תאילנד - טיול משפחתי קצר

נופים מקסימים, חופים יפהפיים, אוכל אסייאתי מצויין וגם מסאג`ים מרגיעים, אלה הם רק חלק מהדברים שמציעה תאילנד למבקרים. זוג הורים וילדיהם יוצאים לטיול קצר בתאילנד.
עפרה וינשטיין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תאילנד - טיול משפחתי קצר

ימים 1+2 - מגיעים לבנגקוק

אנחנו זוג הורים וחמישה ילדים (שי-לי בת שנתיים וחצי, יובל בן 9, עומר ואייל בני 12 וגל בת 15). יצאנו בטיסת אל על לתאילנד שיוצאת ב- 23.00. שעה מעולה, בהתחשב בכך שהילדים כולם נרדמו כשעתיים אחרי ההמראה. כשהם התעוררו נותרו כ- 5 שעות לטיסה שאורכת 11.5 שעות. הילדים נדבקו לחלונות לפני הנחיתה ועומר אפילו התלהב מכמות המכוניות הוורדות של ה- Lady boys כהגדרתו. רק אחרי שהגענו לבנגקוק הבנו שזה הצבע השולט של המוניות.

למחרת, נחתנו בבנגקוק ושם חיכה לנו נהג מהמלון שבו לנו בעלות של 2000 באט. אומרים שמחיר למונית בשדה התעופה הוא כ- 600 באט, אך בהתחשב בגודל של משפחתינו והטיסה הארוכה החלטנו שכאן לא כדאי לחסוך. לאחר נסיעה של 45 דקות (בחלקה על כביש מהיר שבו עלות סמלית) הגענו ל- Holiday Inn Silom. בחירה נבונה בהתחשב במיקום – 10 דקות הליכה ל- Pier (שאליו בסוף לא הגענו אך זה בהמשך), הליכה של 10 דקות ל- Sky train שמוביל לאזור הקניות, ומרחק של כ- 20 דקות הליכה ל- Pat phong, הרי הוא שוק הלילה המפורסם, ובו תאילנד במערומיה (תרתי משמע).

מכיוון שהמלון היה בשיפוצים שעליהם לא ידענו מראש שידרגו אותנו לחדרי Executive – בהחלט ברמה בינלאומית. הסידור שלנו ללינה היה חדר הורים עם מיטה King ו- Baby cot לקטנה + חדר ליד עם דלת מקשרת לארבעת הילדים. התארגנו ויצאנו ל- Pat phong – טבילה ראשונה בשווקים של בנגקוק. כדי לסבר לכם את האוזן (או הכיס), מחיר חולצה טי-שירט מזוייפת מתחיל בכ- 450 באט. אחרי משא ומתן המחיר יורד ל- 150 עד 200 באט (Billabong, Diesel, Hollister, Element וכד`) , מכנסי גלישה לילדים בכ- 300 באט ושמלות קיץ ב- 200 עד 300 באט. לגבי תיקים הנושא יותר מורכב. בשווקים ניתן לקנות תיקים מזוייפים אך האיכות לא מי יודע מה. בצדדים של השווקים יש חנויות משודרגות (עם דלת ומזגן) ושם איכות החיקוי הרבה יותר משובח וגם המחיר.

הילדים התלהבו אך גם היו מאד עייפים. אנשים הזהירו אותנו לא ללכת עם הילדים לשוק הזה בגלל חיי הלילה הסוערים. ובכן, הדבר היחידי שרואים מרחוב זה הוא בנות בבגדי ים על במות ורוכלים שמנסים לשדל עוברי אורח להיכנס למופעים שלהם, שמתקיימים בעיקר בקומה השנייה ולא לעיני כל. אנחנו הסברנו לילדים על הבנות שנמכרות בצעירותן לחיים בזנות. חשוב שיידעו שגם זה קיים בעולם, ומצד שני כמה ברי מזל הם. חזרנו לחדרים עייפים אך עם ציפייה לשופינג מטורף.

לתחילת הכתבה

ימים 3+4 - שייט ושופינג

אחרי ארוחת בוקר מאד עשירה במלון, שמנו פעמינו לארמון המלך. בדרכינו ל- Pier עצרה אותנו אישה מאד נחמדה, שכמו תאילנדים אחרים, רצתה ללטף את שי-לי (נראה מישהו עושה את זה בארץ – הייתי שמה לו כאפה, אך התאילנדים כל כך חמודים וידודתיים שזה כמעט נסלח). היא סיפרה לנו שהיא היתה 7 שנים בארץ, עבדה ב- Kyoto בהרצליה בעברית בכלל לא רעה. היא שאלה לתכניותינו, ואז סיפרה לנו שלאור זאת שלמחרת היום חל ראש השנה הסיני, הארמון ייפתח רק בשעת הצהריים. לכן היא הציעה לנו לצאת לשייט תעלות ולראות על המים את המופעים לקראת השנה החדשה. היא אפילו ארגנה לנו טוק טוק שלקח אותנו עבור 20 באט לרציף הקרוב. נדחסנו כולנו לטוק טוק הקטן (שאגות שמחה של הילדים) והגענו לרציף קטן שבו התבשרנו ששייט תעלות פרטי עבור משפחתינו יעלה לנו 2500 באט. סגרנו על 2000 באט. היה נראה לנו קצת יקר, אבל בהתחשב בעובדה שברציף הקטן היתה רק חברה אחת לא נותר לנו אלא לעלות על הסירה.

