קנברה ודרום חוף ניו סאות` וויילס

מההרים הכחולים אנו ממשיכים מעט בתוך היבשת לביקור קצר בבירה האוסטרלית קנברה, ומשם חוזרים לנפוש בחופי דרום ניו סאות` וויילס.

anna.skoblo
תמונה ראשית עבור: קנברה ודרום חוף ניו סאות` וויילס - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

בכתבה זו:

יוצאים לכיוון קנברה

ההרים הכחולים מאחורינו, וממערות ג`נולאן ניתן לחזור לחוף שוב דרך סידני או לדלג על קטע חוף בפרק נסיעה דרומה בתוך היבשת, בדרך הסמוכה לבירה קנברה. אנו בחרנו בדרך השניה אשר יורדת דרומה מאוברון (Oberon) דרך גולברן (Goulbern) לכיוון קנברה, ומתחברת לחוף המזרחי שוב ב- Batemans Bay. במזג האוויר הנוכחי שוב דבר לא דוחק בנו למהר אל החופים, גם כך ישאר לנו עוד מספיק מהחוף בדרום אז מדוע לא לקצר קצת, ובסטיה קטנה נוספת מערבה גם לכבד בביקור את טריטוריית הבירה? כך החלטנו, ומייד התחלנו בירידה דרומה בין גבעות ה"אינלנד" הירוקות לכיוון עיר הבירה קנברה.

על הקמתה של קנברה הוחלט עם קבלת העצמאות ב- 1901 לאחר ששתי הערים הגדולות ביבשת, סידני ומלבורן, לא הצליחו להגיע לפשרה בוויכוח על מיקום הבירה. מההחלטה לביצוע עברו לא מעט שנים, אולם כיום קנברה לא רק מרכזת את שלטון היבשת אלא גם עיר מתוכננת ומרשימה, גבוהה ובעלת אקלים קריר, מוקפת גבעות יפות ואהובה עד מאוד על תושביה. כמה מהם שפגשנו שכנעו אותנו במאמץ, שכדאי לנו בהחלט להקדיש לה ביקור קצר.

הערה על דרכי עפר (מסומנות וכאלו שלא):
דמיינו את המטבח שלכם בבית מתגלגל ומקפץ בדרך עפר... ככה מרגישים בקראוון כאשר יורדים מהאספלט ומנסים גם לנוע מעבר למהירות הליכה- צלצול כלים ורעידות בלתי נסבלות כאילו הכל עומד להתפרק בעוד שניה. לא פלא אם כן שאנו נמנעים בדרך כלל מהדרכים הלא סלולות, אלו המסומנות במפות בקו מקווקו, מה גם שההסכם עם חברת ההשכרה מגביל את כיסוי הביטוח לדרכים סלולות בלבד, כך שלא כדאי להתקע על דרך לא סלולה. יחד עם זאת, לעתים אין ברירה, במיוחד בגישה לאתרי טבע, שם יש נטיה של הקילומטר האחרון להפוך לבלתי סלול. בכבישים אלו, דעו לכם, תמצאו את האיכות המיטבית בראשיתה של הדרך, וככל שתתקדמו היא רק תלך ותידרדר, מה שמקשה כמובן על קבלת החלטה על סמך המטרים הראשונים, ומוסיף אלמנט של מתח, סיכון ואתגר לנסיעה. בנוסף לשמורות הטבע, לעתים יש גם הפתעות ונסיעה כזו הופכת לבלתי נמנעת, כפי שיסופר מייד...

