזרנו לברייס לעוד מסלול הליכה בקרקעית הקניון. טיילנו בנקיק צר בין מצוקי אבן חול אדומה גבוהים ומרשימים, צפינו בנציבי האבן בצורותיהם המעניינות - היה יום טיול נעים ביותר.

מאוד התלהבנו מ-ברייס. אח"כ בקרנו בפארק ציון, שגם הוא קניון יפה ומרשים, הנמצא במרחק של כ-80 מייל מברייס. טיילנו במסלולים המוצעים (השבילים מאוד משולטים וברורים ובמרכז המבקרים בכניסה לכל פארק יש הסברים להווצרות תופעות הטבע המיוחדות, הסברים על החיות שנמצאות בשטח הפארק ועוד אינפורמציה) והשקפנו על קירות הענק האדומים המתנשאים לגובה רב מאד, הגענו לבריכות האמרלד, הלכנו לאורך נהר VIRGIN, שזרימתו בערוץ יצרה את מבנה הקניון. לאחר הסיורים צפינו בסרט המסביר את תהליך היווצרות הקניון. למרות שנהננו בציון והתרשמנו שהוא פארק נופי ומעניין, הרגשנו כולנו שפארק ברייס יותר מיוחד ומרשים.

לתחילת הכתבה

החיים ב-RV

הנושא הזה בוודאי זכאי לפסקה משל עצמו. כבר שמענו מאחרים שחוו את החיים ב- RV, שזו חוויה זכורה מאוד לטוב. ציפינו שזה יהיה כיף גדול, אך היו לנו גם חששות. במציאות זה היה נפלא יותר מכל דמיון. עצם החיים ב-RV הם חוויה נהדרת בפני עצמה- הביקורים הם הצ`ופר. ב-RV חזרנו מעט להרגלים טובים מהבית. התחלנו לאכול מזון יותר ביתי ובריא, הילדים חזרו לאכול סלט וירקות, רמת הJUNK FOOD בדם ירדה, חזרנו לשגרה ביתית של בישול, מנגל (הרבה), שטיפת כלים לא מעיקה ושל שיחה משפחתית קולחת סביב השולחן מבלי להזדקק להציץ בתפריט ולהחליט על מה להמר - למרות זאת מן הראוי לציין שעל פי התרשמותנו בארה"ב יותר זול לאכול במסעדה מאשר לבשל בבית - הקטע של הבישול אינו מטעמי חסכון אלא החלטה עקרונית ובריאותית בעיקר. הילדים מתלהבים מהקאראוואן- ביחוד בזמן שאנו חונים בקמפ ובלילות. בזמן נסיעה הם פחות נהנים, גם משום שהם חייבים לשבת חגורים ולא יכולים להסתובב ולשחק בכל פינה, וגם משום שהנסיעה מאחור נעימה פחות מבמכונית רגילה.

מרגישים בתגובותיהם שהתקופה הזו בקאראוואן תעשה להם טוב. הם מאוד נהנים להדליק מדורה בלילה, לגלות ארנבות וסנאים בין העצים. המיטה שלהם, שמעל תא הנהג היא תענוג בפני עצמו, הם נהנים לשחק שם, לסגור את עצמם לאחורי הוילון ולהרגיש באוהל. אפילו הכנת השיעורים נכנסת לשגרה. בשלב זה של הטיול אנחנו זזים בכל יום למקום חדש, גומעים מיילים למכביר, החוויות רבות ותגלית רודפת תגלית. בוודאי הרגשתם את זה גם באופי הכתבה. יש ממש תחושה של סחרחרה. אם לא מעלים על הכתב בכל יום את הרשמים הרבה דברים נשכחים. הקארוון הוא בית נייד הכולל את רוב ציוד המטבח הביתי (מקרר, כיריים, תנור אפיה ומיקרו), תא מקלחת ותא שרותים, חדר שינה נפרד להורים, אזור הסבה ואכילה עם ספה נפתחת, ועוד תא שינה מעל לתא הנהג. הכל במיניאטורה ובניצול מקום מקסימלי. זו שיטה נהדרת לטיול כשהבית בא איתך. יש אפילו אפשרות לצפות בטלויזיה, להטעין מחשב וכו`. הנהיגה מעט מלחיצה בהתחלה, עד שמתרגלים למימדים של הרכב הזה.
 
יותר צפוף מזה לא יכול להיות, גם לאנשים, אבל מסתבר שאין עם זה שום בעיה - ההפך הוא הנכון. RV זו ממש תופעה כאן בארה"ב. קשה לתאר כמה RVs ראינו בכבישים ובפארקים, אצל סוחרי רכב ובמגרשי אחסון. ידענו על כך אך לא תיארנו לעצמנו את מימדי התופעה. אפשר להתמכר לזה. בפרספקטיבה, המסע הזה מתחלק לשני חלקים, כאילו מדובר בשני מסעות שונים. וזה מצוין, משום שלאחר דרום אמריקה חששנו ששום דבר לא יכול להשתוות לחוויות שחווינו שם. והנה בא ה- RV, והפך את קטע הטיול הזה למשהו מיוחד בפני עצמו, שלא נופל מהקודם.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×