ראג`סטאן - ארץ המאהרג`ות

ראג`סטאן שבצפון מערב הודו ידועה בעריה המרתקות, ובעיקר בתושביה עם השפמים המדושנים והתרבות העשירה. הצטרפו למשפחת חן, הפעם בגרסה מורחבת, שמטיילת בדלהי, בטאג` מהאל, בג`איפור, בפושקר ועוד, ונותנת לכם עצות טובות לטיול שלכם.
משפחת חן
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ראג`סטאן - ארץ המאהרג`ות

דלהי - נפגשים עם סבא וסבתא

אנחנו עומדים ומחכים בהתרגשות רבה לאחר שבועות של המתנה למלך ולמלכה, סבא יהודה וסבתא אתי, שנחתו כרגע בדלהי ויצטרפו אלינו למסע לארץ המלכים, ארץ המהרג`ות, הלא היא ראג`סטאן.  באולם המתנה של הנוסעים הנכנסים ההתרגשות גדלה - הנה עוד דקה נראה את סבא וסבתא... אנחנו רואים אותם מתקרבים, רצים לקראתם והדמעות מתחילות לרדת. עברו רק שלושה וחצי חודשים אבל זה ניראה המון זמן. לאחר החיבוקים, הנשיקות והדמעות אנחנו יוצאים משדה התעופה, ומכאן מתחיל מסענו המשותף בן שלושה שבועות. זה מסע מדהים המשלב ארמונות, מבצרים והמון שעות סבא וסבתא יקרות מפז. כן, בין הטאג` מאהל וארמונותיה של ראג`סטאן גילינו את סבא יהודה ואת סבתא אתי. לראות את הודו מהעיניים שלהם הבולעות כל מראה בשקיקה ומההתלהבות שלהם מהאוטנטיות של המקום, תשוקתנו לטיול הופכה ברוח חיים מחודשת. סבא לא הפסיק לצלם בוידאו, כל בעל מלאכה קטן, כל אישה הסוחבת סל על הראש וכמובן כל חזיר שהסתובב לו חופשי ברחוב. הפליאה מהפשטות של הודו ומכך שהאנשים כאן עדיין חיים כמו אבות אבותיינו הייתה יום-יומית. 

טוב, אז לאחר שאכלנו את המטעמים שסבתא הביאה מהארץ (פיתה בסיל, זיתים של סבא ועוד), ואחרי מנוחה של מספר שעות יצאנו לתור את העיר דלהי. את מסענו המשותף עשינו עם רכב צמוד ונהג ששכרנו מחברת תיירות בדלהי: החברה נקראת Aabee Travels ושם הנהג סוראט. טלפונים: 23562171, 23580172, פקס: 23586706, אימייל: aabee@mail.com. את ההמלצה קיבלנו מישראלים שפגשנו ברישיקש והיא בהחלט הייתה טובה - תודה לעינת ורני!
 
הסתובבנו בדלהי אך כולנו היינו עייפים מחוסר שינה בימים האחרונים. ירדנו לגן לזכרו של מהאטמה גנדי שהוא מאד יפה ומרשים ובו יש מצבות לעוד גדולי האומה ההודית, המשכנו למקדש הלוטוס, מקדש באהי בעל מבנה בצורת לוטוס מאד מרשים ויפה גם הוא. הטיפוח והאסטטיקה במקום הזכירו לי את המקדשים הבאהים בחיפה. חזרנו מוקדם לארוחת ערב ונפלנו למיטות. 

לתחילת הכתבה

דרומה לאגרה ולבארטפור

למחרת קמנו מוקדם ופנינו לכיוון אגרה - הטאג` מהאל. הגענו לאגרה בסביבות שלוש בצהריים, התמקמנו בגסט האוס שהזמנו מראש ויצאנו לסיור בטאג`. מאחר והיה יום ראשון, יום המנוחה בהודו, מצאנו את הטאג` מלא בהודים - נהרות של מבקרים ולצידם נהרות של רוכלים שנטפלים אליך בכל פינה ובכל רגע. מהחניה לקחנו גמל הרתום לעגלה שהוביל אותנו לכניסה, כשהתקרבנו ראינו תור ארוך של מאות אנשים, כולם מקומיים, העומדים בדרך לכניסה.  בחור אחד ניסה למכור לנו כרטיסים במחיר גבוה יותר בטענה שיכניס אותנו בכניסת אח"מים וכך לא נצטרך לעמוד בתור, אך אנו, למודי ניסיון, לא התפתינו. לאחר שקנינו כרטיסים במחיר רב, 750 רופי לאדם, המוכר רמז לנו שאנחנו לא צריכים לעמוד בתור כי קנינו כרטיסים יקרים ואכן כך עשינו ובמהרה היינו בפנים. 