עלינו על הסירה ויצאנו לשייט מאד חווייתי. לא לוותר. רואים את החיים על המים, את הילדים שמתרחצים בנהר, את הבתים שעוד רגע נופלים למים. משהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. בשלב הזה התחיל ליפול לי האסימון שגם אנחנו נפלנו קורבן. האישה הנחמדה היתה בעצם נוכלת קטנה, שהיתה קשורה לטוק טוק שהיה קשור לרציף הקטן וכל אחד גזר קופון על חשבונינו. הארמון כן נפתח בבוקר, לא היו שום חגיגות על המים, והסירה שלנו היתה הרבה יותר קטנה ורועשת משל התיירים האחרים שחלפו על פנינו במהירות (ואני משערת שגם שילמו הרבה פחות מאיתנו). אם היינו מגיעים לרציף המרכזי ייתכן וזה היה נראה אחרת. אבל באשר אבדנו אבדנו והחלטנו להינות מהחוויה.

אחרי שייט של כשעה עצרנו בחוות נחשים ובה עוד מיני חיות – קצת דומה לפינות חי בקיבוצים בארץ. רק חיות אחרות – קופים, איגואנות וכמובן נחשים. גולת הכותרת היא מופע של כרבע שעה של קוברות, פייטונים וקריין שמסביר בכ- 7 שפות במקביל – כמובן שהשפה של האימפרייה הישראלית כלולה ברפרטואר שלו. היה קצר אבל קולע. המשכנו בתעלות ועצרנו ב- Wat arun, מקדש יפהפה. ניתן לטפס על המקדש מבחוץ – מדרגות גדולות ותלולות במיוחד – לא בשביל אנשים עם פחד גבהים כמוני, אך אם שי-לי עלתה, אני לא אעלה?! הנוף מלמעלה מדהים ושווה את הטיפוס.

משם המשכנו עם הסירה וירדנו בארמון המלך. נפרדנו מנהגת הסירות שלנו והלכנו הליכה קצרה לארמון, לא לפני שעצרנו בשוק לקנות קוקוסים (רק אייל מסוגל לשתות את הגועל הזה אבל כולנו טעמנו). דרך אגב, תאילנד היא לא חוויה של ניחוחות לצימחונים שביננו – בכל פינה מטגנים מיני בשרים, שרצים, צפרדעים, חרקים ושאר יצורים לא מוכרים. אפשר להקיא רק מהריח וזה נמצא ביציאה מכל רציף, רכבת, שוק, בקיצור בכל מקום... ת`אמת, לא נהננו מארמון המלך. היה נורא חם, היינו כבר עייפים ולא רצינו לקחת מדריך. שימו לב שהם מאד רציניים לגבי הלבוש הצנוע בארמון. גל ואני לבשנו מכנסי שלושת רבעי והם דרשו שנשאיל מעין לונגי. ד"א בארמון, כמו במקומות אחרים, הם "הזדעזעו" מגודל משפחתינו ובדרך כלל חייבו אותנו על 4-5 אנשים ולא שבעה (כך גם בגן הורדים, בחוות הנחשים, במפלים ועוד).

למרות החום והעייפות עשינו את הסיבוב בארמון, התפללנו ל- Emerald Buddha, והתרשמנו מהגנים היפהפים והנקיים להפליא למרות כמויות התיירים שזורמים לשם כל שעה (כולל שעות הבוקר...). החלטנו לוותר על הבודהה השוכב והחלטנו לקחת טוק טוק ל- Kao san, אזור השווקים של התרמילאים הישראליים. נהג הטוק טוק אמר לנו שזה מרחק הליכה. הלכנו והלכנו והלכנו לאיבוד... פספסנו את הפנייה, כעסנו, האשמנו ותפסנו מונית ממוזגת. אם היינו יכולים היינו נשארים עוד קצת במונית.

הגענו ל- Kao san. גל (בת 15) בעננים – על סף אקסטזה. היא רוצה הכל. "זה בדיוק הדברים שחלמתי עליהם". כמובן שההתלהבות לא עזרה לי במשא ומתן אך עדיין קחו בחשבון שניתן כאן להוריד את המחיר בכ- 30% (בסופו של דבר מגיעים לאותם מחירים כמו ב- Pat phong – שפשוט שם הם מקפיצים את המחירים הרבה יותר). כל ילד יצא עם מלא חולצות מזוייפות, מכנסי גלישה ושאר שטויות שהם פשוט היו "חייבים" – אייל עם קרפדה מעץ מגולף, יובל עם איגואנות מג`לי שנמרחות על השולחן ואחר כך חוזרות למימדים הקודמים, פנסי לזר ועוד ועוד). אכלנו במסעדה נורמלית (כ- 1,500 באט למשפחתינו כולל שייקים פירות, מנות כפולות ועוד) וקינחנו בגלידת Swensen טעימה.

