קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ד')

חלק ד': מגיעים למונטנגרו בערב דרמטי smileyblush

תקציר הפרקים הקודמים : התארגנו לטיול לא מתוכנן לקרואטיה ומונטנגרו. בשלושת הימים הראשונים - טיילנו בקרואטיה: דוברובניק, סטון, מפלי קרקא , מקרסקה וחוף ים מגניב.

כעת - אנו עומדים לקראת המעבר מקרואטיה למונטנגרו.

סיום היום השלישי : היום (והלילה!) הזרוק

הגענו לתחנת הגבול של קרואטיה-מונטנגרו.

הפתעה מס' 1 : אין תור!!!! בכלל nobroken heart

הפתעה מס' 2 : יש עוד תחנות גבול ושם כן היה תור קטן . עדיין, בכלל לא נורא heart.

מעניין שיש שתי תחנות גבול וביניהן מעין מובלעת.

הכל מוזר במדינות האירוויזיון.

אבל מה אכפת לנו, עברנו את הגבול ונכנסנו למונטנגרו, הארץ לה חיכינו והקדשנו את מרבית ימי הטיול ועליה יש דעות קרואטיות שליליות.

בהתחלה, הכל נראה די דומה, עצים ירוקים, הרים מרחוק.

ואז....

בן: מה זה ?! הכל מכוער פה!cool

אבא: מה זה הבניינים המגעילים האלו? עולם שלישי...!

בן: חבל שלא נשארנו בקרואטיה! פיטר צדק!!!

אמא: שותקת. frown

סאבטקסט: כבר מקטרים!! cheeky אבל באמת לא הכי יפהפה פה... ומה אם באמת פיטר והבן של רוז'ה צדקו? אולי עשינו טעות נוראית....?

ממשיכים לנסוע בכביש משובש , פקוק ומסביבו בניינים קומוניסטים בלתי גמורים, ללא צבע והדר. בקיצור - באסה של כניסה.

ובנוסף - מציקה לי העובדה שלא דיברתי עם הצימר.

הוצאתי את המפה וראיתי שהצימר הוא אי--שם ושצריך בכל מקרה לעבור דרך העיר בודווה. הג'יפי מזהה את בודווה וכמובן לא את רייקה צ'רנוביצ'ה - העיירה של הצימר. מראה שיש פחות משעה נסיעה.

מחליטים לעצור (הנהג צריך קפה). מוצאים בית-קפה מונטנגרי על הדרך והוא מקבל קפה הפוך נורמלי למדי.

אני מנסה להתקשר לצימר.

הפתעה מס' 3 : הטלפונים שלנו לא עובדים - לא זה עם הסים האנגלי ולא האייפון מהארץ בו יש לנו תוכנית חו"ל. מנותקים מהעולם!!!

אין וויי-פיי כמובן. אוף!

אני מבקשת ממלצרית מונטנגרית להתקשר ומבטיחה שאשלם.

היא נותנת לי את הטלפון הפרטי שלה ומחייגת לי לצימר.

סוף-סוף עונים!

smiley

שיחה ביני לבין בעל צימר מונטנגרי שבקושי יודע אנגלית:

אני : שלום, שמי שירלי. אנחנו צריכים להגיע אליכם הערב.

:בעל צימר שנשמע איש מבוגר ובקושי יודע אנגלית

מתלהב Yes, yes!!! How are you?

אני : כן, אנחנו בסדר גמור! אנחנו מגיעים הערב, אל תדאגו, אבל זה יהיה כנראה מאוחר כי יש פקקים ורק עברנו את הגבול.

בעל צימר : No problem תגיעו מתי שתגיעו.

אני : יופי . שמעתי שדיברת עם הבן שלי....

בעל צימר: יס, יס! רק, יש בעייה קטנה הערב....

ועכשיו הטקסט באנגלית :

It's a special night tonight in Reika Crnojevica

You cannot park your car near the appartment,the police will not let

you!

אני : ?!?!? smiley

But what about the suitcases ???

אולי נוכל רק להוריד את המזוודות.... ?

בשלב זה בעל הצימר המבוגר שבקושי יודע אנגלית לא הצליח להתבטא יותר.

