רישיקש, הרידוואר ו...החזרה לישראל

רישיקש הדרומית מאד שקטה כי אין בה כלי רכב. לבד מפרות אין תנועה ברחובות והכל פסטורלי. המים בגנגס קרים להחריד ורק לאמיצים אני מציע לטבול. אבל הודים רבים מגיעים ונכנסים לזרם החזק כאשר הם מחזיקים בשלשלאות הברזל לאורך הגדה למנוע היסחפותם...
פיני הריס
|
מפה
תמונה ראשית עבור: רישיקש, הרידוואר ו...החזרה לישראל

%|%חזרה לניו-דלהי

25/1/02: לעת ערב ארזתי את מטלטלי בבית הארחה לולינג, ירדתי למשרד לשלם, והתברר שכל כך התרגלו אלי שהצטערו שאני עוזב. שאלתי להימצאם של העובדים במטבח אבל נאמר לי שהם יצאו. להפתעתי כאשר יצאתי מהדלת חיכו לי כולם בשורה כדי להפרד ממני. הדרך לאוטובוס היתה קצרה (במורד כמובן), מספר נוסעים ובניהם ישראלים התקבצו בצידי הדרך, מתכרבלים בצינת הערב. איתי לנסיעה היו גם שתי ישראליות, אחת מהן תלוה את מסעי גם לרישיקש. היטן ידידי מלווה אותי לתחנה ולמרות הפצרותי קושר לי שרוך שחור לבן על פרק היד לאות פרידה וידידות. האוטובוס הגיע ובחריקת בלמים הסתובב ונעמד בתחנה אנחנו נפרדים בדמעות ובחיבוק גברי.

העמסנו את מטלטלינו והרווחנו במושבים כל אחד תפס מושב מפאת המספר הקטן של הנוסעים. בין הנוסעים בלטה אשה שהחזיקה בתינוק קטן ואיתה הוריה. הם היו לבושים בגדים איכותיים ובמהרה למדתי שהם איחרו את ההסעה המאורגנת שלהם ועל כן נאצלו לעלות לאוטובוס. יצאנו לדרך הארוכה (כ 12 שעות). ומוכנים לטלטולי הלילה בדרכים העקלקלות. כל שעתיים לערך היה הנהג עוצר בכפר קטן, מזמין את כולם לשתיית תה-חלב (מילק טי) וממשיך בדהרתו דרומה. האם הצעירה שהיתה לבושה במיטב מחצלותיה היתה יורדת בכל עצירה ומקיאה את נשמתה. כשהתעניינתי אולי היא זקוקה לרופא, אמרו לי הוריה שהיא סתם "מפונקת" והכל יהיה בסדר כשתגיע ליעדה ותפגוש את בעלה.

עם בוקר אנו בפאתי ניו-דלהי. העיר המאובקת והלחה מתעוררת ליום חדש ואני יורד בפאתי סמטת מיין-בזאר ותוך מספר דקות בפתח מלון סטאר פאלאס הוטל הנודע מביקורי הקודם. הפקיד מיד מזהה אותי: הלו מיסטר הריס, וולקום. הו מני נייטס? (לכמה לילות אדוני?).
האמת שלא רציתי להשאר יותר מלילה אחד מכיוון שהחלטתי לבדוק סופית את התנאים ב"הארי רמה" שבהמשך הבזאר.  

%#up|לתחילת הכתבה%

%|%ה"מוסד" ושמו גסט האוס "הארי-רמה"

יהיה זה מוגזם לומר הרבה בשבחו של המקום הזה אבל מכיוון שהוא הפך להיות מוסד מוכר לתרמילאים ולישראלים במיוחד אקדיש פיסקה למעמד.

