קופצים להתחמם בליסבון

ספי והמשפחה נוסעים ל-4 ימי טיול בליסבון- ומספיקים לבקר בכמה מרובעי העיר, לנסוע בטראם, לחזור לכיכר המוארת בערב, לטעום פופ-קורן ברחוב, לבקר בארמון בעיירה סינטרה ועוד ועוד.. ולקינוח גם שלל המלצות על נסיעה וטיול עם זאטוטה נמרצת..
ספי
|
תמונה ראשית עבור: קופצים להתחמם בליסבון
© איתמר ברק

טיול עם ילדים

רק הסתיימה לה חופשת הקריסטמס, והנה נחתה עלינו - או ליתר דיוק - על ילדינו, חופשה נוספת- חופשת האביב. הפעם הסיבה למסיבה, תרתי משמע, היא חגיגות הקרנבל. מה זה קרנבל? בהקבלה פשוטה- פורים שלנו. תחפושות, מסיבות ובעיקר תהלוכות מדהימות ברחבי אירופה. האמת? יש דווקא כמה קרנבלים מוצלחים בסביבה, אבל כיוון שהחופש הוא רק לילדים ומישהו פה בכל זאת צריך לעבוד, ומנגד קרנבלים מוצלחים יש בעוד כמה מועדים השנה, החלטנו לוותר על חופשה בסביבה הקרובה, ולחפש יעד לטיול. וכך התקבלה לבסוף החלטה שונה ואמיצה - לנסוע לסוף שבוע לליסבון-בירת פורטוגל.

למה שונה? כי עד כה יצאנו לכל טיול עם הרכב, דבר שמאפשר נוחות (כמו למשל לסחוב חצי בית על הגב, ולעבור לסיור רכוב כשמתעייפים מהצעידה) וכמובן מוזיל מאוד את עלות הטיול. אמיצה, שלא לאמר מזוכיסטית - תיאור שהתווסף במהלך הטיול, כשהבנו את המשמעות של לטייל עם זאטוטה בת שנה ושלושה חודשים, כשהעגלה כבר לא ממש חברתה הטובה ביותר, ומנשא הגב, שהוא פתרון נפלא, מתחיל להכביד לאחר כמה שעות של שיטוט ברחובות.. אבל "זה מה יש" (ובעיקר "אין" סבתות בסביבה שמוכנות להתגייס לשמירה על הילדים). ובהחלטה אם לטייל או לא, או לחליפין: עכשיו או לחכות שתגדל (ואז כבר לא נהיה כאן) - ההחלטה התקבלה פה אחד. טסים לליסבון! עיר שנחשבת ללהיט תורן בקרב הארופאים, עם אקלים נוח יחסית וחורף מתון. עיר ישנה ומתפוררת שנשענת בעיקר על עבר מפואר, ועם זאת עיר נמל עם השפעות מזרחיות וקסם מיוחד ששמור רק לה.

וכך מצאתי את עצמי צועדת ביום שני "על הבוקר" לסוכנות הנסיעות להזמין טיסת ומלון במחירים שנראו אטרקטיביים מאוד בעלון שחולק לתיבות הדואר. תאריכי הנסיעה שבקשתי - לטוס תוך שבוע, ועוד עם משפחה- היכו את הפקידה בהלם מוחלט. זוהי מדינה שבה אנשים מתכננים הכל מראש ולכן במה שנוגע לחופשות, אין מחירי רגע אחרון, אלא ההפך- רגע ראשון. כלומר ככל שתקדים להזמין, כך המחיר יהיה נמוך יותר. הבחורה נאלצה להתנהל בקצב שונה, אך לזכותה יאמר שהיא לקחה על עצמה את האתגר, וכעבור שעה יצאתי ממנה עם כרטיסי טיסה והזמנה למלון במרכז העיר.