נשארתי עם הידיעה שיש לנו צימר, אלהים יודע איפה הוא, אין לידו חנייה כי המשטרה לא תיתן לנו להכנס, רק אולי למרחק של 100 מטר ממנו ושיש special night.

העברתי את הידיעה (מסוננת קלות) לבעל ולבן.

סאבטקסט: עדיף לחסוך חלק מהאינפורמציה כדי לא לחטוף enlightened

הבענו דאגה קלה, אך מכיוון שהיינו עדיין במצב שאנטי ועם מי-ים לא מלוחים עלינו, לא לקחנו את זה קשה. בינתיים.

רציתי לשלם למלצרית הנחמדה על השיחה והיא סירבה בתוקף!

סאבטקסט: אז זה בכל זאת עם נחמד wink

נתנו למלצרית טיפ משודרג ויצאנו לדרך .

אז יצאנו לדרך מבית הקפה המונטנגרי וחזרנו לכביש המשובש, חד-מסלולי בכל צד ופקוק. וזה הכביש "הראשי" במונטנגרו, הגישה למדינה מהצד הקרואטי.

הקיטורים המשיכו ואנחנו נעים לאט לאט לכיוון קוטור ובודווה. (קוטור= קיטור...? זה לא יישאר כך!)

העיר קוטור (שהיתה, להזכירכם, אחד מתכנוני היום כמו גם בודווה) שוכנת במפרץ מרהיב עם צורה יוצאת-דופן.

יש אפשרות להקיף את המפרץ (כפי שעשתה גליה בזמנו) או....

אבא: שוב פקק! מה זה עכשיו?

אמא: הג'יפיאס מסמן שיש מעבורת (?...). כולם מחכים בתור.

בן: כן! בואו ניסע במעבורת!

סאבטקסט: לא רע! לפחות זה יכסה את משבצת ה"שייט" שהוא רצה...!

מסתבר ש - 95% מהאנשים נוסעים במעבורת, זו ברירת המחדל.

לרכב פרטי התשלום הוא 4.5 יורו - ממש לא נורא.

גם שייט, גם חוויה , גם קידום בנסיעה.

היה אפילו "מכוון תנועה". את הכרטיס יש לקנות בקופה קטנה שנמצאת סמוך לעלייה על המעבורת - לא דרך המכונית. יצאתי ברגל מהמכונית, יחד עם עוד אנשים, עמדנו בתור שהלך די מהר ועד שהמכונית שלנו התקדמה בתור, כבר היה בידי כרטיס העלייה למעבורת.

אגב, לג'יפי לא היה אוצר מילים למעברות. הוא אמר "בעוד עשרה מטרים...." ונתקע. מצרפת תמונה שלו עם שרטוט המעבורת + השעה (שעון ישראל).

היה ממש נחמד לשוט על המעבורת עם המכונית ולראות את מפרץ קוטור היפהפה לעת ערב. (השעה כבר בערך 8:30 ).

מונטנגרו נראתה יפה יותר ומזמינה יותר.

האבא והבן הפסיקו לקטר.

בן: הנה משהו ש- א' ו-ע' לא עשו עדיין! הם לא שטו במעבורת! (להזכירכם, באיטליה היה ניסיון שנכשל...).

הוא מרוצה. wink

וגם אני.

ירדנו מהמעבורת והמשכנו בנסיעה לכיוון בודווה. משם, ראיתי במפה, עלינו לנסוע לכיוון העיר צ'טנייה ומשם איכשהו להגיע לעיירת הצימר.

הבעיה היתה שעוד מליוני איש נסעו לכיוון בודווה. פקקקקק! פשוט ייאוש!

אבא: (מתחיל להיות עצבני): אם זה ממשיך ככה מחר אני חוזר לקרואטיה!

בן: אני רעב!

אמא: זה לא הגיוני , כזה פקק. בטח משהו קרה.

סאבטקסט: ואולי זה כן הגיוני וככה זה יהיה במונטנגרו..... smiley

התקדמנו ממש לאט.

בסוף החלטנו למצוא מסעדה - הרי לא אכלנו בצורה מסודרת מהבוקר.

עצרנו במסעדת דגים כלשהי על הדרך. קיווינו שכשנצא לא יהיה כבר פקק.

