קליפורניה - כביש מס` 1

חזרנו ללוס אנג`לס, אספנו את אורלי (הדודה, אבל היא לא מרשה לנו לקרוא לה כך) משדה התעופה, ואחרי חיבוקים, נשיקות ודמעות נסענו לקמפ ליד הים. יחד איתה נטייל בכביש מס` 1 ובסן פרנסיסקו.
הקמחים
|
מפה
תמונה ראשית עבור:  קליפורניה - כביש מס` 1

ליל סדר בניחוח אמריקאי, דיסנילנד ועוד 


חזרנו ללוס אנג`לס, אספנו את אורלי (הדודה, אבל היא לא מרשה לנו לקרוא לה כך) משדה התעופה, ואחרי חיבוקים, נשיקות ודמעות נסענו לקמפ ליד הים. את ליל הסדר (5.4) בילינו (מילה מעומר: אי אפשר להגיד שממש נהנינו כמו בבית) באחד מבתי הכנסת של קהילת חב"ד בעיר. איתנו חגגו עוד כ- 120 איש, ישראלים ואמריקאים בערבוביה, כשאת כולם מאחד חג אחד. על השולחן הונחו אגדות בשתי שפות וההגדה עצמה נקראה, כמו בבית, לפי התור, כל אחד בשפתו. בין לבין, נתן הרב האחראי על הסדר, הסבר באנגלית על כל קטע בהגדה (דבר שהאריך את קריאת ההגדה פי שניים, גרם לבנות שעמום גדול ולכל השאר רעב גדול). האוכל לא היה משהו,אבל הכי נחמד היה לפגוש מכר מימי בית הספר ולהכיר אנשים נוספים שיד המקרה הושיבה אותם לידינו בשולחן. בסיכומו של דבר- היה שונה ממה שאנחנו רגילים, חוויה נחמדה, אך חג כזה אנחנו מעדיפים לבלות בחיק משפחתנו (וזה כולל גם את הקיבוץ).לא בזבזנו זמן ולמחרת בילו הבנות עם אורלי בדיסנילנד, מדריכות אותה ומובילות אותה בנבכי הפארק. לנו (ההורים) היה "יום חופשי" שנוצל למנהלות.

בתור "מטיילים ותיקים" טיילנו עם אורלי ברחבי L.A.. נסענו לאורך שדרת סנסט, ראינו את בתי בוורלי הילס, ערכנו קניות ברחוב פייר-פקס וטיילנו בשדרת הכוכבים בהוליווד. הפעם נכנסנו לסיור בתיאטרון הסיני (יעקב ועומר החליטו "לחוס על עצמם" ולחכות לנו בחוץ), שם קיבלנו הסבר על התיאטרון (רוב הצגות הבכורה של הסרטים החדשים בהוליווד מוקרנים בתיאטרון הסיני) ועל ה- Kodak Theathre, המקום בו נערך טקס האוסקר (1/2 שעה - 8$ למבוגר, 4$ לילד).

למחרת נסענו ליוניברסל סטודיו (עומר: הדבר שלו חיכיתי כל הטיול). היה מדהים. הסיור באולפנים (ברכבת) הוא חובה. ראינו את התפאורות של הרבה סרטים שצולמו ביוניברסל סטודיו. הרכבת עברה בהרבה נקודות שצולמו לסרטים. עברנו דרך נהר הנבקע לשניים (קריעת ים סוף), נסענו ברחוב אירופאי, עברנו ברחוב צדדי כשפתאום החל לרדת גשם (לא אמיתי), רוחות נשבו, רעמים וברקים בשמים ושטפון החל לזרום ממעלה הרחוב עד לרכבת בה נסענו. חשבנו שאנחנו חלק מסרט. נכנסנו ל- "Subway בניו יורק" שם חווינו רעידת אדמה, והיו עוד הרבה קטעים יפים (אבל למה לגלות הכל?).