בשעה 10:00 בבוקר ביום שישי, לאחר טיסה של שעתיים ורבע, נחתנו בליסבון, כשאת פנינו מקדמות שמש מסנוורת ושתים-עשר מעלות, כל מה שייחלנו. בדיעבד התברר שכבר בטיסה התגלו הסימנים הראשונים למה שמחכה לנו בהמשך. שטח "מת" שנמצא בקידמת המטוס שאין בו מחלקת עסקים, הוסב על ידי לפינת משחקים, אליה הצטרפה בשמחה נוסעת נוספת עם זאטוטה משלה, בדיוק באותו הגיל. אך בעוד החברה החדשה התעסקה בעיקר בהאכלת הבובה, שלי מיצתה את העניין מהר מאוד.

לאחר משחק "קוקו" קצר שדיילת תמימה שיחקה איתה מאחורי וילון חדרון הדיילים, שנמצא סמוך ל"משחקיה " שפתחתי, ילדתי היקרה פלשה לחדרון, והתעקשה לשוחח בטלפון שמחבר את תא הנוסעים לתא הטייס וללחוץ על עוד אי אלו כפתורים שממש לא נועדו עבורה. זעקות השבר שבהן היא פתחה בשל נסיונות הרחקתה מהשטח, נשמעו כמובן בכל המטוס, ורק סדרת פרצופים שהמציא אחיה גרמה לה לבסוף לעבור לצחוק גדול. את תאורי פרצופיהם של של נוסעי המטוס אחסוך מכם.

המלון התגלה כמלון מחודש ברוח המסורת, והפגיש אותנו לראשונה עם האריחים המצויירים, שהם אחד מסמלי העיר. לשמחתנו, גילינו שאנו ממוקמים במדרחוב באזור התאטראות, סביבה נעימה במרכז העיר, סמוך לשלוש כיכרות שמהוות מוקד תיירות, ונקודות יציאה של טרמים, מטרו ואוטובוסים. הרחוב המה ילדים מחופשים בדרכם להצגות, ואוירת הקרנבל שלטה בו.

לתחילת הכתבה

אטרקציות בעיר

ליסבון היא עיר שבנויה רובעים-רובעים. עיר ארופאית קצת אחרת, שמשלבת בין ככרות ומבנים אופייניים לאירופה הקלאסית, בתים עם גגות רעפים הצבועים בצבעים רכים: תכלת, כתום בהיר, ורוד וצהוב, ובין בתים ישנים ומסורתיים שמצופים באריחים מצויירים בשלל צורות וגוונים. לבה של העיר הוא העיר התחתית, רובע Baixa - רובע החנויות שכולל מספר מדרחובים ורחובות רגילים, רובע לא גדול ש"יורד" עד הים, תחילתו בשלוש הככרות היפות: Rossio , Restauradores, ו-Parca da Figueira, וסיומו ב"שער העיר", שער המוביל לכיכר גדולה ויפה - Parca do comercio. את רוב היום בילינו באזור תוך כדי שיטוט ברחובות וספיגת האוירה המקומית. הרובע היה במרחק הליכה מהמלון, ואיפשר "יום קל" יחסית, לאור העובדה שתחילתו של היום היתה ב-04:30 בבוקר.

האטרקציה העיקרית באזור מבחינתנו היתה מעלית בשם Santa Justa שממוקמת במרכז הרובע. העלייה בה מובילה למרפסת תצפית על העיר. המעלית עצמה מרשימה לא פחות מהנוף הנשקף ממנה ונבנתה לפני כ-100 שנה על ידי אייפל, סיפור שעלה לי בחצי שעה של התעכבות לידה בבדיקות והשוואות שערך הפולני למגדל אייפל בפריס, לאחר ששוכנע שאני לא "עובדת" עליו...

כלל שסיגלנו בטיולינו בערים גדולות הוא לחזור עד כמה שניתן לאותם מקומות גם בלילה, כיוון שתאורת הלילה צובעת אותם באורות אחרים. עייפים ותשושים מהיום הארוך (למרות שעשינו "הפסקת צהריים") חזרנו שוב לאותן הכיכרות, כשהפעם יותר משרצינו לראות את הכיכרות בחושך, רצינו להרדים את הזאטוטה בעגלה תוך כדי תנועה, כיוון שהלול שקיבלה לא עשה עליה רושם של מקום שיאה לה.