חזרנו למלון בטוק טוק (מחיר שמתחיל ב- 200 באט מסתיים בדרך כלל ב- 50 באט). שוב אנחנו דחוסים כמו סרדינים ושוב הילדים שואגים משמחה. אפילו שי-לי נהנית מהמופע האור-קולי (האורות הצבעוניים בתוך התוק תוק והקולות השמחים של אחיה). דרך אגב בכל פעם שאנחנו אומרים טוק טוק שי-לי אומרת "טוק טוק מי שם". חמודה אמיתית. איציק הציע שנצא רק שנינו ל- Pat phong. אני הצעתי שאעשה אמבטיה עם קצף. הצעתי התקבלה ברוב קולות של אחד.

היום שלמחרת יועד לשופינג. הלכנו ברגל ל- Sky train (האם כבר הזכרתי את הריחות של הטיגונים, אפילו ב- 10 בבוקר בכל פינת רחוב?) ובעזרת שתי תאילנדיות מצחקקות איציק הצליח לרכוש כרטיסים לכולנו. רכבת עילית, מהירה, נקיה להפליא. החלטנו לנסות שני קניונים שהמליצו לנו עליהם – האחד Pantip plaza שכולו מוצרי אלקטרוניקה והשני ה- Platinum fashion mall שלידו, שכולו אופנה. התפצלנו. איציק ויובל למוצרי האלקטרוניקה והשאר לאופנה. אחרי כשעה הבנו כולנו שלא לשופינג הזה פיללנו. יותר מידי אופנה ופחות מידיי מזוייפים והרי אנחנו בקטע של מזוייפים. תיקשרנו ב- SMS, נפגשנו בחוץ ולקחנו טוק טוק ל- MBK המפורסם – קניון ענק עם הכל.

לא הכי התלהבנו. רועש, ענק, "מרוב עצים לא רואים את היער". יובל קנה מצלמת סוני ב- 2,200 באט. ההתלהבות בעיצומה. משום מה איציק עוד לא מצליח להטעין אותה. אני כל כך מקוה שלא מכרו לו קופסה ריקה – זה יכול לשבור אותו. קנינו מלא, אכלנו שם ארוחת צהריים וחזרנו למלון מותשים. יצאנו לבריכת השחיה החיצונית להתאוורר. היה מבול שכמובן רק תרם לשמחה של הילדים, אך אחרי כמה דקות ביקשו מאיתנו לצאת בגלל הברקים. חזרנו לחדר, הזמנו פיצה מה- Pizza company, סעדנו על הרצפה בחדר ונפרדנו מהילדים לשלום. יצאנו אנחנו לכבוש את חיי הלילה הידועים לשמצה בבנגקוק.

אחרי קצת שופינג, נאותנו לחיזוריו של אחד המשדלים (שאמר לנו שהופעה תעלה לנו 300 באט, ולא כמו האחרים שאמרו שזה חינם – מהבלוגים הבנתי שהמופעים "בחינם" הם בעצם היקרים ביותר). מה אומר ומה אגיד – אכן יש לבנות "כשרונות מיוחדים” אך זה בעיקר מגעיל, דוחה, ההיפך מסקסי ובעיקר נורא נורא עצוב. נשארנו כרבע שעה ויצאנו, מסריחים מסיגריות, מזועזעים ועם רצון עז להתקלח. אבל זה כמו לעלות לפסל החירות – חייבים לעשות את זה פעם אחת בחיים.

לתחילת הכתבה

ימים 5+6 - קנצ`נבורי

אנחנו נפרדים מבנגקוק ונוסעים עם המיני ואן של המלון (5000 באט) לקנצ`נבורי. הצענו לילדים לצאת מוקדם ולעשות שעתיים של התנסויות בגן הורדים (לשתול אורז, לצבוע מטרייה, ללמוד על צמחי המרפא ועוד). הם העדיפו לישון עד מאוחר (אין מה לעשות, זו ערימה של מתבגרים). אז הגענו ל- Rose garden בשעת הצהריים, אכלנו משהו קטן, רכבנו על פיל 2 דקות, ראינו מופע פילים חמוד כ- 10 דקות ומופע פולקלורי בן 45 דקות (בעיקר אהבנו את האיגרוף התאילנדי, הקרב חרבות וריקוד הבמבוקים). נחמד שם אבל הציפיות היו למשהו יותר מרגש.

עוד שעה וחצי נסיעה והגענו ל- Felix River Kwai Resort and Spa. מלון מקסים שנמצא לא הרחק מנהר הקוואי המפורסם. יצאנו לאכול במסעדה מומלצת (מצידו המתוייר של הנהר, בצד שמאל, במורד המדרגות, עם גג מקש). ישבנו על המים, סיפרנו את סיפור נהר הקוואי והגשר, הזמנו מלא אוכל, חלק היה בלתי אכיל, חלק היה מאד מעניין. חזרנו על הגשר (מכיוון שהיה חשוך פחד הגבהים שלי לא בא לידי ביטוי) וניחשנו את דרכינו חזרה למלון.

