תאילנד - עוד קצת מפוקט ו... הביתה

אם אתם מחפשים יעד שמתאים לכל המשפחה, אין ספק שתאילנד יכולה להתאים לכם. עם שווקים נהדרים, אטרקציות מגוונות, תרבות יוצאת דופן ונופים מקסימים, תמצאו בה לא מעט. איך מסכמים טיול משפחתי ארוך כזה? על כך בכתבה הבאה.
ינינה זסלבסקי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תאילנד - עוד קצת מפוקט ו... הביתה

יום 14 - עוד קצת פוקט והביתה

אנחנו קמים מוקדם הבוקר, מקוים לתפוס עוד משהו לפני שטסים. אני אוהבת לראות מקומות מתעוררים, מה גם שאור בוקר יפה לצילומים. יוצאים לכיוון החוף, בתקווה לראות דייגים יוצאים לים. ביציאה מהמלון ישנם כמה נהגי מוניות וטנדרים ערים (כאן הטוקטוק הוא מין טנדר קטנטן ויושבים מאחור), שמציעים לנו לקחת אותנו לאן שרק נרצה: טיולים, שופינג, חופים. אנחנו ממשיכים לכיוון הים. רוב המסעדות והברים סגורים, על החוף מתחילים לפרוש את כסאות הנוח והשמשיות, מרחוק אנחנו רואים התקהלות מסביב לסירה והולכים לכיוון. הדייגים לא הכזיבו, הם מתארגנים לצאת לים. סירת עץ במים קרוב לחוף, חבורה של כעשרים גברים עומדת במים ומארגנת את הרשת, חבורה של נשים וכמה ילדים מלווה אותם, משחררת את הרשתות מקשריהן ומוציאה מהן דגיגים קטנים כסופים (לשם מה? לא היה את מי לשאול). כמה עוברי אורח נעצרים להסתכל, מישהו מצטרף לחגיגה. הכל נעשה כמובן תוך צחוקים וחיוכים ומצב רוח טוב. לאחר כעשר דקות נראה כי הרשת שוחררה מקשריה ומתחילים להעמיס אותה על הסירה. הדייגים נעמדים בשורה ומתחילים למשוך ולקפל אותה לסירה. הרשת ארוכה, כמעט אינסופית וצרה. לאחר שפעולה זו נסתיימה יוצאים לים. כמה דייגים עולים לסירה והאחרים דוחפים אותה למים. כשהסירה מגיעה מספיק עמוק, חלק מהדוחפים חוזרים לחוף, חלק קופצים פנימה, מפעילים מנוע ושטים. האחרים, הנשים והילדים מנופפים לשלום. יום חדש מתחיל...

אנחנו חוזרים למלון, הצאצאים רק עכשיו מתעוררים. המוטיבציה היחידה שלהם היא אוכל ובריכה. לאחר ארוחת בוקר (פרידה מהאננס), הם נשלחים לבריכה. אישי נשלח לקניון להשלמת קניות בחנות הספרים ואני הולכת לסיים אריזה. שעת האיסוף - 12:30 לא משאירה יותר מדי זמן. הילדים חוזרים מהבריכה, אישי מגיע עם ערימת ספרים והמבורגרים למורעבים. ב-12:30 אנחנו מוכנים (שני הורים, ארבעה ילדים, ארבע מזוודות, עגלה, ארבעה תיקי גב ותיק לעגלה) לקראת מסע ארוך של כמעט 24 שעות, שיוביל אותנו הביתה. התכנון של יום זה בהחלט גרוע, במיוחד למשפחות עם ילדים (דווקא לגדולים היה קשה יותר, הקטנים הרי ישנים בכל מצב), אבל אנחנו ההורים ידענו על זה מראש והתכוננו לכך. נהג המיניואן הוא הנהג של אתמול, מקבל אותנו בחיוך רחב ואנחנו יוצאים לדרך. שעה נסיעה לשדה התעופה, צ'ק אין זריז של מזוודות, עוד שעה של המתנה והמראה לבנגקוק. שעה של טיסה עברה בנעימות ובמהירות והפעם אנחנו מספיקים לראות את בנגקוק מהמטוס ואת נהר הצ'או פאיה המתפתל דרכה.