בדרכנו חזרה למלון הלכה הגבירה אחרי הריח, וגילתה דוכן למכירת פופ-קורן טרי ומתוק בפתחו של אולם תאטרון מול המלון. דוכן זה הפך לצ`ופר הקבוע של סוף היום (במדינות רבות באירופה הפופקורן נמכר בצורתו המתוקה, בגוון שחום ועטוף בכרמל).

היום השני החל בארוחת בוקר, שבה כמובן מצאנו את עצמנו אוכלים בתורנות, כיוון שהזאטוטה גילתה עניין רב יותר במדרגות שהובילו לחדר האוכל מאשר בקורנפלקס. פנים מוכרות מאותו הדיל ואותה הטיסה חייכו אלינו ספק בהזדהות ספק ברחמנות, ואנו מיהרנו להפלט לרחוב. לצערנו, הריטואל חזר על עצמו מדי בוקר מחדש.

התכנית היומית כללה שני רבעים: Alfama ו-Belem. רובע Alfama הינו רובע ישן ומתפורר מהמאה ה-17, ששרד את רעידת האדמה הגדולה שפקדה את העיר ב-1755. רובע שתושביו היו יורדי ים, סוורים וגם יהודים שגורשו מספרד. בראשו מצודה גדולה, כנסיה, שוק פשפשים ורחובות שהזמן עמד בהם מלכת.

ליסבון היא עיר "שגבעות סביב לה". השילוב של גבעה וישן, הניב רחובות צרים, סימטאות והרבה מדרגות. וכל זה עם זאטוטה על מנשא גב. מהר מאוד הבנו את העניין דרך הרגליים, ולמרות שניסינו לעלות גבוה ככל שניתן עם האוטובוס ומשם לרדת, בכל זאת גילינו שבסוף כל ירידה יש שוב עליה. פה אחד, הוחלט לחבור לטראם מס` 28 שמסייר בשכונה, ונחשב לחוויה תרבותית בפני עצמה. המסלול בשכונה כלל את מבצר Castelo de sao Jorge, מבצר מקסים, החולש על העיר ומהווה נקודת תצפית עליה. הירידה ממנו היא דרך רחובות קטנים מלאי חנויות מזכרות, למרפסת תצפית יפהפיה נוספת, Miradouro Santa Luzia, המעוטרת באריחים, ומציגה ציור קיר שעשוי כולו מאריחים. במקום גם בית קפה פתוח לתצפית על הנוף. עליה בהמשך הרחוב מובילה לכיכר יפה וסימטאות עם בתים צבעוניים או לחליפין מצופי אריחים, וירידה מובילה לכיוון הכנסייה המעניינת (Se cathedral) ועוד קבוצת סימטאות, בינהן גם רחוב היהודים (Rue de Judiaria).

טראם 28 עובר ברחובות נוספים בשכונה ומחוץ לה, נסיעה שגרמה לכולנו להגיע למסקנה כי חלקים מסויימים בשכונה הישנה, שחבלי כביסה תלויים בין חלונותיה ונשים זקנות משוחחות בינהן דרך החלונות, הם יותר הצצה לתוך תרבות מאשר חוויה. עניין של טעם אישי. אולי לארופאי הממוצע שאינו מורגל במראות כאלו, זו כן חוויה. אנו המבוגרים, בכל זאת גדלנו בישראל של שנות ה-70, ללא מייבשי כביסה, ורחובות כאלו הם חלק מתבנית נוף ילדותנו. גם ילדי "דור המייבש" בהו דרך החלונות ולא ממש הבינו איפה מסתתרת החוויה.

את אחר הצהריים בילינו בשוטטות ברובע Belem הצמוד לנהר. הטיילת, המצודה שהגנה בעבר על העיר, אנדרטת המגלים המרשימה, תצפית על גשר ה-25 באפריל, שנחשב לארוך ביותר מסוגו באירופה, מעגן סירות, והארמון שהוא גם מוזיאון ימי. לצערנו הגענו אליו ממש לפני הסגירה, ולא הצלחנו להיכנס. זה היה גם המקום לשחרר רגליים מבחינת הזאטוטה, ולרוץ על המדשאות ולאורך הטיילת (והיא כמובן הוקירה תודה וניסתה לבדוק את טיב המים בבריכות הנוי המקשטות את המקום).