הישראליות שנסעו איתי פנו כמובן להארי-רמה והתמקמו שם. המיוחד בהארי-רמה שהמקום שוקק ישראלים יותר מכל גסט האוס באיזור. כמובן שיש גם מינוסים לכך כי המקום אינו נרגע לרגע: ישראלים עולים/יורדים במדרגות ומדברים בין הקומות. מסעדת הגג תמיד מלאה בישראלים המדברים בקולי קולות. גם חדר קבוע לחובשי הכיפות של "חבד" נמצא במלון הזה. הפקידים בדלפק מדברים עברית. במסעדה שעל הגג מדברים עברית. במסעדה ובמלון ממול גם כן מדברים עברית. בכניסה משרד נסיעות דוברי עברית. בקיצור, מי שרוצה לפגוש ישראלים בניו-דלהי שיבוא להארי-רמה. גם לוח המודעות הוא לפתקים בעברית בלבד. המחירים זניחים וכן גם מצב החדרים. לא להתרגש מחדר בו הקירות טחובים ורטובים; שקשה להירדם עד לשעות הקטנות של הלילה כשהמקום נרגע מהנוער. טיפ קטן: כדאי כל יום לבדוק מי עזב ולקפוץ על המציאה ולהחליף חדר לגבוה יותר. יותר גבוה יותר שקט ויבש יותר. זהו - הקדשתי מספיק להארי-רמה ועכשיו נחזור לסיפור.

%#up|לתחילת הכתבה% 

%|%השוק בבזאר

עברו כמה ימים כשאני נהנה ממראות המין-בזאר, מביקורים תכופים בחדרי האינטרנט, משיטוט בסמטאות. בכל פעם אתה מגלה משהו חדש דוגמאת שוק הירקות הנמצא מיד מאחורי הבזאר. שפע הירקות והפירות מהמם. ערימות של חסה, כרוב, בצל, עגבניות, שום ושמיר והריחות ממלאים את חלל האויר. ראיתי אשה זקנה המורכת פטרוזיליה וכוזברה, כמעט טובעת בתוך הערימות ולידה מכונת קיצוץ לפטרוזיליה. בהנף יש היא מסובבת במהירות גלגל תנופה, תוחבת את צרור העלים פנימה ומצדה השני יוצא ירד קצוץ מוכן לסלט. ליד השוק נמצאים חנויות מכולת המוכרים תבלינים טריים ועצתי קנו מעט זעפרן אמיתי הארוז במיכלי פלסטיק קטנים ועליהם חווק של המכס ההודי. המחיר שווה לכל נפש והתוספת לאוכל כשתחזרו הביתה יזכיר לכם את הודו הנצחית.

בבזאר מספר משרדי אינטרנט המאפשרים התקשרות לגולשים. התשלום לפי דקות ואינו יקר במיוחד. רק כדאי לבדוק עם מפעיל השירות לפני שהוא מתחיל לחייב שאכן נוצר הקשר. מי שמתעתד להשתמש שיפתח משתמש ב"יאהו" למשל וכך יוכל לקבל דואר מהארץ בכל מקום בנסיעותו. 

%#up|לתחילת הכתבה%

%|%רישיקש

28/1/02: הגיע הזמן לשוב לנסיעות. אני מברר את הדרך המהירה ביותר לעיירות הקדושות הארידואר ורישיקש שבמוצא נהר הגנגס מהרי ההימלאיה. הנסיעה קצרה, רק כ 4 שעות ואמנם אני בדרכי באוטובוס בנסיעת יום שבה אני נהנה מהנוף הכפרי של הודו. כמעט כל הנסיעות הקודמות היו בחשיכה ולכן עכשיו נהניתי מכל רגע. הדרך מובילה צפונה לכיוון העיר דרה-דון שהיא בירת המחוז, כאשר אנו חוצים מפעם לפעם את נהר הגנגס בגשרי אבן ארוכים. בצומת המובילה לרישיקש אני נפרד מהאוטובוס ומשאר הנוסעים שמנופפים ומאחלים לי "כל-טוב". רובם חשבו אותי לאדם קדוש: במשך השבועות האחרונים גידלתי זקן לבנבן ועם השמיכה ההודית נראיתי כמעט קדוש כמו שאר עולי הרגל.

עוצר ריקשה ענתיקה בצומת ונדחס פנימה עם תרמילי הגדול: הרבה "גז" היה צריך כדי להתחיל שוב בנסיעה אבל בכוחות משותפים מגיעים אל מבואות רישיקש. אני מנחה את הנהג לעצור ליד הגסט האוס הראשון שיראה לי כמכובד ונקי. ההודי פונה לסימטה ונעצר ברחוב צדדי, אני עובד דרך שער ברזל ומהמשרד מגיח המנהל, שואל לרצוני אבל לאחר מבט חטוף מחליט שהמקום לא מתאים לי ומשכנע אותי להצטרף אליו לאכסניה של ידידו הנמצא ברחוב הסמוך. ואמנם הגעתי למלון בן מספר קומות, יפה אבל ריק מאדם. מסתבר שחשמל ומים היו רק בחדרים מסוימים ורק אותם השכירו ושאר חדרי המלון עמדו שוממים. המים החמים הגיעו בצורת שני דליים מלאים אבל המקלחת היתה נהדרת. באותו הלילה ישנתי כמעט לבדי בבנין הגדול. זה בדיוק מה שהספיק לי כי למחרת ארזתי את מטלטלי, פסעתי לכביש הראשי ופקדתי על הריקשה הראשונה שפגשתי לקחתני לגשר התלוי המגשר בין העיר המערבית לרישיקש המזרחית.