כעת צפויות לנו כחמש שעות של המתנה בשדה התעופה בבנגקוק, שש שעות טיסה לטשקנט, ארבע שעות המתנה ועוד חמש שעות טיסה לישראל. סך הכל 20 שעות. לא אלעה אתכם בפרטים, המסע היה ארוך ולא פשוט. פגשנו בטיסה את אותן קבוצות של ישראלים, שחזרו משבועיים של שווקים וההתנהגות של השוק המשיכה גם בטיסות. חוסר ההתחשבות וחוסר האיכפתיות, שבה נתקלנו בהלוך, היא כאין וכאפס לעומת מה שהיה בחזור, כולל התנהגות בוטה וגסה כלפי הדיילות. עייפים ומלאי חויות נחתנו בשדה התעופה בבן גוריון, עוד קצת ומגיעים הביתה, למיטה וישנים... המזוודות בסלון והתמונות במצלמות הן הוכחה, שכל מה שהיה אכן היה ולא חלום...

לתחילת הכתבה

סיכום וטיפים

אטרקציות לילדים - הטיול, מבחינתנו, הוגדר כטיול בת מצווה, ובת המצווה הועמדה במרכזו (בניגוד לטיולים אחרים שלנו, שבהם הילדים לא במרכז). רצינו טיול שיהיה טיול שונה מהטיולים האחרים שלנו, עם פוקוס על ילדים בכלל ועל בתנו בפרט. הטיול המאורגן שילב פעילויות, שאנחנו נמנעים מהן בדרך כלל ושחשבנו שבתנו תהנה (פארקי שעשועים, שווקים, מופעי חיות, מופעים, שייט). זה נכון שאפשר להגיע לכל מקום לבד, אבל אם היינו מארגנים לבד, המינון היה קטן בהרבה. בפועל, המינון והאטרקציות אכן התאימו לה והיא נהנתה מאוד (גם אם דעתנו, המבוגרים, היתה שונה).

חברה - בת העשרה הביעה התעניינות בחברת ילדים אחרים בטיול. חשבנו שבטיול משפחות יהיו מספיק ילדים, שמביניהם תוכל למצוא חברה (כשמטיילים לבד או עם משפחה נוספת, ההיצע מוגבל הרבה יותר). בפועל, רוב הילדים היו בגילה של בתי או יותר, סך הכל כעשרים ילדים. הדינמיקה החברתית בין בני הנוער הייתה מאוד יפה ובתי השתלבה מצוין בחברה. כבר במטוס החלה ליצור קשר עם ילדים מהטיול. בטיול עצמו נעלמה בתוך האוטובוס, הלכה עם חברים מתי שרק אפשר ואיתנו הסתובבה בעיקר כשהיה צריך ארנק. בסוף הטיול הוחלפו כתובות אימייל ומאז יש פעילות ערה בפייסבוק... מבחינתה, המטרה הושגה במלואה. במשך הטיול יצא לי להסתכל קצת על בני הנוער והגעתי לכמה תובנות מעניינות, על בתי, על ילדי האחרים ועל בני נוער בכלל . מבחינת ילדי האחרים החלק החברתי היה פחות חזק, הם העדיפו פעמים רבות להמצא בחברתנו. מבחינתנו, המבוגרים, הקטע החברתי היה פחות טוב. הטיול התחיל בתחושה לא נעימה ובהמשך, לעיתים, הרגשנו מבודדים. בקבוצה, כמו בכל קבוצה, היו אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות ויכולנו לבחור עם מי לשוחח ועם מי להיות. אין תלונות.

