תאילנד - טיול בין כפרים ושווקים

תאילנד מציעה לא מעט למבקרים בה: שווקים יפהפיים, כפרים קטנים לצד עיר גדולה ומתויירת, תרבות מרתקת ולא מעט אטרקציות המתאימות לכל המשפחה. בכתבה הבאה, המשך הטיול המשפחתי, טיול בת מצווה מאורגן.
ינינה זסלבסקי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תאילנד - טיול בין כפרים ושווקים

ימים 7-8 - שוק הלילה, משולש הזהב ושייט על המקונג

אחרי התארגנות ומנוחה אנחנו נפגשים כדי לצאת לשוק הלילה. רוב השוק הוא בגדים, מוצרי טקסטיל ומזכרות למיניהן, אך במרכזו יש שוק אוכל מעניין. מסביב לרחבה דוכני מזון, המוכרים כל דבר: החל משייקים, דרך צ'יפס ומטוגנים למיניהם, מוקפצים, בירה, מאכלי ים, דגים על הגריל. הרחבה היא "Food Court" תאילנדי: ברחבה מסודרים שולחנות, כל אחד קונה לו משהו לאכול ומתיישב. בקצה הרחבה יש במה ובכל ערב יש הופעות של מוסיקה. אנחנו קונים משהו לאכול ומתיישבים להתבונן. המעניין הוא כמובן הקהל: משפחות, חבורות של צעירים, תיירים. בשולחן שלידינו חבורת נערות מקומיות יושבות מסביב לקדרה, המוצבת על גחלים, ומבשלות שם משהו. זה נראה טעים, אני מתעניינת בתכולה. הן לא מדברות אנגלית, אך מסכימות שאצלם אותן. בשולחן אחר יושבת חבורת נערים על בירה. אפשר להזמין בדוכן כוס או "מגדל": צינור גבוה, שעומד על כן עם ברז. הצינור מלא בירה וכל אחד ממלא לו ממנו. בדוכן גלידה מוכרים גלידת קוקוס, כשהגלידה מוגשת בתוך קליפת אגוז קוקוס. אנחנו עדין אוכלים בזהירות ולא מסתכנים יותר מדי, למרות שהכל נראה נקי למדי: צ'יפס, נודלס, שרימפס ואגרול מטוגנים.

למחרת, לאחר ארוחת הבוקר, נוסעים לעיירה מאסאיי, שבגבול תאילנד ומיאנמר, הנמצאת באיזור המכונה משולש הזהב, שהוא משולש הגבולות שבין המדינות מיאנמר (בורמה), לאוס ותאילנד. בעבר האיזור היה מרכז לגידול פרגים, הפקת אופיום והיצוא שלו. האזור נשלט על ידי כנופיות חמושות והיה מסוכן לשהייה. בעיירה מאסאיי הגענו לגשר על נהר מהסיי, שמפריד בין שתי המדינות. מעבר לגשר הישוב הבורמזי, טאצילק. מכאן אפשר לעבור את הגבול למיאנמר, בצורה חוקית, ולטייל במיאנמר ואף להמשיך במסע ארוך לדרום סין. בקרבת הגשר שוק גדול: מוצרי טקסטיל, אבני חן, מזכרות למיניהן. קיבלנו זמן להסתובב בשוק (ארוך מדי לטעמי) וכמובן ביצענו לא מעט רכישות. למעשה, מעבר לשוק ולגשר, המוביל למעבר הגבול, לא ראינו שום דבר. העיירה מופיעה בהרבה תוכניות של טיולים, אבל לא באמת שווה את הנסיעה, אם לא עוברים את הגבול למיאנמר.