נחזור לדרך לקנברה: ראשיתה של הדרך, מאוברון לטרגלה (Taralga), מסומנת באטלס המפות שלנו בקו אדום ודק, שפירושו דרך משנית. לא הכי משנית כמו הדרכים המסומנות בצהוב (שגם בהן נסענו מרחקים לא מבוטלים), ובוודאות סלולה. כבר בראשית הדרך מאוברון הרגשנו קצת לבד על הכביש. גבעות מקסימות הקיפו אותנו מאופק לאופק והרגשה לבד כמו באאוטבק, רק שהצבע החום התחלף בירוק עד. בנקודה מסוימת הופיע שלט “Roadwork", והדרך הפכה כורכר. בקווינסלנד סיפרנו על השלטים של “Better Roads For Queensland", ואילו בניו סאות` וויילס לא רק מדברים אלא עושים, וכמעט בכל כביש יש עבודות בדרך. אנו כבר מורגלים במקטעי כורכר קצרים המסומנים בסגנון “Unselead Road 5km", אולם הפעם לא היה סימון מסוג זה, כך שהמשכנו לנסוע, סבורים שתוך 100-500 מטר נחזור לאספלט.

כך המשכנו קילומטר, ועוד אחד, ועוד ועוד, הכורכר הפך מחוספס ומלא בורות ולא היה זכר לאספלט. עצרנו, בחנו שוב את המפה ואת כיוון הנסיעה, פתחנו עוד מפה ולא ראינו אפשרות לטעות כלשהי. כך המשכנו באיטיות כשלושים ק"מ עד שסוף סוף הופיע רכב ממול. זוג אוסטרלי קשיש עצר לנפנופי ידינו, והרגיע אותנו שאנו בדרך הנכונה. לגבי הסימון במפות לא היה להם מושג, אבל לפחות ידענו שבטרגלה יהיה סוף לעניין. הסוף לכורכר אכן הגיע לאחר לא מעט קילומטרים נוספים, נשמנו לרווחה והמשכנו לנסוע בגשם השוטף עד לקנברה. אל דאגה, לכל ה"סרוויז" שלום! התבהרות קצרה בסופה של הדרך פיארה את הכניסה לטריטוריית הבירה בקשת מרהיבה.

לתחילת הכתבה

יום בקנברה

בבירה האוסטרלית הרגועה בילינו יום תרבותי במיוחד, אותו התחלנו בבניין הפרלמנט המרשים ארכיטקטונית, וגדוש ביצירות אמנות. לנו, המורגלים בסידורי הביטחון הכבדים של ישראל, היתה זו הפתעה לגלות כמה פשוט להכנס ולסייר בלב ליבו של השלטון האוסטרלי, ויתכן בהחלט שגם נתקלנו בכמה שרים במסדרונות, אלא שאין לנו מושג כמובן בפרצופי הפוליטיקה המקומית. ליד הפרלמנט הישן אוהלי מחאה וגם מאהל חסרי בית: אם אוסטרליה מצטיירת לעתים מנקודת המבט של התייר כארץ החלומות, הסתכלות מעמיקה יותר תגלה שגם כאן לא חסרות בעיות חברתיות.

מהפרלמנט צעדנו בשדרת המול לגלריה הלאומית, שם התרשמנו מתצוגה מרשימה של אמנות אבורג`ינית, ומאוסף אמנות בינלאומית יפה- פסלים של רודן, ציורים של מירו, פולוק ורבים אחרים שתמיד חוויה לפגוש... המשכנו בביקור במרכז המדע והטכנולוגיה הסמוך לגלריה, שם סיירנו בין דגמי דינוזאורים נעים ומחרחרים (תומר פחד, ופעם אחר פעם הציץ ושוב התחבא) ומספר תערוכות אינטרקטיביות בתחומי מדע וטכנולוגיה שונים, בדומה למוזיאון תחנת הכוח אשר ביקרנו בסידני (אך מוצלח ממנו בהרבה). הילדים היו מרותקים, שיחקו ולמדו ממש עד לשעת סגירת המוזיאון.

בשלב הזה היינו כולנו מורעבים מהיום הארוך, ברוח המקפיאה פסענו בשבילי האופניים המסודרים (האם ציינתי שזוהי עיר האופניים? גן עדן לרוכבים!), לאורך האגם והגשר החוצה אותו לעבר ה"סיטי", רק כדי לגלות שבשעה שש בערב מרכזי הקניות, כולל רחבות הזלילה שבהם, כבר בשלבי סגירה מתקדמים. מי שחשב שהבירה הרוחשת תרחיב את שעות הפעילות המקובלות, יגלה שגם כאן שומרים האוסטרלים על קצב החיים הנכון... הסתפקנו בקפה ועוגה באחד מבתי הקפה (שם אגב גיליתי לצערי שאנו מפספסים בכמה ימים מופע של אלוויס קוסטלו בעיר) וחזרנו באוטובוס לקראוון, ללילה מקפיא נוסף. לסיכום- קנברה בהחלט מקום נעים, אולי לא אתר חובה במסלולכם, אולם בהחלט מעשירה אם הזמן עומד לרשותכם.