סיור לילה, לאזור שנחשב לאזור מלא מסעדות ובהן מופעים של מוזיקת פאדו, נראה מגוחך עם הכנופייה. הסתפקנו בשמיעת קולה של עמליה רודריגז בוקע מרמקולים התלויים על הקיר בחנויות מזכרות.

לתחילת הכתבה

העיירה סינטרה

את יומנו השלישי הקדשנו לעיירה סינטרה, אחת מתוך מספר עיירות שמוצעות במסלולי הטיול שמחוץ לעיר. העיירה מקסימה, בעלת מרכז קטן ועתיק ובנויה על צלע הר. בראשה ארמון ששימש את בית המלוכה. זהו ארמון הבנוי בסגנון אחר ושונה, צבעוני מאוד, שמרחוק נראה כאילו הוא "ארמון צעצוע". גם חדריו הפנימיים שונים, ומלבד חדרי המלך והמלכה, ניתן לראות חדרי אירוח רבים המעוצבים ומסוגננים על פי תרבויות שונות.

בסינטרה ניתן לעלות על אוטובוס פנימי, שמספרו 434, תמורת כ-3 יורו לאדם, שיוצא מהכניסה האחורית לתחנת הרכבת. האוטובוס נוסע במסלול מעגלי עם נקודות עצירה בתחנות מעניינות. ארמון, ארמון נוסף, גני הארמון, ומרכז העיר. בארמון, מלבד תשלום של 6 יורו למבוגר ו-4 לילד, ישנה רכבת קטנה המעלה את המבקרים משער הכניסה לארמון עצמו, שנמצא גבוה יותר בתוספת תשלום של 1.5 יורו לאדם. לאוהבי המלוח: כדאי לקנות ביורו שקית גרעיני פול בדוכן שבכניסה לארמון (זהירות! מלוח מאוד). לאוהבי המתוק: שקית עוגיות גבינה. לא יודעת איפה היתה שם הגבינה, אבל העוגיות היו נהדרות.

לתחילת הכתבה

רובע בריו אלטו

יומנו הרביעי והאחרון היה קצר יותר והוקדש לסיור ברובע Bario Alto, רובע עילי נוסף. רחובו הראשי, Rua Garrett, והכיכר בהמשכו, הם רחובות הומי אדם, עם מבנים יפים, בתי קפה וריכוז של חנויות ורשתות נעלים ולבוש. לרחוב מגיעים מרובע Baixa דרך מיני קניון, רחוב אחד מתחת לפנייה למעלית לכיוון הנהר, do Crucifixo Roa, דרך חנות ספורט. היציאה מקומה 5 היא ישירות לרחוב. ניתן לטפס במעלה הרחוב מהרובע התחתי, אך אנו כמובן העדפנו כל קיצור שכלל מדרגות נעות, מעלית או טראם. את הירידה בצענו באמצעות טראם ישן בן 100 שנה, ונראה שלא רק הקו, אלא גם הקרונית עצמה, לא הוחלפו מיום הקמתם. הקו נקרא Elevador de Gloria - קו ללא תחנות, היורד בקו ישר למטה אל כיכר Restauradores.

בערך הכל. בשרים מסוגים שונים, המון פרות ים בתבשילי קדירה, או מטוגנים, דגים, בעיקר מטוגנים או צלויים. בהמון מסעדות הפלטה עליה ניצלים הדגים ניצבת לכיוון החלון וניתן לצפות מהרחוב בתהליך הצלייה. כל זה כמובן נפלא, כשלא מלווים בכנופיה מפונקת, שבה לכל אחד תנאים והעדפות משלו, ושכל מה שנשלה מהים הוא מחוץ לתחום. הפולני אף הגדיל לעשות והתנה תנאים שלא יהיו אפילו על השולחן, כי הוא לא מסוגל לסבול את הריח. למזלנו, בכל מסעדה מוגש גם תפריט "תואם מקדונלד": המבורגר, נקניקיה או סטייק מלווים בצ`יפס ואורז על-יד, וביצת עין, שמשום מה ממוקמת בין הבשר לציפס.

