תאילנד - ממשיכים את הטיול המשפחתי

תאילנד היא לא רק יעד לטיול של אחרי צבא, או לתרמילאים צעירים. היא מתאימה גם למשפחות. בטיול בה אפשר ליהנות מהאטרקציות הרבות שמציעה, מהאיים המקסימים, הכפרים הקטנים והתרבות המיוחדת.
רונן הראל
|
תמונה ראשית עבור: תאילנד - ממשיכים את הטיול המשפחתי

נוסעים מקו פיפי וקו סמוי

נרשמנו לטיול על סירת מנוע לאיי קופיפי. במלון דרשו מאתנו כ - 1,000 ₪ לכולנו. מחוץ למלון רכשנו את אותו טיול בכ - 450 ₪. כן, צריך להשוות מחירים. איי קופיפי יפים מאד, חול זהוב מול צמחיה פורחת ומצוקים, מזכיר במעט את אזור ריילי ביץ'. בארוחת הצהריים הכלולה בטיול יש מזנון בשיטת אכול ככל יכולתך. מזנונים מסוג זה נמצאו בכל הטיולים המאורגנים אליהם הצטרפנו. הכמות גדולה, על הטעם אפשר להתווכח... מי שמחפש חול צהוב, מים חמים בצבע תכלת, ים רגוע ומצוקים יפים – זה המקום בשבילו.

ב- 26 ביולי אנו מתחילים את דרכנו אל קוסמוי. הפעם אין שרות VIP ובמקום הטרקטור ונגררת העזים, אנו נדרשים ללכת במים עד הסירה, עדיין לא הקימו שם מזח. מהסירה אוסף אותנו מיניבוס, שמעביר אותנו אל התחנה המרכזית, בה אנו עולים על אוטובוס, שמביא אותנו עד החוף המזרחי. משם על מעבורת לקוסמוי. מהמעבורת אל מונית של האיים לכיוון החוף, עליו נתאכסן. ישראלים שפגשנו בריילי ביץ' (אלו שנרטבו איתנו בליל ההגעה) המליצו לנו להגיע למלון "אמרי" בצפון חוף הצ'וו'נג, שם ירדנו מהמונית. המלון היה מלא. המשכנו ברגל לאורך החוף ובחרנו במלון Eyara. קו סמוי היה המקום הראשון והיחידי בו היה לנו קשה עם הטמפרטורה. חם מאד, דומה לאילת. לא ניתן היה לצאת מהמלון בין 10:00-16:00. ישבנו במהלך היום לצד הבריכה שעל קו החוף, מיחלים לעננים, צופים ב"חנויות המהלכות", מאחת מהן רכשו ילדנו שרשראות. הגשם והעננים הגיעו בשעה שבע בערב, כשכבר לא היינו צריכים אותם. 15 דקות גשם וזהו. פרק דומה של גשם ילווה אותנו גם בקוסמוי מידי ערב. בקוסמוי נוכחנו בהבדל מחופי ריילי ביץ' – ההפרש בין גאות לשפל קטן מאד ומזכיר את ההפרש בישראל. רצינו לשכור אופנוע ים. המחיר לא גבוה – כ - 100 ₪ לחצי שעה. לא עשינו זאת לנוכח אזהרות על כך שבעלי האופנועים סוחטים מהמשתמשים כספים בגין סריטות ומכות שהיו גם קודם לכן, וללא יכולת ויכוח של התייר מול המקומי.

