רישיקש - טובלים בקדושת הגנגס

מאמריצר, עיר הקודש הסיקית פונה משפחת פלג לרישיקש, עיר קדושה להינדים על שום נהר הגנגס שחוצה אותה קרוב למקורותיו. יש שם מרכזים רוחנים - ``אשרמים`` ומקדשים שונים. טקסי ``פוג`ה`` מרשימים לציון המתקיימים בתחילת יום בזריחה ובסיומו בשקיעה על גדות הנהר, עוטפים את העיר באווירה קסומה.
משפחת פלג
|
תמונה ראשית עבור: רישיקש - טובלים בקדושת הגנגס
Thinkstock Imagebank ©

ברוכים הבאים לרישיקש

את הדרך תיכננו לעשות ברכבת לילה מאמריצר להרידואר, עיר המחוז הקרובה לרישיקש. למי שעוקב ודאי יזכר כי לא הצלחנו למצוא כרטיסים ברכבת זו וקנינו כרטיסים לעיר קרובה בשם "לקסר". הבעיה היחידה היתה שהגענו בשתיים בלילה והרכבת הראשונה להארידואר יוצאת רק בחמש... שלפנו חפיסת קלפים ושיחקנו בשום מקום באמצע הלילה על רציף נידח קלפים עם הודי הזוי כמונו. כך חלפו להם שלוש שעות חיש קל...

עוד שעה ברכבת ומהארידואר כבר לקחנו מונית. לאחר כחצי שעה הגענו לרישיקש. דמיינו מקום קטן ואינטימי אך ככל שהמונית חצתה את העיר חיפשנו היכן האינטימיות והרוחניות שמצאו לפנינו חברי להקת הביטלס ואחריהם רבים אחרים בתוך כל הפיח וההמולה?

כמו דרמסאללה שאינה זוכה כמעט לראות פני תייר על שום הכפרים הסמוכים האטרקטיבים יותר כך מתרכז היופי של רישיקש על שתי גדות במעלה הגנגס וליתר דיוק בין שני גשרי הולכי רגל: הרמג`ולה הדרומי והלקסמן-ג`ולה הצפוני. בין הגשרים אין ספור אשרמים וגתות - מדרגות מקודשות למימי הגנגס. בין לבין אפשר למצוא אין ספור מקומות לינה, מסעדות, חנויות, קורסים ליוגה.

אנחנו בחרנו לבקש מנהג המונית שיקח אותנו לswiss cottage, כך המליצו. שימו לב שבלונלי פלנט הקוטג` הזה מסומן במרכז העיר הסואן וישראלית אחת שנהג המונית הביא אותה אכן לשם חילקה את הלילה עם עכבר בחדר מעופש, המקום שאנו הגענו אליו נושא שם דומה: bhandri swiss cottage. מדובר למעשה בשכונה גבוהה וירוקה הצופה על הגנגס בין שני הגשרים, מצויים בה בתי הארחה מקסימים ומשפחתיים, שקט ואוויר טוב, אחד מהם נתן ל"שכונה" את השם. לנו התאים המקום משום שיש בו בקושי 3/4 רחוב ללא כל מכונית והילדים הרגישו בנוח להתרוצץ בין המסעדה המקומית לאינטרנט וחזרה לגסטהאוס שלנו. גם אנו נהננו מהעצמאות הזו שלהם.

לא התאהבנו במבט ראשון בעיר. כמו בסיפור שידוכין, האהבה באה עם הזמן ובגדול! ראשון בין שווים היה הגנגס או הגנגה כדברי המקומיים - רחב, שקט אך זורם בעוצמה מעוררת יראה. הוא ילווה אותנו כל שהותנו בזרימה הקבועה הזו ברקע. עימו ה"באבות" החצי מעורטלים, אותם קדושים/מכובדים עוטי הטורבן והזקן שכל יעודם לחיות את קדושת הגנגס ומלווים את כולם קולות פעמונים מאין ספור המקדשים, כל צילצול מעיד על מבקר חדש במקדש. נשבנו כאמור.

לתחילת הכתבה

פעילויות בעיר

הלכנו לראות פוג`ה. המליצו לנו על הגת ליד מגדל השעון, חמש דקות הליכה דרומה/ימינה למי שחוצה את גשר ה"רמג`ולה". הגענו בשש והתישבנו על המדרגות. נגנים וזמר תפילות הנעימו בשירה, השמש שקעה לה, הגנגס כאילו הואר בכחול עמוק ולפתע הצטרפו פרחי כמורה: זעטוטים לובשי כתום, מגולחי ראש וציצית קטנה שהושארה מאחור, יחדיו החלו לשיר מנטרות בקולות הרמונים. התאהבנו. את הילדים שלנו הרשים במיוחד הקטע בו אחד מהקטנים נפל משום מה למים. למזלו שלפו אותו מיד אחרת אפשר היה למצוא אותו בוראנסי עם הזרימה הזו... בימים אחרים עשינו לנו את הטקס לעצמנו והשטנו גביעי עלים עם פרחים ונר קטן על מימי הגנגס. מראה האש על המים כתפילה הנעה ליעדה גרם לנו גם לשאת תפילה משלנו לימים טובים יותר בישראל. מי יתן.