לחץ מסיבי מתון שלנו ושל הגבירה, שנכנסה כבר לגיל הבליסה, איפשר להגיע במשך יומיים לפשרה עם הפולני על המרת הארוחה במקדונלד לטובת זו שבמסעדה, כדי שגם אנחנו נוכל לאכול "אוכל אמיתי". ביום השלישי גבר המרד ומצאנו את עצמנו במסעדה סינית (באותו מיני קניון בקומה 6), פתרון שאיכשהו תמיד נמצא בשטח ומתאים לכל אחד מאיתנו. גם המחיר למנה הוא מחיר ארוחת מקדונלד(בכל המסעדות בהן אכלנו), כ- 4.5-5 יורו למנה. "ארוחה עסקית" תכלול גם שתיה קלה ומנה אחרונה ותעלה בין 6.5 ל-8 יורו לאדם. כמובן שיש מסעדות יקרות יותר ומן הסתם גם משובחות יותר, אך מבט מהיר על השולחן המרוח בשאריות אורז מעורבבות בקולה ועל הרצפה שנמצאת במצב תואם בסוף הארוחה, הבהירו לנו לאן רצוי להכנס ולאן לא.

לתחילת הכתבה

מידע שימושי

אוכל רחוב: פסטלריה- שמם של הקיוסקים המקומיים המוכרים לחמניות מקומיות ובהם נקניקים שונים או חביתות, מאפים מתוקים ומלוחים. סוג נוסף של אוכל רחוב פופולרי: קרוקטים מטוגנים ממולאים בעוף, פרות ים, דגים או בשר בתיבול הודי, תמורת 90 סנט של יורו ליחידה. הראשון והאחרון הפכו ללהיט תורן בקרב הפולני והגבירה. מוכרי ערמונים נמצאים בכל פינה וממלאים את הרחוב בעשן סמיך. בראזילרה- שמם של בתי הקפה המקומיים, שלצערנו לא זכינו אף לא פעם אחת לשבת באחד מהם ולהתענג על קפה טוב (בגלל הכנופייה כמובן!). אופציית המקדונאלד- סניף גדול בכיכר Parca da Figueira.

תחבורה: מגוונת וכוללת אוטובוסים, טראם (אלקטריקו בפורטוגזית) ומטרו. ניתן לרכוש כרטיס יומי ב-3.4 יורו שמכוסה ב-3 נסיעות. גם כשהמלון ממוקם במרכז, יש לאן לנוע בתחבורה הציבורית. רובע בלם מרוחק יותר והרבעים העליונים "קורעים" את הרגליים. רכבת לסינטרה עולה 2 יורו לאדם. זול באופן מפתיע. שדה התעופה מרוחק קילומטרים ספורים מהעיר. מהשדה ניתן להגיע לעיר במונית או באוטובוס מספר 91. מחיר האוטובוס הוא כ-3 יורו לאדם. מחיר המונית כפי שנאמר בעמדת המידע בשדה הוא 13-14 יורו. חישוב פשוט הוביל אותנו להזמנת מונית. בפועל חוייבנו ב-28 יורו "בגלל המטען". בירור שעשינו עם זוג נוסף הראה כי הם שילמו את אותו התעריף (עם מטען ל-2 ולא ל-5). חזרנו באוטובוס שיצא במקרה שלנו בדיוק מרחוב על יד המלון.

ככלל, ליסבון עיר זולה יחסית לשאר ערי ארופה. ניתן לאכול יחסית בזול, לטייל בזול ולערוך קניות בזול. תושבי העיר אדיבים ושמחים לעזור, אך המבוגרים לא דוברי אנגלית. עם הזמן למדנו לזהות בכל מקום את ה"זן" של דוברי האנגלית. בדרך כלל מדובר בצעירים יחסית, בעלי מראה מכובד. בליסבון יש גם דוברי צרפתית.

קניות בעיר: מלבד רחובות הקניות בעיר התחתית, יש בעיר שלושה קניונים, שנחשבים לגדולים ומוצלחים. אנו לא ביקרנו בהם. יתרונם הוא בהיותם פתוחים גם בימי ראשון להבדיל מהרחובות, בהם החנויות סגורות ביום זה.