דווקא היה די טעים והיה וויי-פיי לפחות = קשר עם העולם החיצון.

הארוחה עלתה כ- 40 אירו (דגים, בשר, אפילו מרק אכלנו). היתה במסעדה דווקא מוזיקה נחמדה עם שירי שנות ה-80 ואפילו השמיעו את "אם ננעלו" של עפרה חזה. הזוי.....

התכתבתי שוב עם בני א' :

אמא: היום היינו בחוף מגניב. + תמונה

א': באמת נראה שווה.

אמא: לא רואים כמעט ישראלים.

א': זה רק מראה שאף אחד לא נוסע למדינות המוזרות האלו... חחחblush

אמא: עכשיו אנחנו במסעדה, בדרך לצימר.

א': אגב, מישהו ממונטנגרו התקשר שוב ונמאס לי להיות איש הקשר שלכם עם אנשים שלא מדברים ברור!! חוץ מ "אתם לא יכולים להחנות פה היום" לא הבנתי כלום! והוא שאל אם אנחנו באים היום ואמרתי כן אנחנו מגיעים. ואני לא בתוך ה"אנחנו" האלה!

סאבטקסט: הוא מקנא קצת... ו...אוי-ואבוי מי יודע מה יהיה עם החנייה שם ?....

אמא: יופי, ענית לו טוב.

א': אגב, עכשיו היה המירוץ למיליון. לא הפסדתם כלום, לא היתה הדחה.

סאבטקסט: מוקדש למיקה-מיקה surprise

המסעדה על הדרך:

המסעדה עם "אם ננעלו"

יצאנו מהמסעדה, מאוששים ושבעים.

הפקק הצטמצם ואנחנו מתקדמים.

כבר אחרי עשר בלילה.

אבל הצימר עוד רחוק..... והרפתקאות ליליות מחכות לנו

אנחנו בדרך, על כביש מעט פחות פקוק. מתקרבים לבודווה (שנקראה בפינו מדי פעם גם בודהא) ורואים אורות יקרות, שומעים מוזיקה מכל עבר. כאילו הכל מלא מסיבות ומופעים.

שלטי חוצות גדולים מסבירים את העניין : הערב (כמובן מכל הערבים האפשריים בקיץ 2013, הערב שבו אנחנו נכנסים למונטנגרו) מתקיים פסטיבל גא'ז ענק בבודווה. עכשיו הבנו מה פשר הפקק האימתני שנסענו בו כמה שעות. כולם נסעו לפסטיבל. שוב יש פקקים ועומסי-תנועה.

בשלב זה, הבעל מתחיל לגלות סימני שבירה.

אבא: זה בלתי אפשרי לנהוג ככה! cool איפה בכלל הצימר הזה?

אמא : הג'יפי מראה שיש עוד 30 ק"מ לצ'טנייה (סאבטקסט: ממש אומר לו מה זה ואיפה זה...) ומשם זו כנראה נסיעה די קצרה לעיירה של הצימר. בקיצור נראה לי, אולי עוד חצי שעה נסיעה.

סאבטקסט: הדגש על כנראה.

אבא: אין לי כבר כוח! (באמת נהג כבר שעות האומלל...)

אמא : אז אולי נוותר ונמצא כאן צימר בבודווה. לא נורא, במילא לא שילמנו כלום ומי יודע מה יהיה עם החנייה.

סאבטקסט: האמת, שהתחלתי לפקפק בהגעתנו הלילה לצימר.smiley זה התחיל להראות מעט בלתי אפשרי. ומצד שני... די רציתי להגיע לשם frown.

בן: אבל אני רוצה להגיע לשם! אמרת שזה מקום מומלץ עם ארוחת בוקר טובה!

אבא: טוב.... לא בא לי להתחיל לחפש צימרים. ננסה להמשיך. אולי באמת הדרך כבר לא נוראית.

אמא: ועברנו את הפקקים. מכאן כבר אף אחד לא יוצא... כולם הגיעו לפסטיבל ג'אז ויישארו כאן.

אז המשכנו לנסוע.

והדרך התחילה להיות מפותלתתתתתתת ובעלייה.....