למחרת יצאנו לסיור בוקר למפלי Erawan Falls. מכיוון שהגענו לעיר מאוחר אתמול לא יכולנו להזמין משפע סוכני הנסיעות בעיר ולא נותר לנו אלא להזמין מסוכן הנסיעות עם המחירים המופקעים במלון. יצאנו במיני ואן למפלים, מרחק שעה נסיעה. אכן מקום מדהים! גן עדן עלי אדמות. שיבעה מפלים, אחד אחרי השני – כל המסלול כ- 2 ק"מ כל כיוון. הכיוון הראשון בעלייה כשבין כל מפל ומפל כ- 200 מטר עד חצי קילומטר. אנחנו הגענו עד המפל החמישי. הנוף עוצר נשימה, המים נעימים, הקופים על העצים חמודים, שובבים ורעבים. אייל עצר להתלהב מקוף אחד והשני חטף לו את הגלידה מהיד. קטעים..

חזרנו למלון וב- 16.00 אספה אותנו מעין משאית פתוחה לספארי פילים. שוב כשעה נסיעה שבסופה הגענו לג`ונגל אמיתי וחוות פילים. תחילה מופע של פיל אחד ("מה רק פיל אחד?" התאכזבו הילדים אך עד מהרה הבינו שהמופע הזה הולך להיות אינטראקטיבי – הם עלו עליו, הוא כאילו דרך עליהם, הם האכילו אותו והשקו אותו – בקיצור, סוף הדרך. אחר כך הם עלו על הפילים שירדו לנהר למקלחת היומית שלהם. כשהילדים עליהם, הפילים ירדו למים השתכשכו, הילדים קיבלו מברשות וסבון וקירצפו אותם. חגיגה אמיתית. אני נכנסתי איתם קצת למים כדי לשטוף את הפילים אך עד מהרה הבנתי שאני שוחה בתוך ערימה של קקי פילים וברחתי החוצה.

מיד אחר כך התחלקנו לשתי קבוצות (הילדים על פיל אחד, איציק שי-לי ואני על פיל אחר) ויצאנו לטיול של כ- 45 דקות בג`ונגל. המדריך בינתיים הכין לילדים כתרים מעלים שאסף בדרך. בשלב מסויים הגענו למקום מגוריו, הוא הכיר לנו את אישתו, סיפר לנו שהוא בן 18, אישתו בת 15 ויש להם שני ילדים קטנים. בקיצור גל שלנו כבר היתה יכולה להיות אמא אם היא היתה גרה בחושה בג`ונגל בלי חשמל ומים ("בלי טלויזיה?"). YO, המדריך שלנו, ירד בשלב מסויים מהפיל לצלם אותנו במצלמה החדשה והמשוכללת של איציק. מדהים שגם אילו שגרים בקופסה מפח, הכי רחוק מציויליזציה, עדיין מתלהבים מהגאדג`טים, בדיוק כמו אהובי. חזרו מהג`ונגל עייפים אך מאד מאד מרוצים. עצרנו ב- Pizza company (בשלב הזה אני מתחילה להיראות כמו פיצה... עם בצק עבה) וחזרנו למלון. חשבתי שחזרנו עייפים ותשושים אבל יובל ועומר עוד יצאו לרחיצה לילית בבריכת המלון. הבטריה שלהם פשוט לא נגמרת.

לתחילת הכתבה

ימים 7+8 - קו סמוי

נורא חבל שהיינו כל כך מעט זמן בקנצ`נבורי. כלל לא הספקנו ליהנות מהמלון שהוא באמת יפה ופסטורלי. גם יש עוד הרבה אטרקציות באזור הזה, שנמצא כ- 250 ק"מ ממיאנמר (מה שהיה בורמה), כולל מערות נטיפים, ומנזר עם טיגרסים ועוד. המלצתי – אם אתם מתכוננים להגיע לאזור קנצ`נבורי, תתכננו לפחות 4 ימים. הנסיעה לשם ארוכה (כ – 3 שעות כל כיוון). תעשו יום אחד מפלים, יום אחד פילים, ולפחות יום אחד של סתלבט וזמן במלון.

הטיסה לקו סמוי היתה קצרה וכייפית – 50 דקות. סוף סוף שי-לי קלטה שאנחנו על אוירון בגלל הנסיעה הקצרה באוטובוס אל כבש המטוס. השדה תעופה בקו סומוי מיד מכניס לאוירה. קטן, עם קרונות דמוי דיסנילנד שמסיעים לטרמינל הקטן והטבול בצמחייה. נהג המלון חיכה לנו ונסיעה של כ- 15 דקות הובילה אותנו לגן עדן – מלון Samui Paradise Resort and Spa שנמצא ממש בקצה הדרומי של החוף המרכזי Chaeweng Beach. חשבתי שאנחנו נלון בבונגלוס עם תקרות מקש אך בעצם יש לנו שתי ביקתות מעוצבות להפליא. לדברי גל היא בחיים לא היתה במלון כל כך מפואר. החוף מרחק 10 צעדים מהחדר, הבריכה הקטנה עם המזרקות הקטנות מרחק 40 צעדים. החוף פשוט מקסים. התכנון היה להגיע לחדרים וללכת לחקור את הרחוב המרכזי אך כשראינו את הים לא יכולנו לעמוד בפיתוי – לבשנו בגדי ים ונכנסנו לים. לא יכולנו לצאת. פשוט סתלבט פראי.