מלבד הרכבת ראינו הופעה של קרב בלב הים (מומלץ), נכנסנו לסרט 3Dהמבוסס על הסרט "שרק", ראינו מופע חיות, יצאנו למסע בזמן ב"בחזרה לעתיד", ראינו מופע 4D המשולב עם שחקנים אמיתיים של הסרט שליחות קטלנית של ארנולד שוורצנגר (אני חושבת שזה השם של הסרט), ועוד מתקנים והופעות המבוססים על סרטים. נהנינו מאוד , ועם סיום יצאנו מלוס אנגלס לכיוון סנטה ברברה (על כביש 101) לנסיעת "החובה" על כביש מס` 1 לסן פרנסיסקו.
 

לתחילת הכתבה

סנטה ברברה, טירת הרטס והאיזור

סנטה ברברה (Santa Barbara) היא עיירה בסגנון ספרדי הבנויה ממדרונות ההר עד הים. אנו טיילנו ברח` הראשי במרכז העיר (State street), שהוא רחוב תוסס ותיירותי עם הרבה חנויות מעצבים מעוצבות, בתי קפה ומסעדות. מסנטה ברברה המשכנו על כביש מס` 101 עד לסולוונג (Solvang), עיירה ציורית מקסימה בסגנון סקנדינבי (הוקמה ע"י מהגרים מדניה בתחילת המאה). בעיירה יש תחנות רוח, מבנים בסגנון סקנדינבי, רחובות קטנים, הרבה חנויות מזכרות ואופניים לשישה ושמונה רוכבים. זו היתה הזדמנות טובה לעצור באחת המאפיות הרבות בעיירה לקפה ולעוגות דניות.

מסולוונג המשכנו לכיוון מפרץ מורו (Morro Bay) וסלע מורו ((Morro Rock שנמצא לידו. על לשון היבשה, בין המפרץ לסלע, מצאנו מקום לארוחת צוהריים. הנוף היה מקסים. מצד שמאל המפרץ, המאכלס סנאים, שחפים וציפורים שונות (שהילדות נהנו להאכיל), מצד ימין, האוקיינוס שאוכלס גולשים רבים באותה עת וממול הסלע- גדול ויפה, זכר להר געש שהתפרץ במקום בעבר.

הנקודה הבאה בה ביקרנו הייתה טירת הרטס. לצערנו, ביום הביקור עצמו היה ערפל כבד כמעט כל שעות הבוקר אשר כיסה את הנוף וגם מעט מהטירה וסביבותיה. בל זאת יצאנו לסיור. אנו בחרנו בסיור מס` 1 המומלץ לאלו המבקרים בטירה בפעם הראשונה. כבר בתחילת הסיור ביקשנו מהמדריכה עלונים בעברית (יש עלונים ב- 40 שפות שונות), שהקלו מאוד על הסיור, במיוחד לילדות. הטירה עצמה נבנתה ע"י איל העיתונות ויליאם רנדולף הרטס, שבנה אותה במשך כ- 30 שנה משום שאהב את הבניה עצמה. טיילנו בבריכה החיצונית והפנימית, ובחלק מחדרי הטירה, שבכל אחד ואחד ניתן לראות חפצי אומנות מקוריים בני מאות שנים, שנאספו ע"י הרטס במשך השנים.אם לומר את האמת, העושר הרב מידי המוצג כאן בראוותניות רבה, השרה עלינו תחושה לא נוחה כל כך, אולם למרות זאת, היה כדאי לראות רק כדי להאמין. רצוי להזמין מקום לסיור מס` ימים מראש. טלפון- 1-800-444-4445.

מטירת הרטס המשכנו על כביש מס` 1 בתוך נופים עוצרי נשימה (למרות הערפל הקל ששרר). ההרים גבוהים מצד אחד והאוקיינוס הכחול מצד שני - ואנחנו באמצע. הדרך עוברת בתוך יערות ומעל צוקים, על גשרים ובתוך מנהרות שיוצרים ענפי העצים. בדרך רואים עיירות אמריקאיות טיפוסית עם בתי עץ הצבועים בצבעי פסטל, פה ושם עדר פרות, הרים מיוערים לצד הרים הנראים כאילו מישהו כיסח את הדשא מעליהן. בקיצור - פסטורליה. עצרנו בנקודות תצפית שונות להתרגש ולצלם, ראינו פילי ים ב- Piedras Blancas, מעט אחרי טירת הרטס.