לתחילת הכתבה

חופים בדרום ניו סאות` וויילס

מקנברה אנו חוזרים לקו החוף בדרך נוחה, מרהיבה בנופיה וללא הפתעות. נזכיר רק בקצרה את ההרים המושלגים (Snowy Mountains) שנמצאים לא רחוק מכאן, בהם יש נופים נפלאים, כך שמענו, אך עליהם ויתרנו הפעם. בהרים אלו נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר באוסטרליה, כ- 2228 מטרים (בשמורת קוזיוסקו), גבוהה אגב רק בארבעה מטרים מ- 2224 המטרים של מצפה שלגים, הנקודה הגבוהה ביותר בחרמון הישראלי ובישראל כולה כמובן. אני סבור שפסגה זו הופכת את אוסטרליה ליבשת הנמוכה בעולם, ואם לצטט זוג קיווי נחמד (דהינו ניו-זילנדי), שבילינו עימם ערב ארוך ומהנה: "האוסטרלים רק חושבים שיש להם הרים. הם לא מבינים שאם אפשר לטפס עליהם עם מכונית, אלו לא באמת הרים- רק גבעות!" כך או כך, מקוצר זמן אנו פוסחים על ההרים המושלגים וחוזרים לחוף. את חוויית ההרים נשאיר לניו-זילנד.

לאורך החוף שוב אנו חוצים נהרות רחבים, נושקים לאגמים ויערות, וחוצים עיירות חביבות. במוגו (Mogo) אנו עוצרים לביקור בגן החיות המקומי- דבר שתומר מבקש כבר זמן רב. החיות מעסיקות את תומר ללא הרף. הוא מגלה בהם ענין רב, והמפגשים עם בעלי החיים כאן הם ללא ספק החוויה המשמעותית ביותר עבורו. במוגו, גן החיות מצוי בשלבי מעבר מקונספט הכלובים המיושן לזה המודרני עם מרחבים טבעיים יותר. בגן אין כמעט חיות מקומיות, והוא מתהדר בעיקר בנמרים ואריות נדירים כמו גורי לאופרד, ואריות לבנים שכבר נכחדו לגמרי מהטבע. נהננו מאוד מגן החיות הצנוע, ומכאן המשכנו לברולי (Broulee) הסמוכה. בברולי קמפינג מקסים, צמוד למפרץ מושלם בים, ועם בריכת שחיה אמיתית של 25 מטרים.

לתחילת הכתבה

מנוחה בפמבולה

אינני יודע כמה כתיבתי מעבירה את אינטנסיביות הטיול, אולם ככל שאנו מנסים לקחת את הזמן, החושים מגורים ללא הרף, החוויות חולפות בקצב מטורף ועד כמה שזה ישמע אולי מגוחך לרובכם, אשר עסוקים בשגרת החיים הלא קלה, לאחר חודשיים וחצי בדרכים גם בטיול צריך לנוח. חשבנו שחופי ניו סאות` וויילס יתנו לנו את המנוחה הזו- שמש, ים וגלים, אולם מזג האוויר אינו משתף פעולה ולנו קשה ליהנות ממנוחה חסרת שמש. כך הגענו לברולי, מקום נפלא, קמפינג אינטימי ומאובזר וחוף גלישה מושלם. היינו נשארים שבוע אלמלא אחר הצהריים החמים היה הופך לסערת לילה נוראית. בבוקר לא יכולתי לעמוד בפני הבריכה המושלמת: חצי שעה שחיתי בגשם השוטף, יצאתי כחול מקור והמשכנו הלאה.