ודי נוראית sad

מתוך המדריך "העולם" על מונטנגרו :

"הכבישים של מונטנגרו עלולים להיות מסוכנים מאד. רובם במצב טוב, אבל רבים מהם צרים וצמודים מדי למצוקים התלולים. לא מומלץ לנהוג בכבישי ההרים התלולים בשעות החשיכה."

למרבה הפחד, התחלנו לעלות באיזשהו הר. בחושך. הכביש היה מפותל, צר וחשוך.

למרגלותינו הייתה תהום ולמטה בקעו אורותיה של בודווה עם המסיבות והפסטיבלים שלה, כולל זרקורי ענק.

מחזה סוריאליסטי.

סאבטקסט: מאד מאד פחדתי!!!! indecision

הנהג התמודד בגבורה עם הדרך והכביש, אבל סינן לעברי משפטים כמו :

"את והפורום שלך!" cool

"כל היועצים המהוללים שלך!!!" (סליחה יערי וגליה, הוא לא התכוון אליכם אישית )

"ככה את מתכננת!!?!!?"

"מה חשבת לעצמך?!?" cheeky

"איך הזמנת צימר בכזה מקום מרוחק ביום הראשון שלנו כאן ?!?!?" sadcool

ברגעים אלה , באמת לא הבנתי מה חשבתי לעצמי.

כזכור, בתכנון המקורי חשבתי שביום הראשון במונטנגרו עוד נספיק כמה דברים ובטח שלא ניסע בחושך לצימר מרוחק. על המפה ובגוגל-מאפס הוא לא נראה כל-כך רחוק, משהו כמו 50-60 ק"מ מהחוף.

(שוב ציטוט מהספר : "הקצו לנסיעה יותר זמן מכפי שניתן לצפות, כי תנאי הדרך יאטו אתכם מאד" ).

בקיצור - תיאוריה לחוד ותנאי שטח לחוד.

סאבטקסט (פעיל עכשיו מאד מאד!) : זהו-זה. אני לא כותבת על הטיול הזה בפורום. מה, אני אעשה מעצמי צחוק?!?! indecisionblushsad נחזור לארץ וכאילו כלום לא היה.

רציתי להעלם ומאד התבאסתי וכעסתי על עצמי.

היחידי שהציל את המצב היה בן-זהב של אמא שלו שמאד התפעל מהנוף החשוך ומהגובה הרב.

בן: אמא, תסתכלי!

אמא: אני לא יכולה לראות. אני מתה.

אבא: שותק, נוהג ומאד חם על אשתו

בן: באיזה גובה אנחנו!?! בבקשה בואו ניסע כאן שוב באור ונראה את הנוף!

להתעלף.

בשעה טובה ירדנו איכשהו מההר המפחיד והגענו לעיר צ'טנייה שנראתה מוארת , ידידותית ומישורית. אנחת רווחה מס' 1.

כזכור, הג'יפי לא ידע מה זה רייקה צ'רנוייביצ'ה. במפה שלי זה נראה לא רחוק, אבל השד יודע איך מגיעים לשם....

הגענו לתחנת דלק ושאלנו איך מגיעים לשם.

מתדלק (עד שנמצא מישהו שיודע אנגלית): "הו, זה לא רחוק. הכניסה לשם בערך 5 קילומטר מפה. סעו בכביש הזה ימינה ועוד 5 ק"מ הכניסה".

אנחת רווחה מס' 2. ובא לציון גואל.

או כך חשבנו.

כי להזכירכם יש "לילה מיוחד".

אז נסענו ימינה בכביש ובאמת הגענו לשלט שמורה על כניסה לרייקה צ'רנובייצ'ה.

רק שליד השלט היה מחסום משטרה , עם קבוצת אנשים.

מה לעזאזל קורה כאן?!?

אמא: Excuse me, we want to go inside. We have zimmer

שוטר א': ?!?!? לא יודע אנגלית

שוטר ב' : NO No, no enter

אבא: English. English!

מתורגמן הובא אלינו. איש מבוגר, כנראה נהג מונית עם סיגריה. מציץ לי בחלון (אוי, כמה שהוא היה מסריח אבל כבר לא עניין אותי כלום. להזכירכם, אנחנו ביום הזרוק ואני עוד עם מי - ים קרואטי עלי).