מכאן ממשיכים לעיר צ'אנג סאן, שהיתה בעבר אחת מערי המסחר החשובות בצפון. עולים על ספינה לשייט על נהר המקונג. מקורות הנהר בהרי טיבט בגובה 5000 מטרים ומשם דרך דרום סין ללאוס, בורמה תאילנד, קמבודיה ווייטנאם עד לים סין, סך הכל למעלה מ - 4,100 ק"מ. הנהר מהווה עורק חיים לכל המדינות לאורכו. השייט על נהר המקונג הרחב מתחיל למול חופי בורמה. העליה לסירה ותחילת השיט מתבצעת תחת עיניו הפקוחות של פסל ענק של בודהה, היושב בסירה. הקמתו של הפסל, שנבנה כהוקרה למלכה שהגיעה לגיל 75, הסתיימה לא מזמן. בתחילת השיט תצפית על מלון "גן העדן" ועל הקזינו, שנבנה במקום על ידי הבורמזים. המדריך הציע להאריך את השיט (בתשלום נוסף) ולהגיע לאי דון סאו בלאוס. בדרך לאי, לאורך הגדות, ראינו כפרי דייגים, בתי קש על קלונסאות, שנראו עוד עלובים יותר ועניים יותר ממה שראינו בתאילנד. לא ראינו הרבה מעבר לשוק, שהוא כולו תיירותי (ואמנם זול יותר מאשר בתאילנד, אבל לא שווה את הטרחה). התושבים שכן ראינו נראו עניים יותר. בכניסה לשוק אמא עם תינוק וילדה, הציע את מרכולתה: צרור עלי חסה, כמה דלעות, קישואים. הפעם חברי הקבוצה נסחפו בקניות, ואנחנו חיכינו להם כחצי שעה מיותרת. שני האתרים לא היו מעניינים במיוחד, וכך גם השיט: לא רואים הרבה, והנוף לא מענין באיזור בו שטנו.

הסיפור שמאחורי האיזור בודאי מעניין, אבל קיבלנו רק טעימה (יתכן בהחלט שהפסדנו הסבר מכיוון שהיינו במיניוואן). השווקים הפכו כמעט בלתי נסבלים, במיוחד לבן ה-6, שהתקשה לווסת את כל הגירויים ורצה לקנות, הכל ועכשיו, כי לעולם לא נראה עוד משהו כזה. בתגובה ל"לא" החד משמעי שלנו, התפתח התקף קשה של בכי, צעקות... (מזל שאפשר היה להרגע במיניואן). מכאן נסענו לארוחת צהריים במקום נחמד, בו ראינו איך מכינים איטריות מבצק: מותחים את הבצק ומקפלים, שוב ושוב, כשבכל קיפול הבצק נהיה דק וארוך יותר, ונוספת עוד איטריה לחבילה. בסןף התהליך חותכים קצוות ויש חבילת איטריות. מדהים לעמוד ולהתבונן בזריזות הידיים של המכין. מיותר לציין שהיום האיטריות ניצחו את הצ'יפס... בפינה אחרת הכינה גברת סלט פפיה ירוקה: היא כתשה בעזרת עלי במכתש רחב תבלינים, אליהם הוסיפה את מרכיבי הסלט – טעים, אך חריף. כאן טעמנו לראשונה ואהבנו עוף בעלי בננה.

בתכנית הטיול המאורגן, היום היה אמור להסתיים לאחר ארוחת הצהריים. חלק מחברי הקבוצה התארגנו להמשך פעילות: המדריך הציע ביקור בכפר סיני, במטעי אננס ובמטעי תה. בסיוע המדריכה המקומית הוא אירגן ממש מעכשיו לעכשיו מיניוואנים. לאור עייפות הילדים והתקף הבכי מהבוקר אנחנו בחרנו לוותר. חזרנו למלון למנוחה, כשחלקנו יצא למסאג' מצויין.

לתחילת הכתבה

יום 9 - המקדש הלבן, כפרי אמנויות וצ'אנג מאי

היום נוסעים לכיוון צ'יאנג מאי. התחנה הראשונה שלנו היא המקדש הלבן - ואט רונג קון, השונה כל כך מהמקדשים שראינו עד כה. המקדש, כשמו כן הוא, כולו לבן: המבנה, הפסלים המעטרים אותו, הגשר המוביל אליו מעל אגם מלאכותי. זהו מקדש מודרני, שבנייתו החלה ב-1997 והמתחם עדין בתהליך של בניה. המבנה הקיים, אולם האסיפה, הוא אחד מתוך שלושה מבנים מתוכננים במתחם. המקדש משלב מסורתי עם חדש: פסלים בסגנון מסורתי, לצד ציור קיר מודרני, המתאר אירועים וחפצים של זמננו (מטוס, טלפון נייד, טילים בחלל ועוד). יוזם הפרויקט, צלראמצאי קוסטיפפט, צייר תאי, בודהיסטי מאמין ומיליונר, נכח במקום וזכינו לפגוש אותו. לבוש בבגדים כחולים, פשוטים עומד ומשוחח עם עובדי המקום. בן ה-6 אהב במיוחד את הפסלים, שמטרתם לחנך להמנע מעישון ושתיית אלכוהול: פסלי גולגולות וידיים. המקום היה שונה, מפתיע ומעניין ולצערנו כמות הזמן שניתנה לו היתה קצרה מדי.