החוויה מהטאג` מאהל היתה כפולה: גם המבנה עצמו שדובר בו רבות, אחד מפלאי עולם, וגם מכמויות האנשים שהסתובבו. רבות סופר ונכתב על הטאג` מאהל, לכן לא ארחיב, רק אומר שאי אפשר להיות בהודו מבלי לבקר במקום (אם נמצאים בסביבה, כמובן). ההסתובבות המשותפת עם סבא וסבתא זו התנסות חדשה לנו ואנחנו מגששים למצוא את הדרך שתהיה טובה לכולנו. אנו מופתעים מהקלילות שהם מגלים וזורמים עם כל מה שקורה - היחידים שמתלוננים מדי פעם זה אנחנו והילדים. חזרנו עייפים אך מרוצים, אכלנו ארוחת ערב וישבנו בחדר ביחד בכיף. סבא שוחח בסקייפ עם חבר שלו מהארץ, ואנחנו האזנו איך הוא מספר בהתלהבות על היומיים הראשונים ומשתמש בביטויים כמו " זה משהו בלתי רגיל.. ", " מקום יוצא מן הכלל.. ". כולנו פרצנו בצחוק וככה היה במשך כל הטיול ביחד - סבא לא הפסיק להצחיק אותנו והתגלה בחוש ההומור שלו ובסבלנתו הרבה. 

ביום שני, המשכנו לכיוון העיר בהאראטפור (Bharatpur), לשמורת הציפורים. בדרך נכנסנו לפאטפור סיקרי (Fatehpur Sikri). המקום מדהים ביופיו, מכיל מסגד מעניין, ארמון ומבצר, הכל בנוי מאבן אדומה ובארכיטקטורה ראג`אסטאנית. לקחנו מדריך ויצאנו לסיור - מומלץ לקחת מדריך ברב האתרים בראג`אסטאן, זה מוסיף המון לסיור - סיפורים מעניינים, רכילויות וידע רב על המקום. המקום רחב ידיים כך שהילדים יכלו להשתולל חופשי, לשחק במחבואים, לרוץ ובד בבד להתפעל מיופיו של המקום ולבלות שעות נפלאות עם סבא וסבתא. 

כאשר הגענו לבאראטפור ופנינו למצוא גסט האוס התפלאנו למצוא שהגסטהאוסים ריקים. התמקמנו בגסטהאוס שהיינו בו היחידים, באחד החדרים היתה פינת בישול שנוצלה מיד על-ידי סבא וסבתא כדי לפנק אותנו בחביתות עם זעתר וסלט ירקות נהדר של בית - אין כמו הטעם של הבית! אחרי ארוחת הערב הילדים רבו מי ישן אצל סבא וסבתא היום. בכל הטיול המשותף עם סבא וסבתא לפחות ילד אחד ישן איתם - היה להם ממש כיף וגם לנו, מהפינוק לו הילדים זכו מסבא וסבתא. 

למחרת קמנו מוקדם בהתרגשות רבה לקראת הסיור בשמורת הציפורים (Keoladeo Ghana) - הזיכרון שהיה לי ולהילה מהטיול הקודם לא הרפה מאיתנו וחיכינו לחזור לשמורה המהממת הזאת. בגסט האוס הכינו לנו ארוחות בוקר וצהריים ארוזות ויצאנו לדרך. הגענו לפתח השמורה, ושם ראינו הרבה נהגי ריקשות אופניים עומדים ומחכים בצד, כיוון שאל השמורה נכנסים רק עם אופניים או עם ריקשת אופניים. קנינו כרטיסי כניסה (יקרים מאוד - 250 רופי לאדם), שכרנו אופניים לעדי ולגילעד שיוציאו קצת מרץ, ושתי ריקשות אופניים לנו ולסבתא וסבא ויצאנו לדרך. רק הזמן שלוקח מהכניסה ועד תחילת השמורה באופניים הוא כחצי שעה -  נוסעים ונוסעים ולא רואים אף ציפור. לאחר חצי שעה של נסיעה פנימה בה ראינו שתי ציפורים, שגרמו להתרגשות רבה בקרב נהגי הריקשה, הבנו שהשמורה ריקה מציפורים. נהג הריקשה הסביר לנו שהייתה שנת בצורת ולא ירדו מספיק גשמי מונסון כך שכל מקווי המים יבשים, לכן השמורה ריקה מציפורים, דבר שהעציב אותנו מאוד ואז הבנו מדוע הגסט האוסים ריקים.

