תאילנד - על נזירים, פילים וסחלבים

תאילנד היא מדינה מגוונת מאד. הביקור בה יפגיש אתכם בפילים מציירים מחד ובנזירים שחיים סגנון חיים מיוחד ויוצא דופן, מאידך. בכל פינה סביר שתתקלו במראות חדשים ומרהיבים, שודאי לא ראיתם בשום מקום קודם לכן.
ינינה זסלבסקי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תאילנד - על נזירים, פילים וסחלבים

יום 10 - נזירים, פילים, רפסודות, שוורים וסחלבים

היום מתחיל לפנות בוקר, עדיין חשוך, חמש לפנות בוקר. אנחנו עולים לאוטובוס (הקטנטונת מועברת ישנה לאוטובוס), ונוסעים, עדיין בחשכה, לכיוון המנזר דוי סטופ. הנזירים בתאילנד אינם מגדלים או רוכשים את מזונם, אלא מקבלים אותו מהתושבים בסביבות המנזר. לאחר ההשכמה, תפילה וניקוי החדרים, יורדים הנזירים מהמנזר, יחפים, לבושים בגלימה הכתומה ונושאים כלי לאוכל. הנזירים הולכים והאנשים, שהביאו אוכל, מסמנים להם לעצור ואז שמים את האוכל בקופסת האוכל שלהם. האנשים המאכילים זוכים בברכה ונקודות זכות לגלגול הבא. האוכל, הניתן לנזיר, הוא אוכל שהאנשים בישלו והכינו בביתם, אבל מסביב לנושא התפתחה תעשיה של דוכני אוכל מוכן שאפשר לקנותו ולתת לנזירים.

אנחנו מגיעים לכיכר מרכזית, למרגלות המנזר. המנזר נמצא במעלה ההר, כמה קילומטרים. יורדים מהאוטובוס בכיכר. עדיין חשוך ויש קרירות נעימה באויר. במרכז הכיכר מקדש, ובשעה מוקדמת זו בכיכר כבר תכונה רבה. דוכני מנחות עם פרחים, נרות ופסלים כבר פתוחים ופועלים, דוכני מזון לנזירים פועלים אף הם. מהכביש החשוך מגיעה קבוצת נזירים עטופים היטב בגלימתם, אך יחפים. בעל דוכן אוכל מאותת לנזירים וכשהם עוצרים, הוא מניח בקופסה של כל אחד: כוס שמן, חבילת אורז ועוגת אורז. הוא מתישב על ברכיו מצמיד ידיו, והנזירים במקהלה מזמרים ברכה. אנחנו צופים בעוד נזירים שיורדים, מתפעלים מצעירותם, ישנם כאלה שנראים לא יותר מגיל  6,7. המקומיים ותיירים נוספים מקיימים את הטקס. "ערכת האכלה" נקנית ב-20 באט. בעל הדוכן מזמן נזיר, בן ה-6 מעמיס לקופסתו ומקבל ברכה. חוויה מאוד מרשימה וחיובית.

לאחר שחברי הקבוצה סיימו את הטקס, אנחנו פונים לראות את המפלים שבאיזור, עדיין חשוך. אנחנו מגיעים למפלים, מסלול הליכה מאוד נעים, חוצים גשר, מעל מים. עדיין חשוך מכדי לצלם, אך הזריחה מעל צ'יאנג מאי יפהפיה. מחכים לאור היום ובינתיים מקשיבים לשקט, ולזרימת המים... הדוכנים מתעוררים, בעלי המקום מטאטאים, מסדרים, קוצצים ירקות.. אני נהנית מהמראות ומצטערת שעוברים כל כך מהר. לפנינו יום עמוס ומרתק.

חזרה למלון, ירידה לארוחת הבוקר במלון. המלון שלנו בצ'יאנג צאי יפהפה, עיצוב מוקפד, מערבי עם נגיעה תאילנדית. אחרי ארוחת הבוקר המשביעה נוסעים לחוות גידול פילים, שנמצאת על גדות הנהר מה טאנג. אנחנו מקבלים הסבר מעניין ומפורט על הפיל האסייתי, מבנה גופו, תפקידו של החדק, האוזן, שמשמשת בעיקר לקירור הגוף. המדריך עומד על ההבדלים בין המין האסייתי למינים האפריקאים, שהם גדולים יותר, בעלי חטים גדולים גם הזכר וגם הנקבה. המדריך ממשיך ומספר על מצבם העגום של הפלים בתאילנד כיום. הילדים לומדים את הביטוי "פיל לבן" ומקורו. צבעם של הפילים בתאילנד הוא אפור, אפילו אפור כהה. לפי החוק, רק המלך רשאי להחזיק בפילים לבנים. אם נולד פיל לבן בחווה, אסור להעביד אותו, אלא חייב לעבור למלך.