בסוף כשהחשיך התקלחנו ויצאנו למרכז חוף Chaeweng. שוב משא ומתן עם נהגי הטנדר הפתוח (ורסיית טוק טוק שיכול להכיל כ- 10 בנוחיות וגם 20 אם ניתלים מחוץ לטנדר). שילמנו 100 באט לכולנו והגענו למרכז העיר. עוד חנויות של בגדים ותיקים מזוייפים, עוד סוכנויות נסיעות ועוד מסעדות עם התפריט שהפך קבוע – פאד תאי, פיצה וספגטי. די – אפשר כבר להקיא. ופתאום ליד ה- Starbucks ראינו את מסעדת Coyote – מסעדה מקסיקנית, כמעט כמו באמריקה. היה מאד טעים אבל גם מאד יקר בהשוואה למסעדות אחרות (אם ארוחה עולה לנו בדרך כלל 1500 באט, כאן היא עלתה כ- 3000 באט). אבל בוא נזכור – מדובר ב- 300 ¤, אז חייבים לשמור על פרופורציות. חזרנו למלון עייפים וגדושים בעוד מציאות.

ביום שלמחרת אמנם היו לנו כל מיני תכניות לקו סומוי אבל הסתלבט מנצח (חוץ מאיציק שיצא לריצת בוקר שהתארכה ל- 15 ק"מ משום שלא מצא את דרכו חזרה וגם כשכבר לקח מונית לא זכר את שם המלון...). הילדים ישנו עד 9 בבוקר, ארוחת בוקר, שעתיים שלוש בחוף הים (הילדים פשוט מסתלבטים במים שעות – מדברים, צפים, בוהים – מי היה מאמין). קצת גלידה על החוף, קצת תירס על המנגל (ממש טעים), קצת מזכרות מרוכלים שבאים והולכים וכבר שעת צהריים. בזמן שאני ישנתי איציק הלך למסג` במלון – שעה מסג` + חצי שעה פוט מסאג` – הוא חזר מחוייך ומבסוט. אחרי המנוחה, שוב לסיבוב בעיר, עוד חנויות, עוד חולצות ומכנסיים ותיקים לקולקציה ההולכת וגדלה. צריך כבר לקנות מזוודה נוספת... אני נשארתי בעיר להסתכל בחנויות שמעניינות אותי (ולא את הילדים). איציק חזר איתם למלון. חשבתי שהם עייפים אך הם המשיכו לשחייה ליילית בבריכת המלון. אין עליהם. לא מצאתי לי שום דבר מעניין.

לתחילת הכתבה

ימים 9+10 - מסאג`ים ומנוחה

הסתלבט ממשיך. ארוחת בוקר, סתלבט בים, חשבנו לארגן להם סיבוב על בננה (כ- 400 באט לאדם) אבל הם היו כל כך עסוקים עם הכוכב ים והסרטנים שהם מצאו, הכתובות חינה שהם עשו וכיו"ב שפשוט לא היה צורך. שוב מנוחת צהריים – איציק לקח טוס טוס לעיר להוציא עוד כסף (הכסף נשפך פה חופשי, במיוחד עם 5 ילדים).

הערב נסענו ל- Bo phut, החוף בצד הצפוני של האי לחקור גם אותו. Bo Phut מאד שונה מחוף Chaweng. המון מסעדות ממש על החוף או על הרציף שמעל החוף. יש רחוב ראשי עם חנויות משני צידיו אך ההליכה על הכביש קצת מלחיצה. התחלנו את אחר הצהריים בקארטינג של האי. שלושת הבנים יצאו לרכיבה בת 10 דקות בעלות של 600 באט לכל אחד. מהירות מקסימלית של 40 קמ"ש. לא הפריע לכל אחד מהם להתנגש בשוליים או אחד בשני. הם בעננים (ואני לא ארשה להם לעשות רשיון נהיגה לפחות עד גיל 20). הם כל כך נהנו שכל אחד החליט לקנות עוד 10 דקות מכספו האישי (שלעצמו ממחיש את רמת ההנאה). משם המשכנו לארוחת ערב באחת המסעדות על החוף. אם לא היו איתנו כל הילדים, זה היה יכול להיות ממש רומנטי... אבל בכל אופן נהננו מהארוחה.

