תאילנד - על שייט, שמורות טבע ומאי טאי

תאילנד היא בין המדינות האקזוטיות והמעניינות שאפשר לפגוש באסיה. המאכלים המקומיים, התרבות המרתקת וכמובן - המקדשים והאטרקציות שהיא מציעה. ביקור בה הוא ללא ספק חוויה בלתי נישכחת.
ינינה זסלבסקי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תאילנד - על שייט, שמורות טבע ומאי טאי

יום 12 - פוקט ושיט במפרץ פנג נגה

הפעילות המרכזית של היום היא שייט במפרץ פנג נגה, שמצריך נסיעה ארוכה בחזרה ליבשת. בדרך עוצרים בכמה תחנות מענינות. האי פוקט מחובר ליבשת בגשר קצר למדי, כך שבנסיעה הלוך אפילו לא שמתי לב שעברנו אותו. העצירה הראשונה שלנו היא בחוות גומי. כבר בנסיעה אתמול ראינו מטעי עצי גומי: שורות, שורות של עצים עם חריצים אלכסוניים על הגזע ובקציהן קעריות לאיסוף השרף. היום נכנסנו לחווה ולמדנו קצת על תהליך הפקת הגומי. אנחנו ראינו את שיטת העיבוד הידני, אבל בתאילנד יש גם יצור במפעלים, מרבדי הלאטקס מיוצאים לכל העולם . בחווה פגשנו גם פרי אקזוטי חדש. בגינת הנוי היו כמה עצי פרי. הנהג שלנו הסב את תשומת ליבנו לפרי שקרא לו "פרי תפוח הורד" (Apple Rose), וקטף לנו מלוא החופן לטעום. הפרי חמצמץ ועסיסי, והזכיר לי קצת פיטנגו.

התחנה הבאה היתה ביקור במקדש קופים. המקדש עצמו נמצא במערה קארסטית ענקית. בכניסה למערה ישנו שער מעוצב, המסמן שזהו המקדש. במערה יש כמה פסלי בודהה, תאורה עמומה, ריח קטורת ותה נעים. אפשר לבקר במערה, לעבור דרכה ולהגיע לפתח היציאה השני , ממנו אפשר לצאת ליער. בפינה, המוסתרת מפגעי האויר, התפתחו כמה נטיפים ועל הקיר כמה לוחיות, המציינות את ביקורי מלכי תאילנד כאן בעבר. אבל האטרקציה של המקום היא עשרות קופים. במקום התפתחה תעשית דוכנים עם אוכל לקופים: בננות בעיקר, וכמובן המזכרות הנלוות. הקופים המורגלים בקבלת המזון מאנשים, מיד יורדים מההר ומגיעים בהמוניהם לקבלת מזון.

גולת הכותרת של היום היא השייט במפרץ. המפרץ הוא יפהפה, מתוך המים בולטים סלעי גיר, מכוסים צמחיה, ועל הגדות צומחים מנגרובים. המנגרובים אחראים על יצירת סביבה אקולוגית עשירה, מכיוון ששורשי האויר שלהם עוצרים את החול במים ועם השנים נוצרים איים, שהופכים בתי גידול לעופות, ליונקים, ולמקומות הטלה לדגים. השייט מהנה ביותר, הנוף נפלא ולפתע מתחיל לרדת גשם ולצנן את האווירה. צבע המים היום ירקרק וישנם גלים. המים מקבלים את הטורקיז המדהים שרואים בתמונות לאחר כמה ימים בהירים ללא גשם - בדרך כלל לא קורה בתקופה שהגענו.

הסירה עוצרת ברפסודה, שהיא בעצם קיוסק ומעגן לקיאקים, שיוצאים לסיורים בנקרות והנקיקים בין הסלעים. השייט בקיאק אינו כלול בטיול, אלא בתשלום נוסף. כשחברי הקבוצה מעירים על כך, המדריך מסביר את העצירה בכך שהוא חייב לעצור כאן, כי זה נותן פרנסה למקומיים (עלות השייט בקיאק היא לא גבוהה, 350 באט). רק בן ה-9 מגלה ענין בסיור ואני יוצאת איתו. המשיט שלנו נקרא ווי, בחור צעיר וסימפטי, שלוקח אותנו לתוך מה שנראה כמערה בסלע, שמתגלית כמערה רחבה שמקננות בה ציפורים. הציפורים האלה בונות קינים, שנחשבים כמעדן במזרח הרחוק ועולים כסף רב. המקומים אוספים את הקינים ומוכרים אותם לפרנסתם. מאוחר יותר אנחנו אף רואים ציפור אחת כזאת. ממשיכים לשוט בין נקיקים, מתקרבים למונגרובים ורואים יצורים עם זנב ורגלים קדמיות, שחיים בין השורשים וגם סרטנים קטנים. משך השייט הוא כחצי שעה ומאוד מומלץ.