רישיקש בנויה על שתי גדותיו של הגנגס: המרכז, השוק והכבישים הראשיים בגדה המערבית, החלק הקדוש בו שוכנים מרבית המקדשים בגדה המזרחית כאשר שני גשרים תלויים משמשים למעבר. מהגשרים נוף יפהפה של הנהר למטה וההרים מסביב. ילדים שעל הגשר ימכרו למטייל כדורי קמח לזרוק לדגי השפמנון הגדולים הנמצאים במים מתחת לגשר.

בגדה המזרחית מצאתי דרכי למלון גרין GREEN HOTEL טלפון: , 430486 431242 (0135). מאד קל להגיע למקום: חוצים את הנהר, בגשר הדרומי (שיווננד ג`הולא). פונים ימינה, הולכים לאורך הנהר במדרכה עד ל- ואנפראש אשראם VANPRASH ASHRAM, פונים שמאלה, וממשיכים ישר ישר עד שמגיעים למלון. הבנין בין 2 הקומות צבוע ירוק ומכאן שמו. מקום נעים, נקי, מסודר, אוכל טוב. כדאי לבקש את החדרים הטובים ביותר שעל הגג שממנו נוף של כל העיר וההרים שמסביב. על הגג גם ניתן להזמין את ארוחת הבוקר, מוקדם כשהאויר צלול במיוחד וערפילים גולשים מההרים שמסביב.

רישיקש הדרומית מאד שקטה כי אין כלי רכב. לבד מפרות אין תנועה ברחובות והכל פסטורלי. המים בגנגס קרים להחריד ורק לאמיצים אני מציע לטבול. אבל הודים רבים מגיעים ונכנסים לזרם החזק כאשר הם מחזיקים בשלשלאות הברזל לאורך הגדה למנוע היסחפותם.

שבילים רבים באיזור וניתן לטייל לאורך הנהר המעלה הזרם. הגעת לגשר העליון: (לאקסמן ג`הולא). חצה את הגשר מערבה, ומיד מצד ימין ישנו בית קפה קטן המגיש עוגות מערביות בנוסח אוסטריה, ועוד מבחר מאכלים מערביים (מומלץ).

משם כבר תוכל לעלות על ריקשה או מונית שתחזירך לאזור ההומה של רישיקש המערבית, מרחק של 2 ק"מ לערך. בעיר, מול תחנת האוטובוסים, רד בכביש המוביל ליד בית הדואר המרכזי ובהמשכו תגיע לגת. המקום מרווח על גדת הנהר בו מתקיימים טקסים הינדים מידי יום וחבורות רבות מתכנסות לשמיעת הדרשות המועברות ברמקולים. המקום ססגוני ובערב עם רדת החשיכה מתקיימת הפוג`ה המסורתית: על סלסלות קטנות עשויות מעלי בננות, מניחים נר ומקל קטורת ומשיטים במורד הזרם. המראה מרהיב כאשר מאות נקודות אור קטנות מפזזות על פני המים.

מוסדות דת רבים במקום וניתן להצטרף לקורסים של יוגה ומדיטציה בשלבים שונים. כדאי לברר תחילתם של קורסים כדי לעבור באופן הדרגתי מהקל אל הכבד יותר. דמי השתתפות נמוכים ואין חובה לישון באשרם. אני ישנתי במלון ובמשך שבוע הלכתי בוקר בוקר לשיעורי היוגה באשרם הסמוך. בתחילת פברואר מתקיים פסטיבל יוגה והיישוב הקטן מתמלא באלפי מבקרים וחוגגים.