מתורגמן : You cannot go inside. It's a special night in Reika

אמא: But we have zimmer, suitcases, Please help us indecision

סאבטקסט : לא ידעתי אם לצחוקblush או לבכות devil . המחזה היה מעל ומעבר לכוחותי.

במצבים כאלה אני פשוט מתחילה לצחוק ומדביקה את כולם.

אבא: זה לא יפה, אל תצחקי לו בפרצוף. הוא מנסה לעזור laugh חחחחחח

בן: laughblushlaugh חחחחחחחח

הוצאתי את הדף של פרטי הצימר וביקשתי להתקשר. כזכור, אין לנו גם טלפון. אנחנו לגמרי תלויים בחסדי זרים מונטנגרים.

וכמה שהם היו נחמדים!!!

המתורגמן התקשר למספר והתחיל לדבר בסלבית שוטפת עם מישהו. המילה היחידה שקלטתי היתה 'קחנכ'חקאעחדנגדח liruwiocdn טוריסטו לו'קע'ע'עקןל wgrwgekf.

ואז הוא נתן לי את הטלפון.

להפתעתי ענה קול של בחור צעיר שידע אנגלית. סוף-סוף!!!

הוא הסביר לי שיש אירוע מיוחד ברייקה צ'רנויביצ'ה, שהמשטרה אכן חסמה את הכניסה אבל יש עוד כניסה, צריך ללנסוע עוד כ- 10 ק"מ ולהכנס בכביש ונגיע לרייקה. וכן, הם יעזרו לנו עם המזוודות, שלא נדאג.

אנחת רווחה מס' 3.

נפרדנו מחבורת המונטנגרים המעשנים (הייתי קרובה לנשק ולחבק את המתורגמן המעשן surprise שהציל אותנו) והמשכנו עוד בכביש.

אבא: לסחוט אותי עד הסוף!

אמא : שותקת.

סאבטקסט: הוא צודק. כשנגיע, הוא יתקלח ראשון, ייכנס למיטה ורק כשהוא יגיד נקום מחר בבוקר. אני צריכה לכפר!

סוף-סוף הגענו לשלט הנוסף של רייקה צ'רנובייצ'ה ופנינו בכביש שלא היה חסום.

אנחת רווחה מס' 4 ?...

מופע הקולנוע של רוקי:

התחלנו לנסוע שוב בכביש צר, חשוך ומפותל. לפחות הוא לא היה על הר.

מדי פעם הבליח רכב באפילה והיה צריך לרדת לשוליים. פחד.

במכוניות שנסעו היו אנשים לבושים בחגיגיות (בטח שלא זרוקים כמונו!), נשים מתוכשטות עם תסרוקות. מוזיקה חזקה בוקעת מכל מכונית.

מה זה?

אמא: בטח היתה שם חתונה.

אבא: ובגלל זה סוגרים את הכביש?

אמא : אולי מסתתרים כאן פושעים ?

אבא: מה את מדברת שטויות! פשוט הזוי מה שעובר עלינו!!!

ממשיכים לנסוע בחשיכה ולראות אנשים שיצאו ממסיבה / חתונה (?). מדי פעם במכוניות או על אופנועים.

ופתאום - ראינו מבנה שנראה כמו טירה !

הגענו לרייקה צ'רנוביצ'ה?

לא , זה סתם מבנה בודד. חשוך, נטוש.

ואז, הדמיון המפותח שלי שגם כך עובד שעות נוספות, הניב את זה :

You arrived on a very special night....

טירה מבודדת ונטושה

אנשים יוצאים ממסיבה

מכוניות ואופנועים....

מופע הקולנוע של רוקי זה כאן!!!!

Enter at your own risk

לילה הזוי, זרוק ומגניב .....

wink

סוף-סוף הגענו למקום שנראה כמו מקום יישוב.

מוזיקה חזקה טוחנת-מוח נשמעה.

התקרבנו למקום ליד גשר גדול (הבחור בטלפון אמר לי להגיע ליד גשר).

מכאן לא ידענו מה עושים.

שוב הגעתי עם הדף המצ'וקמק, הפעם לאיזה קיוסק.