בית חב"ד בקו סמוי ממוקם בפאתיו הדרומיים של הצ'וו'נג. אולם ארוך שמצידו האחד בית תפילה, בצידו השני אזור לאינטרנט וטלפונים, ובמרכזו מסעדה כשרה ואזור ישיבה. לקראת תפילת מנחה הרב מנחם מנדל (מנדי) מזמין גברים בכדי להגיע למניין, ואך בקושי מקובץ המניין, גם אני מצטרף. כך קורה גם שעתיים מאוחר יותר לקראת תפילת ערבית. בין מנחה לערבית אנו מוצאים זמן להסתכל באינטרנט וללכת אל משרד נסיעות ישראלי סמוך ממנו אנו מזמינים מלון לתחנתנו הבאה – האי קו פאנגן. תופעה לא מוכרת לנו מתגלה לנו כאן, תופעה שתלווה אותנו גם בהמשך הדרך. בתאילנד יותר זול להזמין מלון דרך סוכן, בהשוואה לאינטרנט או לפנייה ישירה אל המלון. אסף מ"ישרא תור" שולח אותנו ל -  Koko hut, מלון על החוץ המערבי ב"קופנגן" שיתגלה כשמורת טבע ישראלית.

אנחנו מזמינים דרכו את המלון רק לאחר שהוא מראה לנו שאם נזמין באינטרנט בעצמנו נשלם מחיר גבוה יותר. בדרך למשרד המכירות ניסו לעניין אותנו תועמלני הרחוב להיכנס לקברט באולם שמעל בית חב"ד. לאחר תפילת הערבית, ולאחר שקיבלנו אישור כשרות לגבי תכני ההופעה מאסף בסוכנות "ישראתור" – אנחנו עולים אל הקברט, מזמינים קוקה קולה ב - 12 ₪ (מהווה את כרטיס הכניסה) וצופים במשך עשרים דקות במופע ברמה לא גבוהה ביותר (אישור הכשרות היה במקומו – לא היה ערום). ישבנו ליד החלון, ממנו נשקף השלט של בית חב"ד המצוי בקומה שמתחת. בתי חב"ד מהווים "שרשרת" יהודית במזרח הרחוק. ממוקמים בנפאל, בהודו ובתאילנד (בבנגקוק, קוסמוי, פוקט וצ'אנג מאי). בתי חב"ד מאפשרים אתנחתה ממוזגת ורגועה מהרעש וההמולה, וגם ארוחות כשרות נטולות קארי או Steaky rice. כן, אפשר לטייל בתאילנד ולשמור על כשרות, זה לא קשה. ניתן להתבסס על בתי חב"ד ועל אכילת מזון צמחי בארוחות שמחוץ לבתי חב"ד. מפעל ראוי להערכה, המבוסס על כספי תרומות. עם כניסתנו לחדר במלון התרענו על קלקול בברז האמבטיה. במהלך שהותנו הגיעו שלוש פעמים לתקנו, אך ללא הצלחה. בעת עזיבתנו בקשו מאיתנו תשלום של 30 ₪ על התיקון שלא היה. לנוכח בקשה זאת ביקשתי פיצוי על כך ששהינו בחדר בו האמבטיה איננה תקינה. בשורה התחתונה שני הצדדים יצאו לא מרוצים, המלון לא קיבל את עלות התיקון שלא היה ואנחנו לא קיבלנו פיצוי.

לתחילת הכתבה

מבקרים בקופנגן

בבוקר ה - 29 באוגוסט אנחנו מתחילים את דרכינו אל קופנגן. בפעם הראשונה בטיול אנחנו מרגישים שאנחנו בישראל. כבר על הספינה מקוסמוי מחולקים פליירים של מסעדות ישראליות באי קופנגן. אנו נוסעים אל אזור המסיבות. האזור מחולק לחוף הזריחה (המזרחי), עליו מתקיימות כל המסיבות, ובצד השני - חוף השקיעה (המערבי). החוף המזרחי רועש מאד בלילה, כך שמחפשי הלילות השקטים ילונו בחוף המערבי, שם נמצא גם המלון שלנו. באי אסור לבנות מבנים מעל שתי קומות, בכדי לשמור על אופיו. על קיבתו וכיסו של הישראלי מתחרות שלוש מסעדות ישראליות: הבית, פפריקה ולב יהודי, זאת לצד מסעדות מקומיות רבות. בעיר שלטים רבים בעברית, הן במלונות והן מחוצה להם. המסעדות מתחרות על כיס הישראלים, במהלך השבוע וגם בקבלת השבת. במרכז הכפר אנחנו אוכלים ארוחת צהריים טעימה אצל "מאמא שניצל". בשונה מהערים, המוניות אינן מסתובבות בעיר בכדי "לצוד" נוסעים. לכל מונית, רכב או סירה, יש מקדמי מכירות. בערב אנו מטיילים על חוף הזריחה. מקדמי מכירות מציעים לנו Backet ולנו לא ברור במה מדובר, חשבנו שמדובר בסמים. כשאנו מגיעים לחוף מתבררת התעלומה. מדובר בדלי ובו משקאות חריפים לצורך בילוי הלילה. יש דליים במחיר של 10 ₪ ויש כאלו גם במחיר של 150 שקל. בדליים משקאות ממותגים, רובם מזויפים, בדומה לחולצות. אנו נמצאים על החוף עד שעה 22:00 ומספיקים לראות את מופעי האש, המהווים משחק מקדים למסיבות ההשתכרות שמתחילות בחצות.