צרור עצות לנוסעים עם תינוקות, שיקלו עליכם ועל מי שאמור להיות בכוונה או בטעות בסביבתכם: לפני הכל-  הטיסה: לנסות ולבקש מקום עם מושב פנוי לידכם. כך ניתן להושיב את הזאטוט (אם מתאים לו כמובן) על המושב, במקום להחזיקו על הידיים, ולהשתמש במגש האוכל כשולחן משחקים. בררו בזמן קבלת המושבים באיזה מטוס מדובר ואיפה יש פינות עם מרווח. לעתים בשורה הראשונה יש מרחב גדול יותר לרגליים וניתן להושיב את הזאטוט על הרצפה. במטוסים קטנים, כשמחלקת העסקים לא מלאה, היא מצומצמת בשורה באמצעות וילון.

לפעמים ניתן לקבל שורה זו, שבה שני כסאות ובינהם כסא אחד קטן, שמתאים בדיוק לתינוקות שיושבים ולילדים. להתעקש על מקום בצמוד למעבר. כך ניתן יהיה "לצאת לטיול" במטוס ביתר בקלות. מוצץ או בקבוק, עם שתייה למי שלא משתמשים במוצץ, הוא פק"ל חובה לזמן ההמראה כדי להקל על הלחץ באוזניים. האויר במטוס מייבש ולכן יש להקפיד על שתייה מרובה. לבוש בשכבות, כדי שאפשר יהיה להתאימו לתחושות של התינוק והטמפרטורה במטוס. משחקים מכל סוג שהילד אוהב: רעשנים, בובות, דפי ציור וספרונים. העיקר שיהיה עסוק ולא ישפוך את הקולה על המושב (שכמובן תחלחל בין המושבים ישר על הנעליים והתיק של מי שיושב מאחוריכם).. עם העגלה ניתן להגיע עד הכניסה למטוס ובכניסה מעבירים אותה לקדמת תא המטען. גם ביציאה, יש לחכות לעגלה מיד עם היציאה מהמטוס ולפני הכניסה לשרוול.

בטיול עצמו: טיול עם ילד בגילאים שנה עד שנתיים ואפילו יותר, הוא טיול אחר. חייבים להתחשב במגבלות, בקצב ובסדר יום מסויים של הילד. לא הספקנו הכל, אך גם לא התאמצנו. הקפדנו על הפסקת צהרים, ועל סיור במקומות כמו פארקים בהם הזאטוטה יכלה לחלץ רגליים ועצמות. בנוסף, כל קיצור דרך, כמו אוטובוס, מדרגות נעות, רכבות- מתקבל בברכה, כדי לשמור מספיק כוחות לשיטוט רגלי במקומות שנדרש.

ויתורים שעשינו: כשנמצאים במשך כל היום במחיצת הילדים, לא ממש ניתן להסתיר את העובדה שהגדולים אוכלים גלידה.. והזאטוטה זכתה, לאחר קולות מחאה שכל הרחוב שמע, לגביע טילון משל עצמה. אנו מנגד, הרווחנו כחצי שעה של שקט מכיוונה. אך לכל דבר יש מחיר ובמקרה שלנו המחיר היה מעיל שהפך מורוד לחום-שוקולד ונרטב לגמרי, כשהזאטווטה נטשה את הגביע והגלידה ניגרה על המעיל ועל פני מנשא הגב... אלו הם בדיוק הרגעים בהם אנו המבוגרים שואלים את עצמנו אם אנו לא קצת מזוכיסטים!? (אגב למעיל שלום והוא חזר להיות ורוד). בנוסף זכתה הזאטוטה להתענג על סוכריה על מקל משלה, ועוד מיני ממתקים שבאופן רשמי היתה זו הפעם הראשונה שזכתה לטעום. האמת? לא ממש הפריע לנו לוותר לה, כיוון שממילא כילדה שלישית היא נחשפת מהר יותר לדברים שאחיה אוכלים או עושים, ובמוקדם או מאוחר זה היה מגיע. מה לא עושים בשביל לזכות בכמה רגעים של שקט יחסי.