ממשיכים לאתר המפורסם ביותר - "אי המסמר", או כפי שנקרא בפי כל אי גי'מס בונד. כאן הוסרט הסרט "האיש בעל אקדח הזהב". המקום הוכרז כשמורת טבע ומלא מטיילים. שעת הצהרים מגיעה ואנחנו שטים ליעד שבו נאכל צהריים – כפר דייגים מלזי הנקרא פאן ייא. זהו למעשה אי מלאכותי הנבנה על ידי מלזיים מוסלמים לפני כ-200 שנה. כל הכפר בנוי על כלונסאות: בתים, מסגד, מסעדות. כיום מתגוררים בכפר כ-2000 איש. תושבי האי מייבאים הכל מהיבשת: מזון, מים, סחורה לשוק, דלק וכו'. האשפה מפונה ליבשת אף היא. פרנסת התושבים מושתת על תיירות בעיקר: שייט לתיירים, מסעדות ואפילו שוק. אנחנו אוכלים ארוחת צהריים באחת המסעדות. הפעם האוכל בהגשה ויש בחירה בין דג לעוף, בנוסף לאורז, תבשיל ירקות ותבשיל נתחי עוף עם ירקות. אוכלים גם מרק טעים. לצערנו הביקור שלנו באי הסתכם באכילה במסעדה ולא זכינו להסתובב בו. הייתי שמחה להסתובב קצת, לראות את המסגד, את הבתים ואפילו את השוק. לאחר הארוחה שטים בחזרה למעגן שיצאנו ממנו, חוזרים למיניואן ומתחילים את דרכנו חזרה למלון. לאחר שחצינו את הגשר וחזרנו לפוקט עוצרים לביקור במפעל לעיבוד קשיו. הביקור היה מענין, למדנו משהו חדש, טעמנו ורכשנו. שוב, ככל הנראה לא היינו מגיעים ללא טיול מאורגן.

פעילות הערב למעונינים היתה מופע "פאנטסי" (המופע לא היה כלול בתוכנית הטיול, אבל רוב הקבוצה היתה מעוניינת). החלטנו להצטרף למרות מחירו היקר (270$ לכל המשפחה). גם כאן תעשית התיירים המדהימה של תאילנד לא איכזבה: בשעה היעודה הגיעו המיניוואנים לקחת אותנו למתחם המופע, נערות חינניות פתחו את דלת המיניואן בהגיענו והפנו אותנו לכניסה למתחם. המופע מתקיים במתחם ענק, שמכיל מלבד אולם ההופעה, אולם אוכל ענק, מספר מסעדות ובתי קפה קטנים, ביתנים ודוכנים ותצוגה מעוצבת של חיות, שגולת הכותרת שלה הוא הטיגריס הלבן. בביתנים מוכרים מזכרות, תכשיטים, כלי כסף, בגדים וצעצועים למיניהם. הביתנים מעוצבים לפי נושאים שונים: טירה, עולם המים, הג'ונגל ועוד. ישנם דוכנים עם משחקי מזל למינהם והגרלות, ישנם מופעים קטנים, ותהלוכה. הכל מעוצב, נוצץ, אורות צבעוניים - יריד משודרג או "דיסנילנד" תאילנדי אם תרצו. הכרטיס ששילמנו כלל ארוחת ערב בעולם ענק ומעוצב: עמדות הגשה, אינספור שולחנות, אוכל אסיאתי ומערבי ומבחר קינוחים. שוב כרגיל הכל רגוע, מאורגן למופת, לא מורגש שיש הרבה אנשים, לא מחכים בתור לאף מזנון. האוכל כמובן טעים. היה יפה, מושקע, מאוד מרשים והילדים נהנו מאוד. אנחנו ההורים פחות, בעיקר מכיוון שלא אוהבים את המופעים האלה (אבל ידענו את זה מראש, כך שלא היו אכזבות). עייפים ומרוצים חזרנו למלון. מחר יש יום פעילות משפחתי, בנפרד מהקבוצה.