סיפורי "סדרו אותנו" - רוב האנשים שדיברנו איתם על תאילנד ספרו כמה נהנו, כמה המקום נפלא וכמה חיים שם כמו מלכים. הפיסקה הבאה שלהם היתה איזה סיפור על איך שסידרו אותם פה ואיך שסידרו אותם שם. אנחנו לא טובים בלהתמקח ובקומבינות. די נרתענו מהעובדה שבטיול נצטרך להסתובב כל הזמן "על המשמר". הנחנו שטיול מאורגן יוריד מאיתנו את החשש הזה: לינה, אתרים, נסיעות – הכל שולם מראש. המדריך יודע בדיוק לאן, מתי ואיך. מה שנשאר זה בעצם הדברים הקטנים. בפועל, נעזרנו במדריך גם לדברים הקטנים: כמה עולה נסיעה במונית, איפה כדאי יותר לקנות מה. אני בטוחה שסודרנו בשווקים, אבל לא קנינו הרבה, מה שקנינו לא היה יקר, אז למי אכפת. יצאנו בתחושה שהתאילנדים נחמדים ואדיבים.

קשה לטייל במזרח - לפני שנים רבות טיילנו בסין, בטיול מאורגן, אבל מסוג שונה לחלוטין. הרושם שקיבלו היה שקשה לטייל לבד, בוודאי עם ילדים. איכשהו היתה לנו תחושה שגם בתאילנד זה כך. בפועל, זה ממש לא כך. התשתית התיירותית בתאילנד מצוינת. הטיול פתח לנו חלון למזרח הרחוק והביא אותנו לחשוב על להעיז ולנסוע לבד גם למדינות אחרות.

לוגיסטיקה והכנה - הטיולים הקודמים לימדו אותנו שכדי שטיול עצמאי יהיה מוצלח, נדרשת הכנה מאוד מדוקדקת. איתור לינות, איתור טיסות, לימוד אתרים, לימוד היסטוריה כדי שאתרים שונים יובנו בהקשר הנכון ועוד. זה אמנם כיף גדול, ועוד יותר כיף לראות את הטיול שתכננת מתקתק, אבל לא תמיד יש את הזמן והאנרגיות לעשות זאת (נכון למקרה זה). טיול עם טיסות פנים נראה לנו מאוד מורכב עם כל הילדים. התנהלות איתם בשדות תעופה דורשת התארגנות והתגייסות נפשית של כולם, בעיקר של ההורים. קיוויתי שטיול מאורגן עם מדריך, שמכיר את המקום, יודע מה ולאן, וגם נקודת מענה לבעיות שיכולות להתעורר, יקל עלינו. זה בהחלט היה כך. בנוסף, נראה לי שתעשיית טיסות הפנים בתאילנד כל כך משומנת, מיומנת ויעילה, עד שגם לבד זה לא קשה . שברנו מחסום פסיכולוגי.

רתיעה מלנסוע במיניואן עם נהג - הבנו שצורת ההתניידות המועדפת בתאילנד היא נהג פרטי ולפעמים גם מדריך פרטי. הרעיון של נהיגה עצמאית בתאילנד לא מומלץ. היתה לי רתיעה מצורת ההתניידות הזו. חשבתי שזה יכול להיות "צפוף" עם אותו נהג במשך תקופה ארוכה. ומה אם הוא לא ימצא חן בעינינו? (דמינתי לעצמי משהו כמו נהג מונית ישראלי סטריאוטיפי – מעשן, שומע רדיו בקולי קולות, ומספר לנו את כל דיעותיו, תלונותיו וההסטוריה המשפחתית שלו על כל ענפיה וצרותיה...). באוטובוס בכל זאת יש קצת דיסטנס ותמיד אפשר לעבור לסוף. לענין המדריך – מכיוון שהילדים לא דוברי אנגלית, הדרכה באנגלית (ואנחנו מתרגמים במקביל) משעממת אותם, מעייפת אותם והם מאבדים די מהר סבלנות (מנסיון קודם). בפועל, נסענו במיניואן, הנהגים היו נעימים, אדיבים ושמחו לענות על שאלותינו. על סיגריות, מוסיקה קולנית ומונולוגים לא היה מה לדבר (לא נתקלנו בזה אפילו במוניות מזדמנות). הנסיעה עם נהג בהחלט מחזקת את תחושת ה"חיים כמלך", משחררת את אמא מניווט, קריאת שלטים, התעמקות במפות ואת אבא מנהיגה (או להיפך), ומשאירה אותנו זמינים לילדים, ונהנים הרבה יותר מהנוף...