שוב התקשרו בשבילי.

אין לי מילים על העם המונטנגרי שעזר לנו באותו לילה הזוי.

הראו לנו להיכן לנסוע.

פילסנו את דרכנו בין אנשים ברחוב בראשי וברקע מוזיקה מחרישת אוזניים.

לפתע, ראינו מישהו מנפנף לנו!!!! yes

ושומר לנו חנייה!!!

יצאנו מהמכונית ונפלנו לזרועותיו של בחור מתוק surprise .

הגענו.

אנחת רווחה מס' 5 (הגדולה מכולן!!!)

הגענו לצימר של משפחת פייקוביץ' המקסימה. השעה : חצות

עלינו במדרגות (כמובן... איך לא?) , לקחו לנו את המזוודות.

נכנסנו לחדר מקסים, מטופח ומריח טוב.

הבעל נפל שדוד על המיטה.

מוזיקה טוחנת-מוח נשמעת ברקע.

בן:(יוצא למרפסת) : אמא בואי מהר! תיראי מה יש לנו כמעט תוך החדר!

מהמרפסת ראינו גשר עתיק מואר. על גביו - רמקולים בגודל של צריף. מהם בקעה מוזיקת טראנס. החדר רעד כולו.

אנחנו מנהלים שיחה בצעקות עם הבחור.

אבא: מתי זה ייגמר?

בחור: אה, בערך ב- 5 בבוקר blush

אבא: אני מתעלף.

אמא: בואו נצא לרקוד ברחוב!

if you can't fight them, join them

בחור: אני סתם צוחק. תוך שעה זה מסתיים. בואו, מה אתם רוצים לשתות?

אמא: אפשר לבוא למסיבה? (עם מי-ים עלי והכל...)

בחור: בטח, בואו איתי....!

הבן שלנו קצת הסתייג (מה יש לי לעשות שם ?) אבל שכנעתי אותו שהכל חוויות. ובמילא איך תישן עם מוזיקה כזאת?!?

גם אבא התגבר על עייפותו.

יצאנו לרחוב, צילמתי והסרטתי.

מסתבר שהערב חוגגים כאן את יום העצמאות של רייקה צ'רנובייצ'ה.

(ושוב... מכל הימים בקיץ 2013, דווקא ביום שאנחנו מגיעים לכאן!!)

הסתובבנו קצת ואז חזרנו לצימר שם חיכו לנו עם מלון, אבטיח, מיץ ותה.

רוב בני המשפחה היו שיכורים ומנומנמים, אבל איליה, המארח המקסים שלנו ודודתו ללה (כמו בטלטאביס - לה-לה) עשו הכל כדי שנרגיש בנוח.

אין מילים!!!!

ואם אמרתי קודם שהיתה לי הרגשה שצריך להגיע לשם -כנראה שבאמת משהו כתוב שם למעלה.

זו היתה אחת החוויות של הטיול וכמובן הסיפור הראשון שסופר...! blush

עוד לא סיימתי לכתוב את עלילותינו המופלאות בצימר, השאר יגיע למחרת בבוקר...

ורק לסיים את הלילה ההוא - התקלחנו (אבא ראשון), נכנסנו למיטות הנוחות והמריחות מניקיון. עד שכולנו סיימנו - המוזיקה דעכה והיה שקט. אנחת רווחה מס' 6 ואחרונה.

לילה טוב סוף טוב, הכל טוב .wink.

אבא: (מעט לפני שנרדם) מחר לא עושים כלום! כל היום אני במיטה! ובואי נשאר פה עוד לילה. מוצא-חן כאן בעיני.

סאבטקסט: I rest my case

תמונות ממסיבת הרחוב ברייקה צ'רנובייצ'ה:

רוקדים ושותים ברחובהגשר העתיק והחוגגים

סיכום היום:

תכנון מול ביצוע : אין שום קשר בין התכנון לביצוע blushsmileyindecisiondevil !!!!!! תיכננו לעבור למונטנגרו יחסית מוקדם ולהספיק להיות בקוטור, בבודווה ובסבטי-סטפן..... ממש! הביצוע כלל רביצה בחוף-ים קרואטי עד השעה 5, מעבר גבול בסביבות 7, ונסיעה מפחידה בחושך בהרים. רק סיום היום היה כפי שתוכנן - הגעה לצימר ברייקה צ'רנוביצ'ה.