יום אחד ואני יושב על סלע מעל לנהר קרוב מאד לזרם המהיר ונהנה מקרני השמש החורפית. כשאשר אני שומע מאחורי קול בעברית הקורא בשמי. הסתובבתי כמובן מאליו כי בהודו הרי הכל אפשרי ואני רואה את אותה ישראלית שירדה מדרמסאלה באוטובוס הלילי. הסתבר שהיא וחברה המשיכו מניו-דלהי מזרחה לביקור מהיר בורנאסי ובדרך חזרה החליטו לעלות לרישיקש. מן הסתם כשהולכים לאורך הנהר אפשר לפגוש מטיילים והנה נפגשנו שנית. הפגישה כמובן נרגשת ביותר והיא מספרת לי על חוויותיה במשך הימים האחרונים. חזרנו לעיר שמחים ומאושרים לא לפני שקינחנו בכוס תה מהביל באחד מבתי האוכל הקטנים. הן התאכסנו במלון "הבית הורוד" הממוקם רחוב אחד מאחורי ה"בית הירוק". עוד נשוב ונפגש בניו-דלהי ובמטוס הביתה.  

%#up|לתחילת הכתבה%

%|%הארידואר

6/2/02: זוכרים את הצומת בו ירדתי מהאוטובוס לכיוון רישיקש? ובכן באותו הצומת אבל לכיוון השני הדרך מובילה הארידואר. לוקחים ריקשה או טוקטוק ומקץ נסיעה קצרה חוצים את הגשר מעל לנהר הגנגס ונכנסים להארידואר. העיירה בנוי לאורך הנהר על גדתו הסלעית והיא עטורה במקדשים ומשטחי תפילה. הגדה מרוצפת והמקום מאכלס רבבות עולי רגל. מיד כשיורדים במדרגות המובילות למים אתה מוקף באנשים קדושים המעונינים להרוויח את פת לחמם בעזרתך: אתה קונה את הפרחים ומפזרם במים והם ממלמלים ברכות ומרעיפים מים צבעוניים על ראשך.

במורד הרחוב הראשי אני מגיע למשרד הנסיעות ומתעניין במועדי האוטובוסים לניו-דלהי. מסתבר שיש אוטובוס כמעט כל שעה, רק צריך לחכות ולא להתייאש. אני מוצא לעצמי שרפרף קטן בחזית מסעדונת ויושב לחכות לאוטובוס. וחאמנם מגיע האוטובוס הצבוע לבן, זוהי חברה פרטית הפועלת בצפון הודו והשייכת לקרטל המתחרה בקוים הממשלתיים. מסתבר שהמשטרה נוהגת לעצור את ה"לבנים" על שום שהם מתחרים ולעכבם מפעם לפעם. היתרון בנסיעה בהם שהם מהירים יותר. כך קרה גם בנסיעה הזו: באמצע הדרך מחסום: עולים שוטרים ובודקים את רשימת הנוסעים מול הפרצופים. לא בדקו בניירות אבל הבינו שהזרים היחידים באוטובוס מתאימים לרשימה. היו וסיפרו שהנהג היה נותר שוחד לשוטרים והללו היו משחררים את האוטובוס להמשיך במסעו.

מקץ כמה שעות אנו בניו-דלהי, עוברים באיטיות ברחובות הצרים עד לתחנת הסיום ליד המיין-בזאר. אני מוצא עצמי שוב בסביבה מוכרת ופוסע בגאון לכיוון אכסניית הרי-ראמה לשריין לי מקום מנוחה לימים הבאים עד לטיסה חזרה לישראל. 

%/רישיקש+הרידוואר+ו+החזרה+לישראל#up|לתחילת הכתבה%

%|%חזרה לישראל

10/1/2002: ימים מספר בניו-דלהי ושוב אני מרגיש את הלחות האיומה שחודרת לכל פינה. סיבובים אחרונים בניו-דלהי, לקונונט-סקואר, לחנויות הספרים במרכז, לקנות פילם קודק תוצרת הודו, להתעניין במבחר תכשיטים עשויים כסף. כל אילו כדי להשכיח את מזג האויר המבחיל ולהעביר את הימים עד לטיסה.