הדרכה - קיוינו שתהיה הדרכה והסברים, שיהיו מכווני ילדים. הילדים באמת התענינו בהדרכה, שאלו שאלות, ובמבט לאחור, לא מעט נשאר בראשם. המדריך הישראלי, "תפס" אותם, התיחס לשאלות שלהם ברצינות (גם כשנשאלו באופן פרטי) ובהחלט העשיר להם (וגם לנו) את החוויה. התחושה שלי ש"נספג" להם יותר מאשר כשאנחנו מטיילים לבד (אף על פי שאנחנו מספרים להם ומעבירים להם הרבה). דברים ששמעו הם ממשיכים לעבד עדיין: הגדולים קראו את "גשר על נהר קוואי", בת המצווה שקועה עמוק בתוך "אנה ומלך סיאם". בסעיף זה אכן יצאנו נשכרים מאוד.

דיל טוב - הצעת המחיר שקיבלנו לטיול נראתה לנו טובה. 2000$ למבוגר, 1650$ לילד מתחת לגיל 12.

תחבורה ונסיעות - טסנו שלוש טיסות פנים, כולן בחברת תאי. המטוסים חדישים, הצוות דובר אנגלית, אדיב ויעיל. כל תהליך הצ'ק אין ולאחר הטיסה קבלת המזוודות, מאוד זריז ויעיל. הטיסות המריאו בזמן. בדרך כלל הזמן שמסביב לטיסה לקח כשעתיים וחצי (מרגע שהגענו לשדה התעופה ועד שעלינו לאוטובוס פחות זמן הטיסה). בתכנון נכון של שעת הטיסה אפשר לעשות משהו לפני ואחרי, גם אם מטיילים לבד, זה לא בהכרח זמן מבוזבז. הקבוצה נסעה באוטובוס תיירים ממוזג ונוח (אנחנו, כאמור, במיניואן), המזוודות הוסעו בנפרד למלון. מסלול הטיול היה בנוי כך שהנסיעות הארוכות ביותר היו כשעה. אם היעד המרכזי של היום היה ארוך יותר בדרך אליו היו כמה עצירות לאתרים קטנים (למשל, חוות קוקוסים). מבחינת ילדים וסבלנותם זה היה מצויין. זכינו לנסוע במספר רב של מיניואנים בטיול (לא היה לנו נהג קבוע, אלא התחלפו בכל יום), כולם נקיים, מרווחים (יש 11 או 14 מקומות), הנהגים אדיבים, דוברי אנגלית לפחות בסיסית. עלות מיניואן ל-8 שעות כ-120$. אני מתארת לעצמי שאפשר גם בפחות, אם מזמינים מראש ולכמה ימים. אין חובת חגירת חגורות בתאילנד ולא תמיד יש חגורות במיניואן או באוטובוס. קיבלנו כסא בטיחות לקטנטונת והקפדנו שהילדים יהיו חגורים, או לפחות ישובים במקומם (משיקולי בטיחות). יצא לנו לנסוע בטוקטוק, אבל זה היה למען החוויה שבדבר. רוב הנסיעות שלנו בזמן החופשי בבנגקוק היו במוניות - הילדים היו מספיק קטנים אז נדחסנו כולם למונית אחת. בדרך כלל שילמנו בסביבות 200 באט על נסיעה. לא יצא לנו להשתמש בתחבורה הציבורית, אולי חבל (מבחינת החויה).