התחנה הבאה- פמבולה (Pambula), שוב קמפינג נפלא עם חוף צמוד, בריכה קטנה שאפילו מחוממת ומקורה, והאתר הענק כמעט ריק לגמרי בשל העונה ומזג האוויר ההפכפך. לקמפינג מגיעים בבוקר ולפנות ערב עשרות קנגורואים, אמהות עם גור אחד בכיס ואחד שאך התחיל לקפץ, וחבורות-חבורות אשר מלחכות את הדשא סביבנו ובאות לרחרח את ארוחותינו. חגיגה של ממש!

בפמבולה כבר נשארנו שלושה ימים ויהי מה, והיה תענוג. הסתגלנו כפי הנראה. בשעות שהשמש האירה רבצנו תחתיה כחרדונים בבריכה, במתקני המשחקים (טרמפולינות בעיקר), או בסיור לאורך החוף. כאשר הרוחות הקרות מהדרום הגיעו, מטיסות מעלינו עננים במהירות מסחררת ומביאות ממטרים, קראנו, ציירנו ושיחקנו עד שעבר זעמם של השמיים. הים מתקרר ככל שאנו מדרימים, ונראה שכאן אנו נפרדים מחוויות הרחצה בו, או אם לדייק, אני נפרד, שכן רונית והילדים כבר מזמן אינם טובלים בו יותר מאת קצה כף רגלם. הגלים כאן נפלאים והרוחות הערות גורמות לי להצטער שוב ושוב על ציוד הגלישה שנשאר בבית. לפחות חליפה הייתי לוקח... כך אני מסתפק בבוגי-בורד של הילדים, זה עם ציור נמו עליו, כמה שהקור מאפשר. ברחש הים אנו ישנים טוב מאי פעם, ואפילו שכרנו לראשונה סרטים לשעת ערב, הכנו פופקורן ובבקרים לא התעוררנו לפני שמונה, שעה מופלגת למדי, לאחר שרוב הטיול אנו מתעוררים לא הרבה אחרי הזריחה.

מה בכל זאת יש לראות באזור, מלבד לנפוש? כפי הנראה שום דבר שעוד לא ראיתם במקום אחר, אבל האזור חינני, מגוון ויפה עד מאוד, ובהחלט יש הרבה דברים נחמדים לעשות בו.

לתחילת הכתבה

מרימבולה והסביבה

במרימבולה (Merimbula) עצרנו לסיור בחוות צדפות (Oyster Farm), שם מגדלים את צדפות Sydney Rock הגדלות אך ורק לאורך חופי ניו סאות` וויילס, והמבינים אומרים שאלו הן הצדפות המשובחות ביותר. אם אתם מחובבי הצדפות, ומוכנים לשלם את סכומי העתק שגובים בעבורם במסעדות (כ-25 דולר לתריסר), כאן תבינו שיש לכך הצדקה מסוימת, וגם תוכלו להנות בחצי המחיר. גידול הצדפות מתברר כעיסוק סיזיפי למדי, תלוי במידה עצומה בחסדי הטבע ועתיר עבודה ידנית. הצדפות גדלות על גבי סבכות של עץ המונחות במה שקרוי כאן "אגמים", אך למעשה אלו לגונות מים מלוחים בשפכי הנהרות. תזמון הנחת הסבכות קריטי שכן הפריית הצדפות מתרחשת רק פעם בשנה, בליל ירח מלא של ינואר או פברואר, אז פולטות המוני הצדפות את זרעיהן (בדומה לאלמוגים). צדפה המגיעה לשולחן המסעדה בסידני או מלבורן הינה כבר בת שלוש עד ארבע שנים, כאשר בזמן זה היא הועברה ידנית ממקום למקום בהתאם לתנאי הגידול, מוינה מספר פעמים, הופרדה מצדפות שכנות שגדלו בסמוך לה או עליה ולבסוף גם נוקתה ידנית מהירוקת, שגדלה עליה במשך השנים. הסיור (חינם) הסתיים במנת טעימות מכובדת. ניסינו ולא ממש הבנו על מה המאומה, אבל בכל זאת התפתינו לסעוד צהריים במסעדת הדגים ופירות הים שבמקום, ואת טעמה של הפאייה המשובחת לא נשכח במהרה! ראוי לציין, ששקד, אשר מתבגרת בהרבה מובנים בטיול, הפתיעה אותנו בסקרנותה לטעום גם כן מהצדפות... כמובן שאחר כך היא העדיפה צ`יפס ושניצלונים.