לפנות ערב הגענו למונטריי (Monterey), אבל גילינו שכל החנויות סגורות והעיר שוממה (זה היה יום ראשון בערב- יכול להיות שזה קשור?), אז נסענו לפארק המקומי לעצירת קפה. לגבי המסיונים השונים בדרך- נמנענו מלהיכנס. פשוט- מחוסר עניין.

עזבנו את מונטריי, התחברנו לכביש 101 צפון (דרך כביש 156) ולקראת הלילה הגענו לסן חוזה (כשעה דרומה מסן מפרנסיסקו). התחיל להיות מאוחר, אז נסענו לוולמארט. להפתעתנו, בכל החניה היו פזורים שלטים האוסרים על לינת לילה במקום. "אמרתי לך שכדאי להיכנס לקמפ ולעצור בו ללילה" סיננתי חצי בכעס חצי בלחץ מבין שיני כשראיתי שכבר מאוחר ואין כל כך איפה לישון. "אל תדאגי, אני כבר אמצע משהו" (וכעס נשמע בקולו). עלינו על פיג`מות, הבנות עלו למיטות, והמשכנו לחפש מקום לישון. כשהקרוואן נעצר סוף סוף הלכנו לישון, מתפללים שאף אחד לא יעיר אותנו באמצע הלילה ויבקש כי נפנה את המקום בגלל ש"אסור לישון כאן". כשקמתי בבוקר גיליתי שאנו חונים בחניה אחורית של בניין משרדים, לא ידוע איפה.
שמנו פעמינו לסן פרנסיסקו.
 

לתחילת הכתבה

סן פרנסיסקו, גשר שער הזהב והסביבה

הדבר הראשון שעשינו היה לחפש מקום ללילות הבאים. לינה בסן פרנסיסקו- הקמפ הקרוב ביותר לעיר נמצא במרחק ½ שעה מהדאון טאון של סן פרנסיסקו, שם ביקשו מאיתנו 62$ ללילה לכולנו (3 לילות + לילה רביעי חינם), ואף הציעו הסעה למרכז העיר ב- 10$ לאדם ליום (הלוך ושוב) -2299-822/ 415 - Candelstick RV Park(עומר: תגידו אתם משוגעים?). חישוב מהיר הראה שבסכום הזה כדאי לשכור חדרים במוטל קרוב ומרכז העיר. ברחוב לומברד (Lombard) מצאנו מוטל לא יקר שאפשר לנו להחנות את הקרוואן בחניה ואף לרוקן את הביוב שלנו לתוך מערכת הביוב שלהם (Economy Inn, 2365 Lombard st. San Francisco). לקחנו 2 חדרים ושילמנו 110$ ללילה עבור 2 החדרים (אחרי הנחת קופונים). התניידות בסן פרנסיסקו- עוד לפני שהגענו לעיר שמענו כי אין למצוא מקום חניה בסן פרנסיסקו (זו הייתה הסיבה העיקרית שבחרנו במוטל קרוב לעיר עם חניה מסודרת). ניסינו להשתמש בתחבורה הציבורית מס` פעמים, אולם התבלבלנו מאוד עם כל החברות השונות הפועלות בעיר (יש מס` חברות שונות שכל אחת פועלת באזור מסויים, מה שמצריך שילוב של נסיעה במס` חברות ובמס` קווים. אפילו המקומיים אומרים שזה מבלבל). כשהתייאשנו מהתחבורה הציבורית (1.5$ אדם) השתמשנו במוניות (15$- 10$ לכל כיוון, תלוי במרחקים).