משם המשכנו להסתובב והצלחנו לשכנע את אחד ה- Massage houses לתת לילדים פוט מסאג`. העלות הרגילה – 300 באט לשעה. הם הסכימו לפצל את זה ל- 4 ילדים כשכל אחד קיבל כ- 20 דקות פוט מסאג` וגם קצת כתפיים באותה עלות. בהתחלה הם ציחקקו ודגדג להם וכו`, אך עד מהרה התמסרו לחוויה וראינו את העיניים מתגלגלות להן בארובת העין מרוב הנאה. בשלב זה חשבנו לחזור למלון עייפים אך מרוצים אך לא כך רצה הגורל. נהג המונית, שהסכים להחזיר אותנו למלון שלנו בחוף השני בעלות של 250 באט, בעצם הבין שאנחנו במלון אחר ולקח אותנו לשם. כשהסברנו לו את טעותו, הוא התחיל לצעוק ולקלל, ודרש 400 באט עבור הנסיעה. איציק צעק עליו בחזרה (זה לפני שהוא שם לב לציפורניים הארוכות של הנהג), הילדים כמעט השתינו במכנסיים מרוב פחד, שי-לי ויתרה על הנמנום במונית כדי להתרשם מהאקשן ואני ניסיתי להרגיע מהמושב האחורי את שני אנשי הטסטוסטרון שישבו מקדימה. אחרי נהיגה מטורפת ועוד קצת צעקות הם הגיעו להסכמה מחודשת על המחיר והגענו למלון שלנו בשלום. בשלב הזה נגמר להם הסוטול מהמסג` והבנים הלכו לשחיית לילה בבריכה. גל באה לחדרינו ואנחנו יצאנו על הטוס טוס לסיבוב בעיר.

בבוקר שלמחרת שי-לי שוב השכימה קום ב- 6:30. היום החלטנו להפוך את סדר היום. אחרי ארוחת בוקר, מכוון התנועה של המלון (לכל מלון שמכבד את עצמו יש שומר חמוד שעוזר לאנשים לחצות את הכביש) עזר לנו לתפוס מונית שהנהג בה הסכים עבור 600 באט להיות איתנו שעתיים שלוש. נסענו כחצי שעה לחוות הפרפרים בחלק הדרומי של העיר. אמנם יש שם פרפרים מדהימים שכמותם לא ראינו מימינו (חיים, לא מתים עם סיכה בבטן...) אך לא בטוח שזה שווה את הנסיעה. משם התחלנו להצפין חזרה ל- Big mama big daddy שגם ידוע בשם Grandmother grandfather rock. צוקים מרשימים כאשר השם בזכות צוקים בצורת אברי מין נשיים וגבריים. שווה לעצור שם.

חזרנו למלון. גל ואני לקחנו את הטוס טוס לעיר לסיבוב שופינג בנות (אחלה חנות חזיות של טריומף במחירים כשליש מהארץ), אחר כך נחנו ויצאנו לחוף הים שלנו. לקח בדיוק שתי דקות עד שהילדים קפצו מהמים ואמרו שיש צריבות של מדוזות. הם עברו לבריכה לשעתיים הקרובות, אנחנו לא סבלנו מהצריבה במיוחד כך שהיו לנו כמה דקות שקטות בחוף הים. בערב לפני יציאתינו המלון הזמין את כל האורחים למסיבת קוקטייל על החוף (הסיבה למסיבה – תפוסה מלאה). משקאות, סושי, ציפסים ובוטנים על חשבון הבית. הכרנו את בעל המקום (שמו Pat), החמאנו לו על המלון (באמת מלון מומלץ, נימצא בסוף החוף כך שהוא לא הומה ויחד עם זאת בחוף המרכזי, חדרים מקסימים, חוף מקסים, ארוחת בוקר טובה, רק הצוות בלובי קצת אנטיפט).

הסתובבנו בעיר, אכלנו שוב פיצה (נמאס ומשמין) ומשם נכנסתי עם הילדים למופע של הליידי בויס (הכי מוקדם מתחיל ב- 10 בלילה). איציק חזר עם שי-לי לחדר. המחיר – משקה (כ- 100 עד 200 באט – אין גימיקים ועלויות נסתרות. הבעיה היחידה שהם מפוצצים את המקום בתיירים). ת`אמת, מופע שווה ביותר, בהחלט חווייתי בטירוף לילדים (ובעקבות שיר מאד מרגש של Shirley basey – this is my life התפתח דיון חשוב על הזכות של כל אדם לחיות את חייו בדרך הנראית לו כל עוד הוא לא מזיק לאחרים). עזבנו אחרי כ- 45 דקות וחזרנו לחדרים מאושרים מעוד יום מגוון וכייפי.