האי מפורסם על רקע מסיבות ה - Full moon הענקיות, אך כל יום הוא סיבה למסיבה ב"קופנגן", גם אם בקנה מידה קטן יותר. יש מסיבות חצי ירח, יש מסיבות אין ירח, יש מסיבות בריכה ויש סתם מסיבות. בקיצור, כל יום הוא סיבה למסיבה ולהשתכרות. במהלך השהות במלון ניסו אופק ושגב, ביחד עם דניאל (ילד ישראלי ממודיעין) לקטוף קוקוס מאחד העצים. הברמן מנע זאת מהם, אך הבטיח לפתוח להם קוקוס אם יביאו מהחוף הסמוך. לאחר כמה דקות חזרו השלושה עם שלושה כדורי קוקוס והברמן נאלץ לעבוד קשה בכדי לפתוח אותם. במהלך ה - Check out מהמלון התבקשנו לשלם 15 ₪ לכל קוקוס בטענה שהם נלקחו מהמלון, הילדים הסבירו שהקוקוסים נלקחו מחוף סמוך והחיוב בוטל. למיכל, אחותו של דניאל, היתה דלקת והוריה הולכים לבית מרקחת. בתאילנד (לפחות באיים) אין צורך במרשם רופא. הרוקח בבית המרקחת משמש גם כרופא, מאבחן את הבעיה ומוכר את התרופה.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לקו טאו ובנגקוק

לקו טאו הגענו באמצעות מעבורת. כשהגענו עלינו על טנדר מונית ונסענו לכיוון חוף לאמי. רצועת חוף יפה, בה מרוכזים רוב המלונות והבונגלוסים. אם לקופנגן הגענו בעיתוי נכון (עזבנו שבוע לפני מסיבת ה - Full moon), לקותאו אנו מגיעים בעיתוי פחות טוב. מטיילים רבים שמגיעים למסיבות הירח בקופאנגן, עוברים כמה ימים קודם למסיבות בקותאו. אנו מתחילים לחפש מלון/בונגלו ומגלים שברוב המלונות אין מקום, אלא לצוללנים שירכשו חבילת צלילה. לבסוף מתמקמים בבונגלו ממוזגץ. אנו מזמינים סיור שנורקלים סביב האי,  במסגרתו צופים באלמוגים, קריש ודגים צבעוניים. במסגרת הסיור אנו מבינים את המונח Same Same אשר רווח כל כך בתאילנד. כשאנו מזמינים את הסיור אומרת לנו המוכרת שכל הסיורים Same Same. ואכן, למחרת, ארבעה סיורים של ארבע חברות שונות יוצאים באותה שעה מאותה נקודה, מפליגים יחד, מחלקים באותה שעה אבטיח/ארוחת צהריים וחוזרים יחד בחזרה. הדבר נכון גם לגבי מסעדות ומלונות. רמת החיקוי בתאילנד גבוהה מאד, לא רק למותגי המערב היקרים, אלא גם בתחום השרותים. גם שעת ה - Check out בקוטאו הינה 10:00 בכל המלונות, בשונה מכל שאר תאילנד – 12:00. הסיור מסתיים באי הסמוך - אגויאם.