סיפרו לנו על חוף "הים" שמצוי חמש דקות הליכה צפונה מגשר ה"לקסמן-ג`ולה" על הגדה המזרחית. הלכנו ולא פעם אחת! מצאנו חוף חולי נקי נקי על גדת הגנגס, הזרימה קרוב לגדה חלשה אפשרה לנו לטבול במים הצוננים והמתוקים, לא בלי השגחת מבוגר על הילדים. נתקן את מי שמדמיין אותנו משכשכים במים מזוהמים. כאן הגנגס נקי על שום הקירבה לנביעה. יפרו לנו גם על המפלים. שירות מוניות/ג`יפים יביא אתכם מגשר ה"לקסמן-ג`ולה" על הגדה המזרחית (זו של ה"ים") כשני ק"מ למקום הכניסה ליער בו תמצאו עצמכם מטפסים לאורך פלגי נחל היוצרים מידי פעם בריכה לרחצה. מומלץ. אנו בחרנו במקום דומה אך בגדה המערבית הפחות מוכרת. הגענו עם טרמפ לנקודת ההתחלה, גם היא כשני ק"מ לאחר "לקסמן-ג`ולה". ניתן לזהות את המקום על שום שני בתי קפה/מסעדה קטנים על אם הדרך הזורמים בהם מי הפלג. לקחנו את אחד מעובדי המסעדה כמדריך ונכנסנו ליער. בריכונת ראשונה היתה קרובה מידי וקטנה מידי. השניה היתה מדהימה והאחרונה היתה גבוהה מידי אליבא הילדים...שם גם היה פחות נוח לטבול. חזרנו לאמצעית, רק אנחנו, המים והפרפרים הרבים. לא הצלחנו לעזוב.

היכן אכלנו? לא מעט אצל "ממה-ג`י" ב"שכונה". הודית קטנה וחמה שהכי קרובה לאימא/סבתא שאפשר למצוא. ישבנו אצלה בסלון יחד עם אחרים שלנו אצלה בגסטהאוס או כאלה כמונו שהיו רק שכנים ונהנו בבקרים מהשקשוקות ובערב מהתאלי ההודי, הכל ביד נדיבה, באווירה של בית ובמחירים מצחיקים. כרמל נהנה בעיקר לשחק עם סניקה הקטנה. לעתים העדפנו את השולחנות במסעדת אואזיס של הגסט האוס הגדול בשכונה, שם שיחקנו קלפים עד כלות הנשמה או עד שהגיע האוכל - מה שבא קודם...

מרוב היצע מצאנו עצמנו לא מנסים אף מורה יוגה או מדיטציה. האמת שרוב השיעורים היו בשעת בוקר מוקדמת או ערב, אנו התרגלנו לנצל את שעת מנוחת הצהריים של כרמל ולא התמזגנו עם כללי המקום...ב"שכונה" היו שיעורי יוגה על גג אחד הבתים ונמצא בה גם מרכז רוחני של אנדרו כהן למי שמכיר.
 
הכרנו ברישיקש את משפחת "אמיר" מישראל. הם הגיעו לזמן ארוך יותר מאיתנו וממש ניהלו משק בית בזעיר אנפין. זה גם אינו שמם אך זהו השם שנתן להם כרמל על שמו של אמיר בן גילו איתו נהנה לשחק "ממש כמו בגן".

המרכז של העיר רישיקש, לאחר ההלם הראשון זכה גם הוא לביקור שלנו, מצאנו בו שוק ססגוני בו ניתן למצוא הכל וגם גת מרכזית שסביבה דוכנים אין ספור לממכר שרשראות פרחים מקודשים. יש שהמליצו לצפות בגת זו בטקס הפוג`ה. נסו גם. לעיר וחזרה הגענו עם אוטוריקשה "ציבורית". המחיר חמישה רופי לאדם והיא מתמלאת בדרך באין ספור הודים. משעשע. בניגוד לריקשות הצנועות שפגשנו בעיקר בדרמסאללה או דלהי, אלה גדולות יותר, רעשניות יותר, מזהמות יותר. אנחנו בכלל חושבים שאלו מכונות יריה שהוסבו לכלי תחבורה. תהנו...