הילדים מאוד נהנו מבנגקוק. אני חושבת שזה היה קשור בעובדה שהאוטובוס תמיד הביא אותנו ליעד ואסף אותנו מהיעד. לפעמים, בעיקר בערים גדולות, אנרגיה רבה מושקעת רק בלהגיע ליעד. גם אם תחנת האוטובוס או התחתית ממש קרובה, יש לחכות לאוטובוס, לעבור כביש, לעלות מדרגות, לא תמיד יש מקום ישיבה וכו'. בתאילנד, גם אם מטיילים לבד, אפשר לעשות את זה. זה לא יקר, במיוחד אם מדובר במשפחה גדולה.

אוכל - באופן כללי האוכל בתאילנד זול וטעים. ברוב המקומות, בהם היינו, היה אפשר למצוא בקלות גם אוכל מערבי (פיצה, פסטה, שניצל, המבורגר). התרשמנו שהאוכל במסעדות המקומיות זול יותר, טעים יותר והשירות לבבי יותר גם אם לפעמים איטי יותר מאשר ברשתות (פיצה קומפני, KFC, מק'דונלדס וכו'). בחלק גדול מהמסעדות יש תפריט עם תמונות, אז אפשר לקבל איזשהו מושג מה אוכלים. הבקשה "לא חריף" מתקבלת בדרך כלל בהבנה. קצת פחדנו לאכול בדוכנים, אלא אם כן המדריך אמר שזה בסדר. למשל, בשוק האוכל בצ'יאנג ראי. ברוב הימים של הטיול המאורגן היתה כלולה ארוחת צהריים, שהיתה בסגנון מזנון. אמנם, ארוחה בסגנון זה לא נחשבת איכותית בדרך כלל, אבל זה היה מאוד נוח לראות ואף להריח את מה שאוכלים. גם העובדה שהאוכל מוכן מראש, רק להתישב ולקחת ולא צריך להמתין לתפריטים ולהתלבט בבחירה הקלה. המקומות, בהם אכלנו, הכילו גם אוכל מערבי (ירקות חתוכים, פירות, צ'יפס, שניצל, מרק ירקות מערבי) וגם אוכל אסיאתי (גם אם מותאם לחיך המערבי) ואיפשרו לכל בני המשפחה לאכול כל אחד מה שהוא מעדיף. הילדים בתחילה היו מאוד נגד אוכל אסיאתי (אף על פי שבבית אנחנו אוכלים סוג אוכל כזה) ובחרו להצמד לצ'יפס, שניצל, קצת ירקות ופירות. ככל שהתקדמנו, הילדים נפתחו לטעום גם דברים יותר מעניינים. אני לא בטוחה שהיינו מצליחים למשוך אותם לכיוון של אוכל אסיאתי אם היינו לבד. כאשר אכלנו לבד, די נאלצנו לזרום עם הילדים ולאכול אוכל מערבי.

תקלות למיניהן - אחד הדברים הנחמדים בטיול מאורגן הוא העובדה, שכל הבעיות הן על ראשו של המדריך. המדריך הוא המוקד לכל בעיה וחוסר שביעות רצון, אפילו דברים שלא באחריות החברה המארגנת. אחרי כל טיסת פנים היו כמה מזוודות שניזוקו, המדריך טיפל בנושא על הצד הטוב ביותר: פנה לחברת התעופה, סייע בדין ודברים ובמילוי הטפסים, וידא שהמזוודות אכן תוקנו (עוד בתאילנד) לשביעות רצונם של בעליהם. התרשמתי שכל התלונות לגבי החדרים ומיקומם טופלו על הצד הטוב ביותר. המדריך טיפל בהם מול המלונות. סביר להניח שהמוטיבציה של מלון, שעובד מול נציג של חברת נסיעות, תהיה רבה יותר והוא יעשה מעל ומעבר כדי לפתור את הבעיות, אולי אף יותר מאשר מול אדם פרטי.

לתחילת הכתבה

לקריאת כל פרקי הסדרה:
חלק א'
חלק ב'
חלק ג'

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לפוקט

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×