לתחילת הכתבה

יום מס` 11+12 - האי טאו

השכמה מוקדמת. שחיית בוקר בים (איזה כייף). ארוחת בוקר. נפרדים מהמלון בלית ברירה. הזמנו יומיים קודם מעבורת ל- Koh tao עם חברת Lomprayah (יש להם אתר אך בלתי אפשרי להזמין דרכו מקום. מומלץ בעונה החמה להזמין כמה ימים מראש כי המעבורות מתמלאות). עלות – 550 באט לאדם בדרך ל- Koh tao (משום מה הדרך חזרה עולה כחצי מחיר – לך תבין). Lomprayah שלחו אוטובוס כחלק מהשירות. אמנם נחמד אך זה תקע אותנו ברציף שלהם כשעה מיותרת. מציעה לברר עלות מונית לשם וליהנות מעוד שעה בים. לוקח כשעה ושלושת רבעי להגיע ל- Koh tao. רק אני סבלתי מקצת בחילה. הילדים עלו עם איציק לרציף הפתוח. אני העדפתי להישאר במזגן כששי-לי מנמנמת עליי את שנת הצהריים שלה. כמצופה חיכה לנו נהג מהמלון שלנו ב- Koh tao. שם המלון Charm churee villa resort and spa. מלון מקסים על צלע הר. בכלל, האי הזה צוקים צוקים עם פיסות חוף קטנות פה ושם. החופים מקסימים, החול לבן אך לא נעים (בגלל כמות האלמוגים היבשים על החוף). Charm churee יושב ב- Jansom bay שהוא אחד המפרצים הפרטיים עם שנירקול. מומלץ.

לא ציפינו לאי כל כך פרימיטיבי – העיר Mae haad ממש "עזה" (או אולי דהב), רחובות מוזנחים, רוכלים אנטיפטים, סחורה דומה ל- Koh samui אבל יותר יקר. בקיצור לא התלהבנו. כוונתינו היתה לצאת ליום צלילת הכרות אך "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כלומר, כשהתכתבתי לפני כחודש עם שני Dive shops נאמר לי שאין שום בעיה. כאן נאמר לי שיובל צעיר מידיי ויוכל לרדת רק לעומק של 2 מטר, והאחרים ירדו עם מדריך אחד (קצת חסר אחריות – מה קורה אם ילד אחד תופס פחד ומנסה להציף את עצמו, או מבקש לעלות עם המדריך, מה עושים האחרים?) והעלות: 2,500 באט לאחד. בקיצור ויתרנו על הצלילה.

הגענו למלון – כ- 50 מדרגות ירידה לבקתה שלנו, ואחר כך עוד כעשרים עד לים. יש לנו סוויטה עם שני חדרים. השירותים חיצוניים. כלומר הם חלק מהחדר אבל פתוחים לאויר ולנוף לים (עם רשתות כמובן נגד היתושים). בשביל 1,400 ¤ ללילה ציפיתי לסטנדרט אחר. בהתחלה היינו המומים, אחר כך דווקא התחברנו לסגנון. המרפסת (ממנה אני כותבת מילים אילו) מדהימה. יושבת מעל הים, עם כסאות נוח, משקיפה על הרפסודות שפזורות בתוך המים, מקשיב לרחש הגלים. אין, פשוט אין...) ירדנו לים לשחות. היה קצת סוער אבל התחלנו להבין את הקסם של האי הזה – הוא מתחת למים.

למחרת התלבטנו אם לקחת סירה ולצאת לסיבוב מסביב לאי (400 באט לאדם) ולעצור באתרי שנירקול שונים, או להישאר במפרץ שלנו ולעשות יום באיזי. החלטנו להישאר. החלטה נבונה. הדגה פה מדהימה במרחק יריקה מהחוף – דגי תוכי, דגי זברה, דגי ליצן, ועוד מיני דגים שאנו לא יודעים לזהות בשם אך יודעים שהם יפים בטירוף. הילדים זורקים להם לחם (או קליפות בננה) והם באים בהמוניהם, אוכלים, נושכים את הילדים (משום מה הם – הילדים - נהנים מזה). שחינו מחוץ למפרץ. עוד דגים משגעים. אי אפשר להזיז את הילדים מהמים (חוץ מהמתבגרת שיושבת על החוף וקוראת ספר). המלון מספק מסכות ושנורקלים וחליפות ציפה חינם. אכלנו ארוחת צהריים על החוף ב- Elvis Bar. טעים. הבנים האכילו את הדגים במשך שעות, שי-לי הסתלבטה במים, גל סיימה עוד ספר. אני נהנית לראות את כולם נהנים. היה פשוט כייף.

הילדים הצביעו נגד שוטטות בעיירה (המילה שופינג שהיתה כל כך אטרקטיבית בתחילת הטיול הפכה סיוט). נסענו ל- Bowling המקומי. חוויה היסטרית. ראשית, משחקים יחפים. שנית, רושמים את התוצאות בעצמינו על לוח רישום. שלישית, יושב לו בורמזי קטן מאחורי הבקבוקים ותפקידו להרים אותם אחרי כל תור. כשזורקים כדור חזק הוא מרים את הרגליים, כשאחד הילדים מפיל רק 9 מתוך 10 בקבוקים הוא נותן לאחרון בעיטה קטנה. התפקענו מצחוק. משם הילדים עברו לעוד שעה של מיני גולף באותו מתחם. היה שינוי מרענן.