אנחנו מגיעים לחווה ושם ממתינים לנו הפילים. הילדים מתלהבים מהפילים (וגם אנחנו המבוגרים), בעיקר מהפילים הצעירים. מיד מבקשים להצטלם איתם, ולהאכיל אותם (החוה כמובן ערוכה: ערכות האכלה לפילים - צרור בננות וקני סוכר - 20 באט, צילום על ראש של פיל – 50 באט וכן הלאה). הילדים נהנים להאכיל את הפילים וגם לשבת על חדק הפיל וללטף אותו. זה מפגש מלהיב ומרתק. הקטנטונת שלנו יוצאת מדעתה. "פיל פילון אפו ארוך" בגודל טבעי בכל מקום, ולהפתעתנו בכלל לא מפחדת. אנחנו נקראים לבוא למופע הפילים. המופע מתחיל בירידת הפילים לרחצה בנהר. הפילים והנוהגים שלהם (המכונים מאהוט) נכנסים למים ומתחיל הכיף: טבילה, קירצוף והשפרצות לכל עבר. לאחר הרחצה מתחיל המופע: הפילים מדגימים סחיבת גזעי עצים והרמתם תוך שיתוף פעולה (שני פילים אוחזים בגזע עץ בקצותיו). ראינו פילה עם פילון, שצמוד אליה במשך כל העבודה. מכאן מתחיל החלק העצוב של המופע: משחקי כדור, ציור בעזרת חדק, ריקוד (הנעת רגל וחדק לקול צלילי המוסיקה), הליכה בטור, כשחדק אוחז בזנב, עמידה על רגלים אחוריות ועוד תרגילים. היה כל כך עצוב שלא התחשק לי לצלם.

לאחר המופע אנחנו עוברים למסע הפילים. מסתדרים בזוגות לקראת הישיבה: אני יושבת עם בן ה-6 והקטנטונת, אישי עם בן ה-10 ובת המצווה עם חברה (כל הכבוד על התעוזה). על גבו של הפיל, על הר של שמיכות, מותקנת ספה, ואנחנו עולים עליה מעמדה מוגבהת. המהוט שלנו יושב על צואר הפיל ונוהג בו, בשילוב של פקודות מילוליות ומקל עם זיז שנועץ בו מידי פעם. הפיל שלנו יורד לנהר וחוצה אותו בהליכה איטית. אנחנו נכנסים לשביל ביער, הכל ירוק, מסתכלים על הנוף, נכנסים לקצה ההליכה. המהוט של הבנות חביב במיוחד (אולי גם הן מפחדות קצת), צועק בעברית "באלאגן באלאגן" ופוצח בשירת "אל המעיין". בן ה-6 והקטנטונת מצטרפים. עכשיו נרגעים מהפחד ומתחילים ליהנות. הסיבוב לקח כחצי שעה ומבחינתנו זהו אחד משיאי הטיול. נהנינו מאוד ועשה לנו חשק לעשות מסע אמיתי, של כמה ימים בג'ונגל.

הפעילות הבאה היא שיט על רפסודות. הולכים לאורך גדת הנהר עד למעגן הרפסודות. הרפסודות עשויות במבוק, נראות רעועות משהו, ועליהן עומדים ספסלונים לישיבה. אנחנו כבר בכלל לא בטוחים שנגיע ליעדנו. המשיט נעמד מאחור ודוחף אותנו למרכז הנהר, לתפוס את הזרם. הרפסודה שלנו מלאה נמלים ואנחנו מדי פעם נופלים קורבן לעקצוצים. הרפסודה תופסת מהירות בזרם והמשיט מאפשר לילדים להחליף אותו. הניווט, ההיגוי, והשיט נעשה כולו בעזרת מוט ארוך בעמידה. בן ה-10 משתלט על העניינים לא רע. בשיט עוברים שוב ליד פילים, רואים קצת את היער, במבוק. עכשיו מחכות לנו עגלות רתומות לפרות, כדי להחזירנו לחניה. העגלות עשויות עץ, עם ספסלים פשוטים, גלגלי עץ ואנחנו מטלטלים בשבילים, דרך היער וליד כפר, ליעדנו. נהנינו מאוד, התעיפנו מאוד וממליצים מאד.