אז אחרי שהתמקמנו ולפני שהבנו מי נגד מי בתחבורה הציבורית, יצאנו, אורלי ואני "לקרוע את העיר". יעקב ובהבנות נשארו לזפזפ בערוצי הטלוויזיה, לא לפני שהזמינו פיצה חמה לארוחת ערב. הבחור שעובד במוטל יצא בדיוק מהחנייה לכיוון צ`יינה טאון ושמח לתת לנו טרמפ. הגענו לצ`יינה טאון, השעה הייתה שמונה בערב ולתדהמתנו כל החנויות היו סגורות או עומדות לפני סגירה. טיילנו ברחובות הסמוכים, הגענו לרחוב מרקט, השוקק חיים במשך היום, והכל סגור! אפילו לא בית קפה אחד לרפואה. כלום. נאדה. חזרנו לצ`יינה טאון ונכנסנו לאיזו מסעדה סינית שעוד הייתה פתוחה, אבל השירות הגרוע והאוכל העוד יותר גרוע החזירו אותנו מהר מאוד למוטל. למחרת בבוקר יצאנו לטייל בעיר. היעד הראשון - גשר שער הזהב. נכנסנו לתחנת הדלק הסמוכה לברר לגבי התחבורה הציבורית לשם. עוד לפני שהבחור פתח את הפה, ניגשה אלינו לקוחה והסבירה בשמחה איך להגיע לתחנה המתאימה. כששמעה שאנו מישראל התלהבה מאוד. התחלנו ללכת, וממש לפני שהגענו לתחנה עצמה, שמענו צפירה של מכונית העוצרת לידינו. בתוכה הייתה היידי, הלקוחה שעזרה לנו באדיבות.
- "בואו תיכנסו לרכב, אני נוסעת לכיוון ואקח אתכם איתי".
- "איך ניכנס כולנו לרכב? אנחנו שישה" (מה זה השאלות קיטבג האלה???.).
- "זה בסדר, תיכנסו".
נכנסנו בשמחה. בדרך לגשר סיפרה לנו היידי על עצמה, על היותה חצי יהודיה חצי נוצריה, על שאיפתה לבקר בישראל ועל בכלל. כשהגענו לגשר, היא הציעה שנחצה אותו איתה. כמובן שהסכמנו. היידי עצרה לנו בנקודת התצפית הנמצאת בצד הצפוני של הגשר וממנה ניתן לראות את כל אזור המפרץ- מסן פרנסיסקו עד אוקלנד וגשר המפרץ, כולל את אי המלאכים והאי אלקטרז. השמים היו בהירים והתצפית הייתה מרהיבה. מומלץ מאוד.  הגשר עצמו צבוע באדום, וכששאלנו למה הוא נקרא שער הזהב, תשובתה של היידי הייתה כי בעת השקיעה, כשקרני השמש נוגעות בגשר, הוא נראה כאילו הוא צבוע בזהב. תכננו להגיע לראות זאת במו עינינו, אולם לצערנו התוכנית הזאת לא יצאה לפועל (אולי מי מכם שיגיע לסן פרנסיסקו בעתיד, יוכל לראות את הגשר בשקיעה במו עיניו ולצלם זאת עבור כולנו...). מהתצפית לקחה אותנו היידי לסוסליטו (Sauslito), עיירת אומנים קטנה ויפה השוכנת על הים ונמצאת מרחק קצר מגשר הזהב. טיילו מעט ליד הים וחזרנו מהר לכביש הראשי להמתין לאוטובוס שייקח אותנו חזרה לסן פרנסיסקו. בסן פרנסיסקו ירדנו ליד החוף והלכנו לאורכו ברגל, עד לרציף 39. בדרך נכנסנו למוזיאון הימי (חינם), הבנוי כספינה גדולה. במוזיאון יש תצוגה והסברים על ההיסטוריה של המפרץ, כלי שיט שונים, אביזרים של אוניות, ובקומה העליונה יש מכשיר קשר, מכשיר ניווט, משקפות ועוד אביזרים שאפשר לגעת בהם ולנסות אותם. בפינה, מול הים, יש מחשב המציג את כל הספינות הנמצאות כרגע במפרץ, והקלדה על הסירה הספציפית, מאפשרת לנו לשמוע אותה מדברת בקשר. אפילו לענבר, שבהתחלה השתעממה מאוד, היה קשה להיפרד מהמקום כשרצינו לעזוב. נחמד מאוד.