התחנה השניה שלנו היתה איזור המעיינות החמים והגייזרים. מגיעים לאתר, כשכבר בכניסה ניתן להריח את ריח הגופרית ולראות מזרקה עם סילון מים, המיתמר לגובה רב. סילון המים הוא קבוע, מיד מעורר את חשדי שהוא מלאכותי. במקום יש מספר בריכות עם מים חמים לטבילת הרגליים, ויוזמה מקומית לבשל בה ביצים קשות. לא ברור מי ירצה לטבול את כפות הרגליים במים חמים כאשר מסביב חם, לח והטמפרטורה מגיעה ל-32 מעלות. המדריך נותן הסבר על היווצרות הגייזר ומציין שהוא מלאכותי. לפתע, ללא שום אזהרה, ניתך גשם זלעפות. כמויות מים אדירות זורמות מהשמים והכל מתמלא בשלוליות. גשם המונסון הראשון שלנו. עד כה לא ירד גשם, לפחות לא בשעות הפעילות שלנו, למרות שאנחנו באוקטובר ובעונה הגשומה. הגשם דווקא נעים, קריר ומצנן מעט את האוירה, אפשר כבר לשקול את הרעיון לטבול את כפות הרגליים. הילדים, שראו לא מזמן גייזר אמיתי, מנצלים את הגשם כתירוץ ובורחים לאוטובוס.

עוצרים בשדה אורז. המדריך מסביר את שיטת הגידול ודרכי העיבוד, שתילת השתילים והקציר. הקטנטונת ובן ה-6 התבייתו על תעלה ופתחו בזריקת אבנים. הילדים האחרים גילו התעניינות והקשבה. כשהתקדמתי לתוך השדה ראיתי מרחוק קומביין עובד. תאילנד הרבה יותר ממוכנת ממה שציפינו. שתי תחנות אלו היו מפוספסות בעיני. שמענו הסברים, אבל הביקורים לא היו מספיק חויתיים ובקלות אפשר היה להפוך אותם לכאלה. אנחנו ממשיכים לצ'יאנג מאי ומגיעים ל"כפרי האומנויות", שהם בעצם מפעלים שונים. נשמע כמו "מלכודות תיירים" טיפוסיות. ואכן, הכפרים נתגלו, במידה רבה, ככאלה. אלמלא הטיול המאורגן לא היינו מגיעים לשם, אך בפועל נהנינו מאוד.

המקום הראשון הוא מפעל לייצור מטריות נייר, ובו ראינו סרט נע של עובדים, שכל אחד מתמחה בשלב יצור אחר: חריטה בעץ לידיות, ייצור הנייר באופן מסורתי, על ידי טבילת רשת בעיסה מקליפת עץ טחונה ומורתחת, הכנת שלד המטריה מפיסות במבוק, הדבקת הנייר על המסגרת ועיטור המטריה. כאן, ביודעין, נפלנו למלכודת: הזמנת ציור כבקשתך. אפשר היה לבקש לצייר על בד, תיק, חולצה וכו'. לאומנים המציירים יש קטלוג של ציורים, שבהם הם התמחו ומרגע שהציור נבחר, האמן מצייר אותו לנגד עינינו תוך דקות ספורות. הכנו חולצות מבעוד מועד וכל ילד בחר לו ציור – הבנים בחרו בדרקונים ובת המצווה בחרה בפרחים ופרפרים. זה לא היה יקר (100 באט לציור גדול, 50 לקטן).