לתחילת הכתבה 

פרדיננד הפר (לאיזה ילד אין את הספר הזה על המדף..)

לאחר סיפור הקוף שביקר אותנו בחדר בדרמסאללה מגיע כאן תורו של סיפור הפר. לשכונה מוביל שביל קיצור קטן במעלה הגבעה. באחד הימים פגשנו בו עדר פרות ופר שמלכתחילה נראה לא נחמד. כנראה שגם אנחנו, כרמל על הכתפים ומטריה אדומה ממעל (כן המונסון עוד לא נגמר) נראנו לו גבוהים מידי ולא סימפטים. הפר החליט לטפס בזריזות במעלה השביל, כך גם נשותיו. למעלה חיכה לו החקלאי שדווקא רצה שיחזרו מטה. אנחנו בינתיים המשכנו בטיפוס לתומנו. נפגשנו שוב עם הפר. הפעם הוא כבר היה במצוקה: מעלה אי אפשר ובדרכו מטה הינו אנחנו. הפיתרון היצירתי שהוא מצא היה לכוון אלינו את קרניו לפתוח במתקפה. תיכננתי לעשות לו "אולה" עם המטריה האדומה שהיתה פתוחה אבל נזכרתי בכרמל שהיה על הכתפיים. החלפתי את הרעיון הראשוני במנוסה זריזה אל מאחורי עץ סבוך קרוב, קוקו פר. העדר המשיך מטה ואני המעטתי באזני כרמל במשמעות האפיזודה. עוד צפויים לנו פרים רבים ברחובות הודו ולא נוכל לתת לכולם את אותו כבוד...למטריה שלום.

ביום האחרון התפצלנו כבמספר פעמים קודם, הבנים לחוד והבנות לחוד. אנחנו הבנים הלכנו להפרד מהגנגס בטבילה, הפעם בחוף פרטי דווקא בגדה המערבית, החוף של משפחת "אמיר" והבנות הסתובבו להם ברכישת אבנים ליצירת שרשראות.

מי שלא שיחק עם הבן שלו שח-מט על חוף הים לצל מטריה גדולה ואדומה כשהבן השני הקטן מתרוצץ בהנאה ליד - לא חווה אושר מימיו. לבטח כן, אך מכאן ולרגל חגי השנה החדשה נאחל שגם אתם תמצאו לכם את המטריה שלכם ואת אותם רגעי קסם שלמענם אנו חיים.

לסיכום, המלצנו בין השורות על "השכונה" במיוחד למי שיגיע לרישיקש עם ילדים אך תגלו גם שלינה על גדת הגנגס ממש בין שני הגשרים באיזה אשרם או גסט האוס נחמד היא אותנטית יותר ומאפשרת גם היצע גדול יותר של מסעדות גג נחמדות ללא הצורך לחזור "הביתה" במעלה ההר.

לא המלצנו על גסטהאוס מסויים שכן ההיצע דומה לביקוש, משמע ברוב הימים התפוסה מלאה וממילא תתחילו במקום הפנוי ולא דווקא ברצוי. אם בכל זאת הנכם רוצים לתקשר עם הגסט האוס הראשי במקום בו ממוקמת גם המסעדה בנוחות מסוימת אזי כתובתם nerendra_u@hotmail.com
ויש להם אפילו אתר www.newbhandariswisscottag.com
וטלפון 0091-0135-2435322/2431534

החבר'ה דווקא נהנו מהגסטהאוס הסמוך של "סימה", הודית משכילה שהיה לכולם נעים לשוחח עימה. אנחנו כאמור היינו שכנים של ממה-ג`י החמה בגסט האוס שנקרא -green valley g.h. ונהננו מחדרים גדולים ונקיים, בעלת הבית לא עשתה חשק לשיחה...

לא חווינו אך באיזור מספר אטרקציות במרחק מספר שעות נסיעה. רישיקש תהיה לכם מקום נחמד לחזור אליו בערב או לאחר יום יומיים.

את ראש השנה כבר חגגנו בדלהי אך נודה לחברה הנחמדים מחב"ד שהזמינו אותנו לחוג עימם את החג ואפילו היה להם שוקולד "השחר" מהארץ, איזה כיף!
 
נודה למשפחת פוליקוב/אמיר... על החברה הנעימה והמכנסיים הקצרות שכרמל קיבל מהם ולאורה הגיזעית והצעירה בנפשה שפגשנו בה שוב יחד עם יהודית, על שטרחה להגיע על אופנוע! להפרד מאיתנו ולסניקה הקטנה על שכה אהבה את כרמל וזכתה לאותה מידה של אהבה ממנו. יש לכרמל חברות בהודו!

בכתבה הבאה - אם כבר תחנת ביניים בדלהי אז המיין בזאר כן מתאים לנו!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×