מספר שמורות טבע מקיפות את פמבולה, בעיקר של יערות וחופים בתוליים נהדרים. בשמורת Ben Boyd, דרומית לפמבולה, צעדנו לראות את ה- Pinnacles, תצורות סלע צבעוניות הנישאות מעל הים התכול. ניגוד מעניין, מזכיר את אלו שראינו באי פרייזר.

ב- Eden, מעט דרומה יותר, מצאנו מפרץ יפה ורציף סירות דייגים. על היסטוריית ציד הליוויתנים המונצחת במקום במוזיאון ה- killer Whale ויתרנו.

לתחילת הכתבה

לטייל עם ילדים

עד כה לא הראו שקד ותומר צורך משמעותי במפגשים עם ילדים אחרים, והם מסתפקים בשעות של משחק משותף זה עם זה ועימנו כמובן. שקד מתאימה עצמה לתומר ומשחקת עמו באוסף וולט-דיסני ובחיות האוסטרליות, ואילו תומר גומל לה במשחק בבובות הבראץ` (המחליפות האולטימטיביות של בובות הברבי). יתרה מכך, מפגשים עם ילדים דוברי השפה האנגלית בדרך כלל קצת מלחיצים אותם ולרוב הם נמנעו ממגע עם ילדים אחרים. אבל... בקמפינג המקסים בברולי התמקמנו לנו ליד משפחה אוסטרלית נחמדה (אחר כך גילינו שהם בעצם ניו זילנדים במקור). אני קשרתי מיד שיחה עם אם המשפחה וכעבור פחות מחמש דקות הכרות כבר שאלנו מהשכנים חלב (כמו בארץ). בעידודי (מילה נרדפת ללחץ מתון) הילדים שלנו סימנו לילדי המשפחה השכנה להיכנס לקראוון ומיד פצחו במשחק משותף בבובות של הילדים, אשר התחלף במהרה להשתוללות מלווה בפרצי שמחה מרובים של כלל המשתתפים. המשחק המשותף עם ילדי השכנים היה כל כך מוצלח מבחינתם כך שהם מחכים כבר לנסיעה למלבורן, שם נידברנו להיפגש ליום בילוי משותף בגן החיות.

בהמשך אותו שבוע שקד ניסתה מספר פעמים לתקשר עם ילדים אחרים בחניוני הקמפינגים בהם עצרנו. כך לדוגמא באחד מימי הבטלה בפמבולה היא חזרה יום אחד מלווה בילדה בלונדינית, שהלכה אחריה כל הדרך מגן השעשועים. זה גם אולי המקום לספר ששקד מגלה אחריות ועצמאות רבה בטיול, וגם הרבה דאגה ועזרה בטיפול באחיה הצעיר ממנה. כמעט לכל חניון שאנו מגיעים היא מאתרת ראשונה את גן השעשועים המקומי וסוחבת לשם את תומר בעוד אנו מטפלים ברישום לחניון, מכינים ארוחת ערב או סתם שותים קפה. גם תומר מגלה סימנים ראשונים של עצמאות והוא מתעקש לחזור לקראוון לבד אחרי ביקור בשירותים הציבוריים, אליהם הוא נכנס לבד כדי לעשות "פיפי אוסטרלי" (או במילים אחרות להשתמש במשתנה). לא לדאוג סבתות- אני בולשת אחריו ומוודא שהוא יודע את הדרך...

קצת השראה לטיולים שלך

לתחילת הכתבה

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

הביקור בקנברה

השב  · 

אנזקים

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לניו סאות' ווילס

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×