לאור זאת - המלצה: כדאי לברר באינטרנט על מצב הציפורים  - מסתבר שהיה מידע על כך באתר. מאוכזבים ומרגישים קצת מרומים החלטנו לחזור לחדרים והשעה הייתה רק 9:30 בבוקר. פרט לשמורת הציפורים אין מה לחפש בבאראטפור והתלבטנו אם להמשיך הלאה לג`איפור או להשאר לפי התכנון ולהמשיך לשם מחר. בסופו של דבר החלטנו להישאר, שהתבררה כהחלטה נבונה מכיוון שהיינו היחידים בגסט האוס ויכלנו לשחק משחקים, להרעיש ולבשל בחדר. סבא וסבתא כבר חיכו לפנק אותנו, קנינו מצרכים בשוק וסבא הכין לנו שקשוקה מדהימה ומרק ירקות טעים מאוד, ליקקנו את האצבעות, שיחקנו קלפים ועוד משחקי קופסה. לאחר שלושה ימים ביחד זה היה יום שקט ונחמד. 

לתחילת הכתבה 

מערבה לג`איפור ופושקר

למחרת המשכנו לג`איפור (Jaipur) העיר הורודה. הנסיעה ברכב מאפשרת לעצור בכל מני מקומות בדרך. לאורך הדרך יש המון אנשים צבעוניים ומעניינים עם טורבנים על הראש ושפמים מטופחים, והמון כפרים פשוטים ויפים - פשוט דרך יפה ומעניינת. לאחר כארבע שעות הגענו לג`איפור, שהתגלתה כעיר גדולה שמשלבת פיתוח מערבי ובתים פשוטים ביותר, קניונים ואפילו סופר מרקט אמיתי שלא ראינו בשום מקום אחר עד כה. כל העיר הייתה מקושטת באורות לכבוד חג הדיוואלי (Diwali) שמתקרב - חג האורות, כמו ראש השנה עבורינו. לאחר חיפושים רבים מצאנו גסט האוס יפה באחת השכונות היקרות של העיר שנקראת באני פארק. לקחנו שני חדרים (1000 רופי כל חדר) ויצאנו לארוחת ערב בעיר. עשינו סיבוב עם סוראט הנהג בעיר ונדהמנו מכמות האורות אשר השתלשלו מכל הבנינים, מהרחובות המלאים באורות ומהתחושה של חג באוויר. 

בארבעת ימי שהותינו בג`איפור ביקרנו בארמון המלך שרובו מוזיאון יפה ומעניין מאוד (שוב, מומלץ לקחת מדריך), במבצר טיגר שנותן תצפית מדהימה על העיר, במבצר אמבר המרשים ביותר, שממנו יוצאות חומות המזכירות את חומת סין בקטן ושוטטנו בשווקים הססגוניים בעיר העתיקה. באותם ימים גם חגגנו שני אירועים משפחתיים: ימי הולדת למיה ולסבתא אתי. יום ההולדת ארבע של מיה יצא בדיוק בתאריך של הדיוואלי, 9.11 , יום שישי. כולנו, נרגשים לקראת היום הולדת, קנינו למיה מתנות שונות וכן סבא וסבא הביאו מתנות ממשפחה וחברים בארץ. הילה סידרה בבוקר שולחן עם כל המתנות, ממתקים, בלונים וברכות שכתבנו לה, וכאשר היא התעוררה שרנו לה שיר יום הולדת. במשך כל היום היא זכתה לכבוד של נסיכה - הרי אנחנו בארץ המהארג`ות, לא? בערב הכינו לנו במיוחד שולחן בחצר של הגסט האוס על מנת לחגוג למיה יום הולדת וארוחת שבת. הילה קישטה למיה כיסא מקושט בפרחים ובלונים והכינה לה זר מרשים. בעלי הגסט האוס והעובדים הפתיעו אותנו עם מתנות, זיקוקים, עוגת יום הולדת מדהימה, והמון תשומת לב סביב מיה - זה מאוד ריגש אותנו. לאחר הארוחה מיה פתחה את המתנות שקיבלה וחיכתה לה הפתעה נוספת - סרט שקרן צילמה בגן של מיה בו כל חבריה מברכים אותה. הסרט גרם להתרגשות רבה ותחושת געגועים אצל כולנו. 