לתחילת הכתבה

יום מס` 13+14 - החזרה הביתה

יום אחרון לפני שאנחנו מתגלגלים הביתה לקחנו Taxi boat של Lomprayah לאי Nang yuan – שמורת טבע מרחק כ- 15 דקות מ- Koh tao שבו אמורים להיות החופים היפים ביותר. באמת מקסים. הדגה משגעת. שנירקלנו לגנים היפנים, אזור אלמוגים רדוד יפהפה עם דגים חדשים, דגי תוכי בגודל של קרפיונים, מקסים מקסים. חזרנו אחרי כשלוש שעות` אכלנו שוב ב- Café del sol. עוד מעט נרד להיפרד מהמפרץ היפה שלנו ומחר כבר מתחילים את הדרך הביתה.

טיפ: אל תנסו להזמין יחידה אחת לכל המשפחה אם אתם משפחה גדולה (בדרך כלל המחיר לשני חדרים סטנדרטים דומה למחיר של סוויטה משפחתית). קשה לנו כאן עם חדר שירותים אחד, וגם חסרה לנו הפרטיות (גם לילדים נחמד שהם יכולים להתפרק בחדר משלהם בלי העין המשגיחה שלנו כל הזמן).

חזרנו לבנגקוק. הפעם שילמנו 1,000 באט (מו"מ שהתחיל ב 1,500 באט) להגיע ל- Holiday inn silom. הגענו למלון, התמקמנו, וצעדנו ל- Sky train (מרחק כ 7 דקות הליכה). הגענו ל- Siam aquarium בערך ב- 19:00 (פתוח עד 22:00). עלות הכניסה 850 באט, אבל ה- Concierge במלון נתן לנו פתק שהוריד את המחיר ל- 680 באט לאדם. אמנם מאד יקר (במחירי תאילנד) אבל ממש שווה. עולם שלם של כרישים, חתולי ים, דגים ענקיים, נסיעה קצרה בסירה עם רצפת זכוכית, סרט של 15 דקות תלת מימד. באמת מוצלח והילדים ממש ניהננו (אני חשבתי שאחרי כמה ימים של שנירקול זה לא יהיה מעניין, אבל מסתבר שטעיתי).

למחרת, היו לנו כמה רעיונות לבילוי של כשלוש שעות בבוקר לפני טיסתינו. חשבנו ללכת לבודהה השוכב שפספסנו בחלק הראשון של הטיול ואחר כך ל- Kao san אבל המליצו לנו שנסיעה לאזור בבוקר תהיה רצופה פקקים (וחוצמזה השוק מנמנם בשעות הבוקר). בסוף מרכז הקניות ה- MBK ניצח (ד"א הוא נפתח ב- 10 בבוקר). הקומות האהובות עלינו במרכז הזה – קומה 4 לאלקטרוניקה וקומה 6 לבגדים, תיקים ומזוודות (כמובן שהיינו צריכים מזוודה נוספת אחרי היום – קנינו Samsonite בגודל בינוני ב 2000 באט).

כולם השלימו את הקניות שלהם וחזרנו למלון להתקלח וליסוע (הנהג שלקח אותנו יום קודם, Mr. Tim, הציע לבוא לאסוף אותנו בעלות של 1000 באט במיני ואן הממוזג שלו – זה 1000 באט יותר זול מעלות הואן של המלון). ניתן להזמין אותו עוד מהארץ . מס` נייד +66 (0) 81-331-3596 או במייל tim_trans_siam@hotmail.com. מנסיוננו הוא מאד אמין.

לתחילת הכתבה

המלצות

  • שבועיים ואף אחד מאיתנו לא תפס קלקול קיבה. הישג לדעתי. ממה נזהרנו: דוכני רחוב למינהם, כולל פירות חתוכים ושייקים. שתינו שייקים (והרבה) רק במסעדות מסודרות. כן שתינו עם קרח במקומות מוסדרים (כמו Burger king שבו יש המבורגר צמחוני שנחשב מוצלח על ידי רובינו).
  • שייקים: אפשר לקבל כמעט כל פרי בשייק (כלומר עם קרח בבלנדר): תפוז (טרי), אבטיח, מלון, לימון, בננה ומעורב.
  • פירות: מדהימים – פאפיה, אבטיח, אננס, לונג קונג (מן פרי שנראה קצת כמו ליצ`י אך יש לו טעם של ליצ` ופומלה מעורב), ליצ`י (נראה כמו אבו נפחא ורוד עם שערות מבחוץ).
  • מומלץ להביא מהארץ חיתולים (היו Pampers פה ושם אבל לא מידות גדולות), מגבונים (יש בכל בית מרקחת אבל מסריחים), וסימילאק (או הדייסה האהובה על ילדכם).
  • לפעמים במו"מ מצאנו את עצמינו מתעקשים על 50 באט ובסוף לא קונים משהו שרוצים. מדובר ב- 5 ¤ בסופו של דבר וכדאי לזכור שהכל בארץ יקר פי שלוש בערך...
  • אם יש כילה מעל המיטה, תשתמשו בה (ותסגרו אותה אחה"צ כך שהיתושים לא יתמקמו בתוך המיטה ויחכו לכם כשתבואו בלילה).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×