לאחר ארוחת הצהריים המשכנו למפעל, המעבד עץ טיק. בכניסה למפעל שני גזעי עץ טיק אדירים, בקוטר של כ-1.50 מטר. הגזע, הלא מעובד, מלא בליטות וגבשושיות. המפעל מייצר רהיטים, פסלים ותחריטי עץ. ראינו את תהליך יצור תחריט עץ, המתחיל מציור על לוח עץ, דרך שימוש באינספור סכינים ואיזמלים עם צורות להב מגוונות כדי לחפור בעץ וליצור את הצורה והמרקם הנדרש, וכלה במוצרים מוגמרים מרהיבים. תהליך אחר מעניין שראינו הוא שיבוץ עיטורי צדפות ברהיטים. באולם התצוגה ראינו מבחר גדול של פסלים, תחריטים ורהיטים בסגנונות שונים.

התחנה הבאה היא מפעל ליצור תכשיטים. הביקור התחיל בצפיה בסרטון, המסביר על אבנים יקרות בתאילנד. הסרטון היה באנגלית, מענין מאוד ומספיק ויזואלי, כך שגם הילדים, שלא דוברי אנגלית, הבינו. משם המשכנו לאולם היצור, בו יכולנו לראות שלבים שונים בעיבוד האבנים והתכשיטים. משם המשכנו למפעל לעיבוד עור, שבו מיצרים מוצרי עור (נעלים, תיקים, מפעל עורות - יצור ארנקים, חגורות, ועוד). מעורות פיל, תנין, נחש, גנו ובאפלו. מעבר להסבר מילולי על מקור העורות וגודל ההנחה, לא הוסבר דבר. המפעל האחרון היה מפעל משי. הוסבר על מחזור החיים של תולעי המשי, אופן הפקת חוט המשי וטווייתו ואריגת חוטים וטוויה ידנית של בדים. המשי התאילנדי נחשב למשי מעולה ומיוצא לחו"ל. הגלמים כאן הם צהובים ולא לבנים כמו שהילדים רגילים לראות בגן, תלוי כמובן בסוג המזון שאוכל.

לתוכנית הערב תוכנן מופע קנטוק. זהו מופע של ריקודים ומוסיקה תאילנדית בעיקר מהצפון. המופע כולל ארוחת ערב. המקום, שבו נערך המופע, מאוד יפה: בית עץ גדול, עולים במדרגות רחבות לקומה העליונה, חולצים את הנעליים מתישבים ליד שולחנות נמוכים על כריות. אין צורך לשבת בשיכול רגלים כי מתחת לשולחן יש שקע מלבני המיועד לרגלים. הארוחה שהוגשה לנו כללה מבחר מנות של מרק, מנות ירקות, עוף, טופו, אורז ולקינוח אננס. ההגשה היתה בכלים נאים ובצורה טקסית. האוכל היה טעים. להקת נגנים ניגנה בכלים מסורתיים, ובמרכז האולם הופיעו הרקדנים. ההופעה היתה מוקפדת, תלבושות יפות, מענינות ומגוונות. אהבנו מאוד את המוסיקה התאילנדית (גם הילדים). המדריך הסביר לנו קצת על הריקודים והמסורות שמאחוריהם לפני המופע, כך שזה נתן מימד נוסף למופע. אף על פי שהמקום הוא תיירותי לגמרי, נהננו בו מאוד. מומלץ בחום! גם למקום זה סביר להניח שלא היינו מגיעים, אלמלא הטיול המאורגן, מכיוון שהתקיים בערב, בשעה שהילדים לא במיטבם. לאחר המופע, המדריך הציע לקחת את המעוניינים לשוק (והיו הרבה מעונינים). אישי היקר נשלח בגפו, עם פלייר המופע ועם בקשה לרכוש דיסקים עם מוסיקה תאילנדית. מיותר לציין שזו המוסיקה המתנגנת באוטו בימים אלה ואני מתאהבת בה יותר ויותר.

המלון בו ישנים הלילה, אימפריאל מיי פינג, הוא המלון המהודר והמפואר ביותר בו היינו. עיצוב יפהפה של חדרים ולובי. מיקום מצויין במרכז העיר, חמש דקות משוק הלילה.

לתחילת הכתבה

המשך עלילותיה של המשפחה, בשבוע הבא.

לקריאת פרקי הסדרה שפורסמו עד כה:
חלק א'

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לתאילנד

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×