אוכל: ארוחת בוקר מפנקת בפודגורה (עיירת חוף קרואטית). סנדוויץ' לבן וגלידות לכולם בחוף הים הקרואטי. ארוחת ערב די טובה במסעדת מאכלי-ים אי-שם על הכביש במונטנגרו , לפני הנסיעה על המעבורת. ארוחת לילה בצימר ברייקה - כוללת פירות ומיץ .

דירוג אתרים : חוף הים בקרואטיה- דוז פואה!!! 12 נקודות מקבלת כמובן גם מסיבת יום העצמאות של רייקה ! ניקוד מופחת מקבלות עיירות מונטנגרו בקו החוף - "מגעיל כאן ומכוער" ע"פ בני המשפחה.

ג'י-פי-אס : התנהג יפה למדי. אמנם רייקה צ'רנוביצ'ה לא הופיעה אצלו אבל לפחות הוביל אותנו בביטחה בהר החשוך.

חופים: חוף מגניב וטורקיזי בקרואטיה. כיף אמיתי! וגם תגלית : מי הים אינם מלוחים.

פיתולים: אוהו!!! היו גם היו פיתולים חשוכים בהר המפחיד וגם פיתולים בדרך של מופע הקולנוע של רוקי. מזל שבשני המקרים לא ראינו מה מסתתר מעבר ולמרגלות הפיתולים.

מדרגות: היו בצימר של רייקה - מפותלות קמעה אך חביבות.

הפתעות: טובות- חוף הים, נסיעה במעבורת , מעבר הגבול המהיר למונטנגרו וכמובן מסיבת הרחוב המגניבה !! הצימר שהגענו אליו עם הגשר המואר מהחלון. אנשים מקסימים שפגשנו ועזרו לנו - נתנו לטלפן, ביררו, דאגו (ועישנו בפרצוף) וכמובן משפחת בעלי הצימר המקסימה! מעניינות: הדרך החשוכה לרייקה - חלקה היה מעניין מאד. ובמיוחד חבורת יוצאי המסיבה שהביאו לי את האסוציאציה למופע הקולנוע של רוקי. רעות: בתים כעורים ועיירות זנוחות בכניסה למונטנגרו, שגרמו לנו לחשוב שאולי עשינו טעות נוראית שהגענו לכאן. הפקק המעצבן שעיכב אותנו שעות. הדרך האימתנית בהר.

צחוקים מול עצבים : צחוקים עם הבן של רוז'ה שחילץ את המכונית שלנו מהחניון + התינוק שלו... היו צחוקים גדולים עם חבורת המונטנגרים שעזרו לנו בלילה וכן עם איליה החמוד שלקח אותנו למסיבת הרחוב ועם דודה ללה שהכינה לנו קערת פירות ודיברה איתנו מונטנגרית שוטפת. עצבים היו בהחלט!! בפקק, בעלייה בהר ובהתברברות הכללית בכבישי מונטנגרו הבלתי-ידידותיים. לשמחנו היום הסתיים יפה ובנעימים אם כי בעייפות גדולה...

נהננו : כן!!! זה היה היום הזרוק שבו בהחלט עשינו מה שבראש שלנו. אכלנו טוב, נזרקנו בחוף-ים מגניב, נסענו שעות עם מי-ים לא מלוחים . הצלחנו במעבר גבול מהיר (יש יתרון בלהגיע מאוחר! Look at the bright side ) ואפילו שמעט חששנו ונלחצנו וצעקו עלי cool, היום הסתיים בכיף גדול ובראש טוב

לילה טוב

המשך בחלק ה'

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של שירלי 4?

הפוסט הבא ›
קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ה)
קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ה')
מתוך הבלוג של שירלי 4
31-07-2014
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות!  (חלק ג)
קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ג')
מתוך הבלוג של שירלי 4
31-07-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של שירלי 4 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תודה רבה :)


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

כל הכבוד לך שירלי.

השב  · 

תודה בועז :)


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×