לתחילת הכתבה

יום 13 - פוקט לעומק

היום בתוכנית הטיול היה יום נופש. לגמרי לא מתאים לנו, וגם מסתבר לרוב הקבוצה. לפי בקשת הקבוצה המדריך אירגן לקבוצה שייט לקו פי פי עם ארוחת צהרים, ושייט נוסף לאתרי שנירקול. אנחנו הרגשנו ששטנו מספיק, ומכיוון ששני הקטנים עדין לא שוחים אז מסע השנירקול מיותר, ובחרנו לותר. לבקשתנו אירגן לנו המדריך מיניואן (עכשיו גילינו כמה עולה התענוג – כ-100$ לשמונה שעות), הציע תוכנית טיול המותאמת לנו (עוד לא עשינו שום מסלול הליכה!) ונתן לנו את ספר מדריך הטיולים שלו, כדי שיהי לנו חומר רקע. המיניואן הוזמן דרך הספק שאיתו עובדת חברת הטיול המאורגן ודרך המדריך בוצע התשלום. בשעה היעודה הופיע נהג חייכני, דובר אנגלית, עם מתווה של תוכנית כללית, כפי שהגדרנו עם המדריך. בהמשך התגלה גם כבעל עיצות טובות.

רצינו כאמור, ללכת קצת ולכן בחרנו להתחיל בשמורת הטבע. פנים האי הוא הררי ונשארה בו מובלעת קטנה וירוקה שהוכרזה שמורת טבע. יש בה שרידים של ג'ונגל אמיתי ומפלים. המדריך הציע שנלך למפל אחד, אך הנהג המליץ ללכת למפל אחר, כיוון שהוא גדול יותר ויש בו הרבה מים . קבלנו את הצעתו ולא הצטערנו. הפארק הלאומי Khao Phra Thaeo – אחד המחוזות המרהיבים ביותר בפוקט. פה אפשר לחוות יער גשם אמיתי, אחד מיערות הגשם הבתוליים האחרונים שנשארו בדרום תאילנד. הפארק נוצר בשנת 1978 על מנת לשמר זנים מקומיים של צמחיה שגדלים רק בפוקט. בפארק ישנם דובים, דרבנים, גיבונים, קופים, זוחלים, לטאות ויותר ממאה סוגי ציפורים. הטיול משלב הליכה רגלית אל מפלי טון סיי, הסמוכים לכניסה. מיטיבי לכת יוכלו לבחור במסלול הליכה של שמונה ק"מ למפל בנג פה הגדול יותר. את הטיול ניתן לעשות במסגרת טיול מאורגן או בטיול עצמאי בסיוע מדריך ששוכרים בכניסה לפארק. בכניסה נמצאת עמדה של שומר היערות, שבה ניתן לקחת מפה של המסלול למפלים הקרובים וכן מספר בונגלוסים להשכרה.

הנסיעה מהמלון לקחה כארבעים וחמש דקות. הגענו לשמורה (תשלום בכניסה 200 באט למבוגר, 100 לילד) ועצרנו בחניה. החל לרדת גשם. יצאנו מהאוטו לקול קריאות קופים. במקום יש מקלט השבה לטבע של קופי גיבון ולשם הלכנו לבקר. המקום מתופעל על ידי עמותה עם מתנדבים בינלאומיים. המתנדבים מאוד נחמדים ואפשר לשאול אותם שאלות. במקום יש "10 הדברות", שמטרתן ללמד אותנו איך לעזור במניעת תפיסת הגיבונים ועיקרן להמנע מהשתתפות בהופעות, ובתצלומים עם גיבונים. הביקור היה מענין מאוד וחויה מתקנת לעומת כל מופעי החיות שהיינו בהם. מומלץ ביותר ( הכניסה ללא תשלום, יש תיבה לתרומות ואנחנו תרמנו כמובן את חלקנו).

לאחר הביקור במקלט הקופים המשכנו לכיוון המפל. על השלט במגרש החניה היה כתוב 300 מטרים למפל. התחלנו ללכת על השביל ותוך שניות מספר היינו בג'ונגל: עצים גבוהים, שרכים, במבוק עשב גבוה. השביל סלול, כך שאין שום בעיה ללכת. פוגשים בדרך לטאה ועוד לטאה, עכביש עם רגלים דקות דקות שרק הברכיים שלו מסומות בלבן - נראה כמו אוסף נקודות לבנות מהלך. הקטנטונת מתעקשת ללכת בעצמה ונהנית מכל רקע. השביל אמנם סלול, ויש מדי פעם מדרגות להקל על ההליכה אבל הלחות מטורפת, והאויר לא זז, תוך מספר שניות כולנו רטובים מזעה. מגיעים לנקודת תצפית על המפל – הוא יפהפה, מים זורמים בשצף קצף, ומביאים איתם בריזה – אני נשארת פה! בנקודה זו מסתיים השביל הסלול. אנחנו מקוים שנמצא זוית מבט מענינת על המפל ואולי נמשיך קצת לאורך הנחל המוביל אותו. השביל מחליק ומלא בוץ וההליכה קשה יותר בקושי רואים את המעברים ויש להסיט שיחים (טוב , טיול בג'ונגל רצינו לא?). אנחנו משאירים ילדים מקטרים בכל מיני פינות בדרך, וממשיכים אישי, אני והקטנטונת על הגב. אחרי שעלינו עד למעלה המפל כ-15 מטרים, השביל כמעט נעלם, אנחנו עומדים מעל המפל אבל לא רואים דבר עקב הסבך. נראה שהדרך היחידה להמשיך הלאה היא לעבור על קורה. אנחנו מותרים וחוזרים על עקבותינו. בשלב זה אני נוטפת מים מזיעה. לא תיארתי לעצמי שאני יכולה להזיע כל כך... יורדים חזרה ואוספים את צאצאינו המקטרים. חוזרים לתצפית על המפל ליהנות מהבריזה. אני מציעה להכנס למים. בן ה-9 קופץ על הרעיון ותוך שניות ספורות משכשך במים. קרים? אנחנו שואלים, איזה כיף! הוא עונה. אני מצטרפת אליו ואחרי בן ה-6 והקטנטונת. עכברי היבשה יושבים בחוץ ומצלמים. לאחר שחיה, שכשוך ורענון חוזרים. עכשיו זה כבר לא משנה ממה רטובים...