ואז התחילה החגיגה האמיתית - השמיים התמלאו בזיקוקים אשר צבעו את השמיים בצבעים רבים. כאשר מיה בטוחה שהכל לכבודה, ההודים חגגו את הדיוואלי. כל הלילה היו פיצוצים מכל עבר וזיקוקים שהאירו את השמיים עד הבוקר., עמדנו על גג הבנין שלנו במשך שעה ארוכה ולא הפסקנו להתפעל. עם תחושות נפלאות הלכנו לישון בשעות הקטנות של הלילה.

למחרת, נחשו מה? חוגגים לסבתא אתי יום הולדת. שוב הילה הכינה שולחן מלא בדברים טובים, מתנות, ברכות ושירי יום הולדת על הבוקר. בחרנו לחגוג לסבתא בצפיה בסרט הודי בקולנוע הכי גדול בהודו - ראג` מנדיר, קולנוע המכיל כ- 3,000 מקומות, עם אולם קבלה מרשים, ומלא במקומיים שבאים לראות סרט. סרט הודי ללא תרגום נראה בהתחלה כמשהו לא מעניין, אך הסרט שהיינו בו, סרט אהבה שהוא מחזמר, כאשר אולם שלם מריע, שורק, צועק ומוחא כפיים זו חוויה נפלאה - אסור להפסיד! 

לאחר ארבעה ימים בג`איפור המשכנו לפושקר. קיבלנו המלצה להגיע למסעדת העין השלישית, מסעדה של אוכל ישראלי השייכת לבחור הודי וחברתו הישראלית, רווי ומיכל, והיא הפכה להיות מסעדת הבית שלנו. איך שהגענו קיבלה אותנו מיכל בחיוך מקסים ומיד נרתמה, יחד עם הילה, לעזור לנו למצוא גסט האוס מתאים. בעודנו יושבים במסעדה ואוכלים, היא והילה הסתובבו עד שמצאו לנו מקום מקסים עם דשא ענק, מטופח חדרים יפים ו... אנחנו לבד במקום. באותם ימים מיכל ורווי פתחו גסט האוס חדש ליד המסעדה עם חדרים גדולים ויפים - בהחלט מומלץ. בהמשך פגשנו את ינון, עדי ושלושת ילדיהם הקטנים עירי, תנא וגוני, איתם כבר נפגשנו במנאלי בעבר. כיף לפגוש אנשים מוכרים שהופכים להיות חברים בהמשך הדרך בטיול - הם ציידו אותנו במידע רב על המקום ואפשרויותיו - תמיד הדרך הטובה ביותר לקבל מידע היא ממטיילים הנמצאים במקום או ששהו בו לא מזמן. עוד באותו ערב הלכנו למסיבת ראש חודש בבית חב"ד עם מופע תופים של בחור ישראלי ובחור מקומי. 

פושקר, להבדיל מהמקומות האחרים בהם היינו עם סבא וסבתא, זה מקום קטן עם רחוב מרכזי שמקיף אגם קדוש, וממנו יש ירידה לגאטות (מדרגות) היורדות לאגם. האגם הוא די קטן - אפשר להקיף אותו בשעה הליכה. תמיד יש התרחשויות באגם: נשים כובסות, טבילת הטהרות וטקסים שונים. הגענו לקראת שקיעה לסאנ-סט פוינט בגאט המזרחית, בה בכל ערב יש טקסי ארטי. בעודנו צופים בשקיעה הגיעו מספר בחורים מחב"ד ושאלו אם אנחנו מעוניינים להניח תפילין. סבא יהודה מיד קיבל את ההצעה וגם אני, לאחר בקשתה של הילה - זאת היתה הרגשה די משונה להניח תפילין בהודו על שפת האגם הקדוש להינדים. 