אנחנו נפרדים מהפילים ונוסעים לחוות סחלבים ופרפרים ושם גם נאכל ארוחת צהרים. מקבלים את פנינו עם סחלב לבגד, ומסבירים לנו קצת על סחלבים, על תהליך הריבוי שלהם ועל תנאי הגידול שלהם. במקום נמצאת חוות פרפרים קטנטנה ולא אטרקטיבית, כל מי שמסתובב בגולן ובגליל בפריחה רואה הרבה יותר, ויפה יותר. הפסקת צהרים, ארוחת צהריים, הקטנטונת נרדמת בדיוק בזמן כמיטב המסורת.

חוזרים לעיר צ'יאנג מאי ונוסעים למקדש דוי סוטפ, הממוקם על הר בגובה כ-1200 מטרים, עם תצפית יפה על העיר והאיזור. אנחנו עולים ברכבל עקב עייפות הילדים ויוצאים לטייל. חצר המקדש שוקקת חיים ופעילות. בכמה מוקדים ישנן רקדניות, ילדות ונערות צעירות בתלבושות מסורתיות, תיירים ומקומיים, שבאים להתפלל ולהניח מנחה. אנחנו רואים פסלים של בודהא בצורות שונות. לגגות מחוברים עשרות תליוני פעמונים - כל אחד הוא בקשה, לפעמים היא אף רשומה על הלוחית. לפני מקדש אחד משתרך תור: בפנים נזיר מברך את הבאים. האנשים במקום נגשים לנזיר על הברכיים, הוא ממלמל משהו, מתיז כמה טיפות, קושר חוט לבן סביב פרק היד למזל. לאחר ששבענו מהמראות, אנחנו מחליטים לרדת במדרגות. מאיזור החניה מובילות 300 מדרגות יפהפיות למקדש, המעקה של המדרקות הוא גוף של דרקון, כאשר ראשו בקצה אחד וזנבו בקצה שני. בתחתית המדרגות שוק עירני של מזכרות, מנחות, פירות, פעמונים...

חזרנו למלון עייפים אך מרוצים. מחר טסים לפוקט, וכדי להקל על האריזה נשלחו אישי והילדים לבריכה. לאחר מקלחות ואוכל הילדים נשלחו מוקדם למיטה. לנו היו תוכניות אחרות: סיבוב בשוק, בשקט, בנחת. הסתובבנו בנחת בין הדוכנים, התלבטנו בנחת מה לקנות, ואפילו התמקחנו בנחת בלי שבאמת יהיה לנו אכפת לאן נגיע. תחילה התמלא תיק הגב (צפיות לכריות נוי, שתי חולצות לאמא, חגורה מדליקה לבת המצווה), אחר כך הסלסלה של העגלה... (שני שרוולים מדליקים, עוד כמה דיסקים של מוזיקה תאילנדית). השוק הוא ככל השווקים, אבל נהנינו מאוד. איזה כיף! הצלחנו להגניב ערב של שנינו בלבד ובשקט, בשקט חזרנו לחדרנו...

לתחילת הכתבה

יום 11 - צ'יאנג מאי ופוקט

הבוקר קיבלנו אישור מהמדריך לישון עד מאוחר. לבוקר לא מתוכננת פעילות והטיסה לפוקט יוצאת רק בצהריים. קמנו מוקדם לבוקר גשום. החלטנו שהגשם לא ירתיע אותנו. השעה קצת לפני 8:00 בבוקר, בכניסה למלון נמנמו כמה נהגים בטוקטוק, אך כשראו אותנו מיד זנקו. לאחר מיקוח קצר סגר אישי על שני טוקטקים לשעה וחצי ב-250 באט. תוך התיעצות קלה עם הנהגים החלטנו על המסלול האופטימלי ועלינו לטוקטוקים. להפתעתנו, הורד כיסוי שקוף כדי להגן עלינו מפני הגשם ויצאנו לדרך. בצ'יאנג מאי יש מקדשים רבים, המאפיינים תקופות שונות בהיסטוריה של העיר. בנסיעה בטוקטוק יצא לנו לנסוע לאורך החומות והחפיר ולהתפעל מצורתן המעניינת.

המקדש הראשון שהגענו אליו היה מקדש פרה סינג, הממוקם ממש בלב העיר העתיקה. הוא בעל מבנה התפילה השלם ביותר בסגנון לאנה ובו נשמר אחד מהפסלים החשובים ביותר בצפון. הקירות שלו מעוטרים בציורי קיר מרהיבים. המקדש היה כבר פתוח, אך ריק, מלבד האנשים האחראים על תחזוקתו, שעסקו בניקוי. הסתובבנו קצת במקדש, התבוננו בפסלים ובציורי הקיר. בעודנו בפנים, נכנסו כמה אנשים לתפילה קצרה ויצאו. ירד גשם ולא היה שיתוף פעולה מצד הילדים אז לא הסתובבנו בחוץ. חזרנו לטוקטוקים שלנו והמשכנו דרך רחובות העיר למקדש הבא. המקדש השני הוא מקדש צ'יאנג מאן, שהוא המקדש העתיק ביותר בעיר, והיה בעבר מקום משכנו של מיסד העיר המלך מנגראי.