בתאילנד הכל זול (למעט בקניוני היוקרה בבנגקוק), אך התמונה הכוללת יקרה – כל הזמן משלמים. מקרה קיצוני לכך הינו המקלחת המוצבת בחוף של גיאם – 6 ₪ למקלחת. דוגמא נוספת לכך הינה סניפי מקדונלד. בתפריט מופיעות מנות ומחירים ללא הגדלות. כשמזמינים המוכר מגדיל אוטומטית מבלי לשאול, כמובן שבתשלום. לקח לנו זמן לשים לכך. מי שמעוניין להגיע לקותאו רק בשביל הצלילות יכול להתמקם באחד החופים המבודדים, הנמצאת בצידי השוניות הצבעוניות. רחוק מההמולה והעניין, קרוב אל הדגים והאלמוגים. בבונגלו כתוב שאין לזרוק נייר טואלט לאסלה, אלא לפח. אנו מנחים את ילדינו בהתאם, אך אחד מהם שוכח וזורק את נייר הטואלט לאסלה. וכך בבוקר היום האחרון שלנו באי האסלה סתומה. אנו מבקשים מהמקומיים לתקנה, אך בפועל האסלה לא מתוקנת עד שאנו עוזבים את החדר, שעתיים מאוחר יותר ואנו נאלצים לעשות את צרכינו בשירותים הציבוריים של המלון. את הדרך מקותאו לבנגקוק תכננו לבצע באמצעות מעבורת ורכבת לילה. בסופו של דבר בחרנו באוטובוס במקום הרכבת מכיוון ששעות הנסיעה התאימו לנו, בין השאר לנוכח הצורך לעזוב את המלון מוקדם.

בבוקר ה - 3.8 אנו עולים על אוניית קטמרן מהירה לכיוון צ'אמפון, בדרכינו אל בנגקוק. יש בדיחה על נוסעים שמתבקשים לצאת מהרכבת ולדחוף אותה. בוואריאציה של הבדיחה היינו שותפים, אך כמציאות. רב החובל ביקש מכל נוסע לעבור לקדמת הספינה מכיוון שירכתי הסירה שקעו בחול, לנוכח שפל בגובה המים בבוקר. באמצע השייט מתחילים אנשי הצוות להעביר את התרמילים מחזית הספינה עליה הם הונחו, אל תוך הספינה. ההסבר לא מאחר להגיע: גשם שוטף שנמשך כשעתיים, ומלווה אותנו גם בירידה מהספינה ועד עלייתנו לאוטובוס שייקח אותנו אל בנגקוק. בפעם השנייה והאחרונה בטיול אנו שולפים את מעילי הגשם (לא את אלו שקנינו שיחזרו איתנו סגורים לארץ, אלא את אלו שקבלנו בהגעתנו לקראבי), מתעטפים ויורדים אל המזח בצ'אמפון. הדרך אל בנגקוק "ירוקה". בדרך אנו חולפים על פני בית קברות למקדשים וגם על פני מפעל ליצור מקדשים.