למחרת הילה ואתי יצאו למסע קניות והסתובבות, והילדים, סבא ואני נשארנו בגסט האוס. זה היה כיף בלתי רגיל להיות בשקט בלי לרוץ. בתחילה עדי וגילעד שיחקו כדורגל ויהודה ואני שתינו קפה ושוחחנו, לאחר מכן עדי וגילעד הצטרפו אלינו לשיחה והתפתחה שיחה אינטימית בה הילדים שאלו את סבא המון שאלות אישיות, וכך ישבנו במשך מספר שעות כשסבא ואני מספרים על חיינו וכל מיני אירועים חשובים שעברו עלינו בחיים. אף פעם לפני כן לא יצא לנו לשבת כך בניחותא ולשוחח מהלב - זאת היתה חוויה שתיחרט בזיכרוני לעד. 

אחר הצהריים יצאנו לסיבוב עם גמל ועגלה מסביב לפושקר. זאת היתה חוויה מדהימה, בעיקר משום שלאחר יומיים החל פסטיבל הגמלים הגדול - כל השטח של הפסטיבל כבר התמלא לקראתו במאות גמלים, סוסים ובעליהם היושבים בחבורות עם הטורבנים והשפמים המעוצבים - חגיגה של צבעים, ריחות, אנשים והרבה מאוד סוסים וגמלים. נשארנו באחת מהנקודות לצפות בשקיעה מעבר לחולות המדבר, כאשר עד האופק ניתן היה לראות גמלים ובעליהם.
מאחר והרגשנו די מותשים מהמעברים הרבים ממקום למקום החלטנו לוותר על נסיעה לג`ודפור (Jodhpur) ולהגיע ישר לאודאיפור לשבוע האחרון שנותר לנו עם סבא וסבתא עד חזרתם לארץ. 

לתחילת הכתבה

דרומה לאודאיפור

הגענו לאודאיפור עם המלצה על גסט האוס "מינרווה" ששייך לראג`ו ואבישג, בחור הודי הנשוי לבחורה ישראלית. לא היו להם חדרים עבורנו והם נירתמו לעזור לנו למצוא מקום אחר, ללילה, ולמחרת חזרנו אליהם. אנחנו היינו בחדר גדול ומעוצב מקסים עם עיטורי זכוכית על התיקרה ומסביב למראה גדולה שעל הקיר, עם חלון מפרץ שבלילה שימש לשינה עבור שני ילדים. האווירה במקום טובה ואבישג ורג`ו עוזרים מאוד בכל עניין למי שצריך. ביום שישי בערב הזמנו מקומות למסעדה יוקרתית במלון שבבית האבלי. המלון מדהים ביופיו, ממש כמו ארמון, ומגג המסעדה יש תצפית מרהיבה על ארמון המהראג`ה ועל האגם עם ארמון האגם (Lake Palace). ישבנו סביב שולחן על הגג, באווירה של שבת, עם נרות ועם הנוף המדהים מסביב, ובפעם הראשונה בהודו הזמנו ארוחת דגים. זהו מקום המומלץ לארוחת דגים על פי הלונלי פלנט, ואכן הארוחה הייתה מאוד טעימה וערב השבת האחרון עם ההורים היה באווירה נהדרת(מנת דג עם תוספות עולה 285 רופי). 

ביום שבת החלטנו לטייל קרוב לאודאיפור ונסענו עם סוראט לכפר האומנים שילפגראם (Shilpgram), בו ניבנו בתים כפריים לדוגמה ממקומות שונים בהודו - ראג`אסטאן, גוג`ראט, מהרשטרה וגואה. הסיור בלווי מדריך כלל הסברים מעניינים, ריקודים מסורתיים ושירה לפי האזורים השונים. הסיור תרם לתמונה הכללית על החיים בכפר הודי. לאחר מכן נסענו לארמון המונסון סאג`אן גאר (Sajjan Garh) - הארמון עצמו די מאכזב, אך הנוף הנשקף ממנו על כל העיר אודאיפור וסביבותיה מרהיב ביופיו. ביום ראשון נסענו למקדשים הג`יינים בראנאקפור (Ranakpur), נסיעה של 3 שעות מאודאיפור. הדרך יפהפיה ומלאה בכפרים שהקידמה עוד לא הגיעה אליהם: אנשים חורשים את האדמה עם שוורים, שואבים מים מבארות בעזרת מערכת דליים ושוורים שמסובבים גלגל שניים ענק - פשוט מדהים לראות את החיים הפשוטים - הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים בתוך סיפור תנכי, אותם סיפורים עליהם גדלנו בילדות. המקדשים הג`יינים מהממים ביופים ומרשימים, עצומים בגודלם ומסוטטים מאבן שיש, מעל אלף עמודי שיש אשר כל אחד מהם מעוצב שונה. בסיכומו של דבר הנסיעה הייתה כדאית, גם בזכות הדרך וגם בגלל המקדשים. כשחזרנו בערב ניפרדנו מהנהג סוראט שליווה אותנו לאורך כל הטיול בארוחת ערב חגיגית. ההמלצות שקיבלנו עליו בהחלט היו מוצדקות - הוא נהג מיומן מאוד, זהיר, אדיב ונכון תמיד לעזור. 