השהות בהרי-רמה אינה לאילו המעונינים לישון בלילות. כמו שהזכרתי קודם, המקום שוקק חיים במיוחד בישראלים המאמצים מיד כל חלקה טובה, והופכים המקום למאחז ישראלי שכל זר אחר מרגיש שם לא בנוח. אבל לא ארחיב פה הדיבור שהרי הזכרתי את מעלותיו/מגרעותיו של המקום מקודם. היתרון הגדול הוא שמשמש מקום מפגש עולמי ואפשר להשאיר הודעות בעברית על לוח המודעות בכניסה.

כמובן שפגשתי את הישראלית (דרמסאלה ורישיקש) ולאחר שיחה קצרה הסתבר שאנו טסים באותה טיסה של אל-על ארצה. היא מאד שמחה ושאלה מיד כמה תרמילים יש לי, לתומי אמרתי לה שאני נוסע קל ורק התרמיל הגדול עמדי מיד הצמידה לי כמה חבילות כדי שאעלה אותם למטוס וכך לא תצטרך לשלם עבור משקל יתר. ביום המחרת הזמנו מונית ספישל לשדה התעופה ויחד עם עוד ישראלי שהחליט להתחלק איתנו במונית דהרנו ברחובות ניו-דלהי לכיוון שדה התעופה. הגענו לטרמינל ולאחר שעברנו את ביקורות הדרכונים ושילחנו את המטען פנימה ישבנו לחכות לעליה למטוס.

פה המקום לספר בשבחי אותו נהג מונית הודי: הבחור שהצטרף אלינו שכח את אחד התיקים שלו במונית. הדבר התברר דקות מספר לאחר ששילמנו למונית והיא עזבה. הבחור לא איבד עשתונותיו והחליט לחזור לניו-דלהי לברר במלון מאין הזמינו את המונית. בינתיים התברר שהנהג ההודי ממוצא סיקי (אלה עם התרבושים הגדולים), ראה את התיק והחזירו למלון. מה גדולה היתה הפתעתו של הבחור כשהגיע לדלפק ושאל לפרטי הנהג, והנה מחזירים לו את התיק. הוא כמובן הספיק להגיע לשדה ומכיוון שהיו עיכובים נהנה לשבת בחברתנו עוד שעה ארוכה.

אבל לסיום הרי איך אפשר בהודו בלי עיכובים? הרשויות ההודיים בשדה התעופה החליטו שאף מטוס לא ממריא מהשדה מסיבה כלשהיא. האם זה סיכסוך עובדים או משהו דומה במנהלת הנמל, ההודים החליטו להעניש את כולם ולא נתנו לנוסעים לעלות למטוסים. העיכוב היה ממושך, והשעות נקבו ולבסוף הוחלט שיתנו לעלות למטוסים לפני רדת החשיכה כי באותה תקופה לא המריאו מהשדה בלילה מפאת הסכנה של הערפיח הקשה הפוקד את האיזור. הישראלים ומעט הזרים הטסים לישראל התארגנו בשורה ארוכה ונעו לעבר שער היציאה. כמה נוסעים היו עוברים את השער והשוטרים ההודים היו סוגרים את דלת המעבר ואילו שכבר עברו היו נעמדים על דרגשים גבוהים לבדיקה גופנית. לבסוף ראיתי את דלת המטוס ובשמחה מצאתי את מקומי ליד החלון. הטייס כבר החל לחמם את המנועים והדיילות עברו בין המושבים כשהן דואגות לנוסעים (דבר אחד נראה לי קצת מוזר, מפני שהן שמרו על פרופיל ישר ולא התכופפו לעברינו כמו שהדיילות נוהגות בטיסות אחרות. מסתבר שהריח המיוחד להודו שנדבק בנו ונדף כנראה מהבגדים הניע אותן מלהיות נחמדות במיוחד. אבל רק יותר מאוחר הבנתי זאת).

בשעה טובה ומוצלחת לאחד עיכובים נוספים שנבעו מבעיות חשמל בשדה התעופה וגרמו להפסקת פעולות הראדאר, קיבל הטייס רשות המראה ובמהירות ותוך תמרונים קצרים התיישר בנקודת ההמראה, כיאה לטייסים ישראלים שבוודאי נסיון קרבי בחיל האוויר מאחוריהם לא חיכו יותר מיד, ריצה קצרה והמטוס באוויר. הכיוון מערב. שלום להודו ולהתראות.

%/רישיקש+הרידוואר+ו+החזרה+לישראל#up|לתחילת הכתבה%

יעדי הכתבה

סגור
×