התחנה הבאה היתה האנדרטה לשלושת המלכים, שנמצאת בפתח מרכז התרבות בצ'יאנג מאי. המבנה האלגנטי של מרכז התרבות נבנה בתחילת המאה הקודמת ומהווה רקע וניגוד לפסל המלכים. הפסל הוא לכבוד מייסד העיר המלך מאנגראי ושני חבריו לברית - מלך סוקותאי ומלך פאיאו, שיחד הפכו את צ'יאנג מאי לבירת ממלכת לאנה. המלכים, לבושים בבגדים מסורתיים, היו הפתעה לילדים, שרגילים לדמות המלך מהאגדות עם כתר וגלימה. במתחם ראינו עוד צ'די עתיקה. הגשם הבריח אותנו לטוקטוקים ונסענו למקדש האחרון והמרשים ביותר - מקדש צ'די לואנג. מקדש זה נבנה בתחילת המאה ה-15, והתפאר בצ'די, בסגנון קמבודי, הנישא לגובה של תשעים מטר. ברעידת האדמה, בשנת 1545, התמוטט הצ'די ולא שוחזר מאז, אך ניתן לראות את הבסיס שלו. המבנה מפואר ביותר, מבסיסו יוצאים פסלים של פילים, שכאילו מחזיקים את המבנה על גבם. המקדשים עניינו אותנו יותר מאשר את הילדים ושוב הצטערנו על שלא עשינו שיעורי בית. נותרנו עם הרבה טעם של עוד לצפון תאילנד בכלל ולעיר צ'יאנג מאי בפרט. מבחינת תוכנית הטיול המאורגן בהחלט היה אפשר לעשות סיור כזה בהרכב של כל הקבוצה ולתת קצת רקע על ההסטוריה של הצפון.

חברנו לשאר הקבוצה, מודאים שהמזוודות שלנו הועלו, ונסענו לשדה התעופה. שוב פעם התאילנדים מתגלים ביעילותם, ואדיבותם בכל הקשור לטיסה, מזוודות וכו'. הטיסה הישירה מצ'יאנג מאי לפוקט אורכת שעתיים. שוב נחיתה, איסוף מזוודות (עדין כל המזודות איתנו!), פוגשים מדריכה מקומית חדשה, נהגים חדשים ונוסעים למלון דואנגג'יט, שממוקם בחוף פטונג. הנסיעה לוקחת כשעה ובמהלכה אנחנו מתרשמים מהאי ומראותיו. מלון דואנגג'יט רזורט הוא שילוב מתוחכם בין אכסניה לאתר ספא מפואר. הגינון פשוט מרהיב: קוקוסים, צפורי גן עדן, סחלבים, בריכת נוי עם צמחי מים וקרקור צפרדעים. עיצוב הלובי וחדר האוכל מעניקים תחושה של עושר מאופק. בריכת השחיה מרהיבה אף היא, עם גימיק הבאר במים. החדרים מרווחים, ממוזגים עם נוף לבריכה ולהרים.

התוכנית להיום כללה סיור בשוק ובמתחם הבילויים, ולילדים לא נשמעה אטרקטיבית. בשלב זה אפילו בת המצוה מאסה בקניות. אישי נשלח להכרת השטח, הילדים ואני דהרנו לבריכה. הבריכה במלון זה התגלתה כאטרקציה בעצמה: משתרעת על פני שטח גדול, במרכזה אי מלאכותי ועליו עצי קוקוס, שיחים דשא ופרחים. כדי להגיע לאי אפשר לשחות או לעבור על גזע עץ. מיותר לציין שתוך דקות ספורות הילדים הפכו לילידים, שעסקו באגירת מזון ובחיפוש מיסתור כהכנה למתקפה שצפויה מהכפר השכן. לאחר ששבעו ממשחקי הדמיון עברו להתגושש כתישים על גשר צר מעל הקורה. מזל שבשעה זו הבריכה היתה כמעט ריקה. אישי חזר ודיווח שהשוק הוא ככל השווקים, שקיבל לא מעט הצעות מכל מיני סוגים, ושאיתר את סניף ה"פיצה קומפני" הקרוב.

לתחילת הכתבה

על המשך המסלול, תוכלו לקרוא בשבועות הקרובים.

לקריאת פרקי הסדרה שפורסמו עד כה:
חלק ג'

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לתאילנד

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×