בשלושת הימים האחרונים עם סבא וסבתא הסתובבנו בעיקר ברגל או בריקשות. טיילנו בארמון המהראג`ה המפואר, שחלקו הגדול מוזיאון, חלק נוסף שימש למגורי המהראג`ה ועוד אחד מלון מפואר. המזיאון מרשים ביותר – אסור להחמיץ. הסתובבנו בשווקים ובעיקר ניצלנו את השעות האחרונות להיות ביחד לפני שנפרדים מסבא וסבתא. סבא וסבתא טסו לדלהי ביום רביעי אחר הצהריים ואנחנו נשארנו שוב לבד. הפרידה הייתה עצובה והילדים בכו לאחר שהם נסעו - אחרי שלושה שבועות ביחד נקשרנו מאוד כולנו וההרגשה של שוב להיות לבד גרמה לגעגועים ועצב. המסע המשותף עם סבא וסבתא מהווה את אחת מנקודות השיא של מסענו ואנו מודים להם על הצטרפותם. 

באותו ערב החלטנו לצאת לארוחת ערב מיוחדת ב- Dinning Hall שבו מגישים טאלי מיוחד עם הרבה סוגים של מנות, אך מה שמיוחד במסעדה הזו זה ריבוי המלצרים שלכל אחד תפקיד משלו. הם עוברים כל הזמן וממלאים את הקעריות הריקות עד שאתה אומר להם די. בדרך חזרה לגסט האוס "נתקענו" אחרי תהלוכת חתונה - התברר שבאותו ערב התחילה עונת החתונות באדאיפור. פתאום החתן, שהיה רכוב על סוס מקושט, קרא לנו והתעקש להזמין אותנו לחתונתו. הוא לא היה צריך להפציר בנו יותר מידי - הצטרפנו לתהלוכה. בראשה הייתה עגלה עם חצוצרות ענק ולהקה שמנגנת מוסיקת ריקודים הודית בקולי קולות, מאחורי העגלה יש מעגל מחוללים המורכב בעיקר מצעירים שהשתוללו ושמחו. כך עברנו ברחובות אודאיפור עד לגן האירועים שבו נערכה החתונה והכלה חיכתה לחתן. שניהם ישבו על במה וכל האורחים, כל אחד בתורו, עלו לברך אותם ולהצטלם כאשר בחצר מוגשת ארוחה הודית מסורתית כיד המלך. כמובן שהיותנו אורחים מחו"ל היוותה אטרקציה והרבה מהאורחים באו לשוחח איתנו וסתם להכיר. עלינו לברך את החתן והכלה וניפרדנו לשלום, טקס החתונה אמור להיערך רק בחצות ואנחנו היינו מותשים מהפרידה מסבא וסבתא. 

את היום למחרת העברנו באירגונים לקראת הטיסה לגואה, וביום שישי קמנו בבוקר, מסתגלים מהר לרעיון ששוב אנחנו לבד, עלינו על מונית לאמדאבאד אשר בגוג`ראט, בדרכינו לשדה התעופה. הנסיעה ארכה כ-5 שעות על כביש מהיר וטוב מאוד. הגענו שעתיים לפני הטיסה, למרות שבטיסות פנים בהודו מספיק להגיע שעה לפני מועד הטיסה, ובנוסף התברר לנו שהטיסה נידחתה בשעתיים נוספות ל 7 בערב. הפקדנו את התרמילים וקיבלנו כרטיסי עלייה למטוס, מצאנו לנו מקום לשבת בטרמינל הוצאנו את המחשב וראינו סרט כדי להעביר את הזמן.

בכתבה הבאה - איך כל הטיול הזה נראה מנקודת מבטם של סבא וסבתא? המשיכו לעקוב...

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

סגור
×