טיילנו לאורך החוף עד לרציף 41, שם רצינו לרכוש כרטיסים לאי אלקטרז, אולם לצערנו, המועד הקרוב ביותר שנותרו בו מקומות הוא לעוד שלושה ימים (ואנחנו רצינו למחר, כי בעוד יומיים עוזבים). באכזבה ויתרנו על השיט לאלקטרז והמשכנו לרציף 39, ברציף הדייגים (Fisherman`s Worf). באזור רציף 39 (Pier 39), ובעצם לאורך כל רחוב Embarcadero עצמו, יש מגוון רב של מסעדות וחנויות מזכרות. ברציף עצמו ובקרבתו ראינו פנטומימאים והופעות רחוב. גולת הכותרת של רציף 39, והסיבה שהוא נעשה כה תיירותי ופופולרי נעוצה בעובדה שבעיני מאות כלבי ים מצא המקום חן, והם התיישבו להם על הרציף משתזפים בהנאה לעיני התיירים המנציחים כל תנועה שלהם במצלמות. האמת שאחרי כלבי הים בסן דיאגו ופילי הים על כביש מס` 1, ההתרגשות לא הייתה כל כך גדולה, אולם זה תמיד נחמד לראות חיות לא שגרתיות בסביבתן הטבעית.

מרציף 39 חזרנו מערבה לרחוב Hayd, שם עלינו עם Cable Car עתיק (3$ לאדם) עד לצ`יינה טאון. הקהילה הסינית בסן פרנסיסקו היא הגדולה ביותר מחוץ לגבולות סין וסינגפור. הרובע עצמו נראה כאילו לקוח מסרט ג`קי צ`אן, עם שלטים הכתובים בסינית במאונך, חנויות המוכרות מוצרים מהמזרח הרחוק, חנויות בגדים של לבוש סיני מסורתי, והרבה הרבה סינים. השפה הסינית שולטת ברחוב וגם אם מנסים לדבר אנגלית, הם בקושי מבינים. ומי שכבר מבין- יש לו מבטא חזק, שלנו הישראלים, קשה להבין את האנגלית שלו. כדאי להיכנס לרובע דרך שער הדרקון הנמצא בצומת הרחובות Bush ו- Grant. (רחוב Grant הוא הרחוב המרכזי בצ`יינה טאון).

למחרת יצאנו לראות את הרחוב המפותל ביותר בעולם. הרחוב הזה הוא בעצם קטע די קטן ברחוב לומברד (הרחוב בו היה המוטל שלנו), בין הרחובות Hyde ו- Leavenworth, והוא כל כך מפותל שרק מכוניות פרטיות יכולות לנסוע בו במהירות ממוצעת של כ- 8 קמ"ש. בין הפיתולים צומחות גינות נוי המוסיפות הרבה חן למקום. למקום עצמו הגענו ברגל מהמוטל, ומה שאומר טיפוס מתמשך במעלה הרחוב (מסכנים התושבים שצריכים לרדת למכולת ולעלות חזרה). טיילנו מעט באזור הרובע איטלקי באזור North beach, שהיה הרבה פחות מרשים מהרובע הסיני ורק צבעי הדגל האיטלקי רמזו שזו איטליה הקטנה. החלטנו שמספיק לנו ברגל ולקחנו מונית לאזור ציורי הקיר לשטוף את העיניים באומנות מקומית (רחובות 17 18 ו-Valencia, mission-). עומר: ד.א. היום יש לאמא שלי יום הולדת!!!!. בערב יצאנו למסעדה עם רונית וליסה, בנות הדוד הגרות באזור. היה מפגש מרגש (מוזר לפגוש אותם כאן ולא בארץ). סן פרנסיסקו- עיר מקסימה הבנויה בסגנון אירופאי. העיר יושבת על על מורדות ההרים, עד לאוקיינוס, מה שגורם להרבה עליות (וירידות, תלוי איך מסתכלים) ברחובות. למרות זאת, הדרך הכי יפה לגלות אותה היא ברגליים. שוטטות ברחובות העיר (ובמיוחד בדאון טאון) מגלה ערב רב של אנשים, מקומות ודברים לראות. (ובכלל, לקרוואן לא היה סיכוי לצאת שלם ברחובות). מחר אנו עוזבים את סן פרנסיסקו לכיוון פארק הסקויה, לא לפני שניפרד בצער (ובדמעות) מאורלי.

לתחילת הכתבה

 

יעדי הכתבה

סגור
0
×