מנשא גב הוא ציוד קבוע מבחינתנו. הוא לא מהווה תחליף לעגלה, אליה מעבירים כדי להרדים. במקרה שלנו אנו בגיל בו בזאטוטה מתאמנת ביציאה מהעגלה יותר מאשר מתענגת על נוחות הנסיעה בה (השניים האחרים דווקא היו מוכנים להתחלף איתה)... באשר לביגוד- מומלץ לבוש בשכבות, כפפות, כובע ומעיל עבה!! רצוי חרמונית.

כדאי לחפש סופרמרקט באזור, כך ניתן לקנות לזאטוט יוגורטים או כל אוכל אחר שהוא מורגל לו. אבקת חלב - להביא מהבית כיוון שלכל מקום יש את ה"מטרנה" שלו. לא לסמוך על שום שם של חברה בינלאומי בתחום. להביא במבה! (ומשתיקי קול שונים אחרים שהילד מורגל אליהם). אולי פחות חינוכי, בריא וכו`, אבל השימוש בהם בימי הטיול בכל זאת מקל.

כדאי להביא ציוד עזרה ראשונה הכולל תרופות סטנדרטיות כמו אקמולי ופלסטרים, ושאר תרופות קסם פסיכולוגיות למינהן. השאירו את הבגדים היפים ובעיקר את הבהירים בבית, והביאו המון בגדים להחלפה, רצוי בצבעים כהים, כך הכתמים שממילא נוצרים דקות ספורות אחרי היציאה לרחוב יהיו פחות בולטים.

מיקום המלון- התמקמות במרכז מאפשרת גיחה להפסקות במלון, דבר שמאוד עוזר לתינוקות ולילדים קטנים בכלל.

לתחילת הכתבה

נתונים על המדינה

עוד כמה נתונים שלמדנו על המדינה ועל תושביה:

  • הפורטוגזים אוהבים ילדים. באחת המסעדות מלצרית חמודה החליטה להיות השמרטף של הזאטוטה כדי שאנו נוכל לאכול. היא אף יצאה מהמסעדה וחזרה לאחר 2 דקות עם סוכריה על מקל עבורה.
  • זקנות פורטוגזיות אוהבות ילדים ואוהבות לתת עצות. הזאטוטה לרגע לא השתעממה ברכבת או בטראם כיוון שהזקנות המקומיות מיהרו לאמץ אותה: קשרו לה את שרוכי הנעליים, יישרו את הכובע, הציעו ממתקים.. לצערנו, לא תמיד היא אימצה אותן בחזרה...
  • ליסבון מלאה במקבצי נדבות, ויש להזהר גם מכייסים.
  • בימי ראשון הכניסה למוזיאונים חינם.
  • בנסיעה בשעות הערב בתחבורה הציבורית, רצוי לברר עד איזו שעה הקו פועל. לא נתקלנו בכך, אבל שמעתי שיש קוים שמפסיקים לפעול מוקדם יחסית.
  • בעיר כולה שזורים ישן וחדש. ניתן למצוא קונדיטוריות וקיוסקים שבהם הזמן עמד מלכת לפני 40 שנה. שווה להציץ לתוכם..

רצינו ולא הספקנו: לבקר במוזיאון האריחים והמוזיאון הימי, שוק הפשפשים Feira de Ladra, שמתקיים בימי שלישי ושבת, פארק ה-Expo- ובו האושינריום, הארמון ומוזיאון הפולקלור בבלם.

לשדה התעופה הגענו כשעה וחצי לפני הטיסה - שניים שנהנו (במסגרת המגבלות) אך מותשים, עייפים וזקוקים לחופשה מהחופשה, אחת שלא מפסיקה לרוץ, אחרת שמאוד נהנתה ואחד שעסוק עדיין בהשוואות ועוד לא גמר להחליט. תורנות רדיפה אחרי הזאטוטה הניבה פגישה מחודשת עם מכרינו משכבר הימים, מאותו דיל ואותה הטיסה, שנראו שמחים למפגש המחודש.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×