אנחנו חוזרים על עקבותינו ונוסעים לפוקט. מחליטים להתחיל בתצפית על העיר ועל האי, מגבעה בסמוך לעיר. בגבעה יש גן מטופח ותצפית יפה על האי והעיר. מסתובבים קצת וצופים על העיר, אישי מצלם שרשרת של תמונות. אנחנו רעבים ומחפשים מקום לעצור ולאכול בו. אנחנו בוחרים מסעדה, הנמצאת בתוך הרובע הסיני ליד מקדש. מסיימים לאכול ויוצאים לשוטט ברחבי העיר, הנהג מצטרף אלינו. הרחוב הוא כנראה די ראשי והתנועה ערה: דוכנים, מסעדות, הבנינים נמוכים שתיים עד שלוש קומות וחלקם בסגנון פורטוגזי. חגיגות פסטיבל הצמחונות עומדות להתחיל וההכנות בעיצומן. כל המסעדות מקושטות בדגלים צהובים, ומנות מיוחדות לחג מוצגות.

מגיעים למקדש הסיני. בעיר יש כמה מקדשים אבל זהו המקדש המרכזי. המקדש מקושט בסרטים צהובים ואדומים ובדגלים. חולצים נעליים ונכנסים. מתעייפים, נהיה חם וחוזרים לאוטו. אני נהנית מכך שלשם שינוי אנחנו נותנים את הקצב, זורמים עם הילדים והנהג זורם איתנו.
בתוכנית יש כוונות לערוך מספר תצפיות על חופי האי. אנחנו עוזבים את פוקט העיר ויורדים דרומה ומתפתלים בכבישי האי. בדרך עצרנו במגדלור, שנמצא בקצה הדרומי ביותר של פוקט, שהוא נקודת תצפית גבוהה. היום שלנו הולך ונגמר ואנחנו ממשיכים להתפתל בכבישים. עוצרים לתצפית נוספת ב"נקודת התצפית קאטה קארון", שנמצאת בין שני החופים. ממשיכים למלון, הדרך מתפתלת בין עוד חופים ומרכזים.

מכיוון שאנחנו רוצים להספיק לסיכום, אנחנו נכנסים לבר הראשון בקרבת המלון, שמציע גם שייקים ופיצה. בסופו של דבר, לשיחת הסיכום איחרנו, השעה שונתה בלי ידיעתנו. הילדים עייפים, והולכים לישון מוקדם ואנחנו מחליטים לחזור על ערב (כמעט) זוגי בשקט ויוצאים עם הקטנטונת לטיול. מסתובבים בשוק ובאיזור הבילוי של פאטונג. בשדרה המרכזית של השוק יש סדרה של ברים עגולים עם גג קש. אנחנו חוזרים למלון, ומחליטים לשתות משהו באוירה רגוע: עוד לא שתיתי משקה מאננס עם קשית! אי אפשר לעזוב את תאילנד בלי זה. אנחנו מתישבים בלובי, אנחנו לבד עם זמר הקריוקי של שירי שנות השבעים, שעושה רושם ששמח שסופסוף יש לו קצת קהל. מזמינים מאי טאי באננס, נהנים מהרוגע והבריזה... סיום רגוע ליום נפלא. מחר יש עוד כמה שעות בגן עדן ומתחילים את המסע המפרך הביתה. לילה טוב.

לתחילת הכתבה

המשך הטיול יפורסם בשבועות הקרובים.

לקריאת פרקי הסדרה שפורסמו עד כה:
חלק א'
חלק ב'
 

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לפוקט

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×