אם בקופנגן נוכחנו בתחרות בין המסעדות הישראליות, בבנגקוק קיימת תחרות בין משרדי נסיעות: "למטייל" (לא קשור לרשת למטייל בישראל), הקשר הישראלי ו"אטנה". בשניים מהמשרדים קיימת גם מסעדה ובכולם מחשבים לשימוש בחינם. בית חב"ד בבנגקוק הוא כבר משהו שונה מהבית שראינו בקוסמוי, אליו אנו מגיעים ישירות מהאוטובוס שמביא אותנו מקותאו. בבית חב"ד בבנקוק אין קושי להשיג מניין. בתפילת אמצע השבוע משתתפים כשני מניינים. עם הגעתנו, אנו משאירים את ילדינו בבית חב"ד ויורדים לסוכנות הנסיעות "למטייל" שבסמוך אליו, שם אנו בוחרים במלון Novotel. במשרדי סוכנות "למטייל" עובדים 15 ישראלים ועוד 10 מקומיים, דבר המעיד על נפח הפעילות במקום. ביציאה מהסוכנות – הפתעה. אנו פוגשים את אחי שגיא ומשפחתו. הם היו אמורים להיות בויאטנם, אך הקדימו את הגעתם לתאילנד לקראת הטיסה לישראל. עם שגיא נטייל למחרת בשוק צ'אטאצ'אט, אשר פתוח רק בחלקו באמצע השבוע. לא התאפקנו ושאלנו את שגיא ודגנית אודות המלצתם על מלון Top North בצ'אנג מאי. הם דבקו בהמלצתם. מבחינתם החדר היה גדול וממוזג, הבריכה הייתה יפה, ואם המזרונים לא נוחים, או המים מעט צהובים – לא נורא, ומצדיק את החיסכון הכספי.

בהמלצת ההורים של מיכל ודניאל, אותם פגשנו בקופנגן, החלטנו לצאת לקנצ'אנבורי. לפני היציאה לטיול לקנצ'אנבורי אני מבקש להאריך את שהותנו במלון לימים שלאחר החזרה. להפתעתנו פקידת המלון מבקשת ממני סכום הגבוה ב - 250 ₪ ללילה על אותו החדר. כשאני שואל הכיצד הדבר, היא מציעה לי לפנות אל הסוכנות, כך אני עושה ומקבל את המחיר המקורי. כן, המלון מעדיף לא לפגוע במחיר הרשמי, וגם במחיר של תשלום עמלות לסוכנים. לא מפתיע לאחר ניסיונות קודמים בקראבי ובקופנגן.

לתחילת הכתבה

מטיילים בקנצ'אנבורי

החלטנו הפעם לסטות ממנהגנו בטיול ולקחת טיול מאורגן. מכיוון שאת המלון בבנגקוק הזמנו דרך סוכנות "למטייל" גם את הטיול לקנצ'אנבורי הזמנו שם. קנצ'אנבורי מהווה תחליף לצפון לאלו מאיתנו אשר אין להם זמן להגיע לצפון. ואכן, באזור זה ניתן לראות שטח כפרי, אם כי ברמת פיתוח גבוהה יותר מהצפון. הדרך לקנצ'אנבורי מתחילה ברגל שמאל. נהג ה"וואן" משתעל ללא הרף ואנו חוששים שהוא ידביק אותנו בשפעת מקסיקו. עוד מהדרך אני מצלצל אל הסוכן של "למטייל" ומבקש החלפה של הנהג. אנו מגיעים למלון Kuai River Bridge Resort בקנצ'אנבורי. המלון בקנצ'אנבורי חדש, אך גם פה אסור לזרוק נייר לבית השימוש. לאחר ניסיוננו בקו-תאו, הפעם אנו דורשים מהילדים יתר הקפדה על כך. צוות המלון מנסה להתחנף אלינו בצורה מלאכותית, תוך שימוש במילים עבריות "סבבה", "אחי" ואחרות. בקנצ'אנבורי פוגשת אותנו פינקי – המדריכה המקומית שתלווה אותנו. כבר מהרגע הראשון שהיא פותחת את פיה ברור שמשהו כאן איננו נורמטיבי. לפינקי יש קול גברי וגם גרוגרת. פינקי (לבושה בשני הימים בורוד) נשאלת באופן ישיר אם היא ליידי בוי ומגיבה בשלילה. המדריכה השניה נשאלת את אותה שאלה לגבי פינקי ומגיבה בחיוב, אך מבקשת לשמור זאת בסוד. לאחר קבלת חדרים וארוחת צהריים במלון Kuai river bridge resort, השוכן לגדות הנהר ומשקיף על הגשר המפורסם, אנו יוצאים לספארי: מתחילים עם צילום עם תוכים צבעוניים, עוברים לאזור התנינים, שם חוזים בהופעה של מאלפי התנינים המכניסים איברים מגופם ללוע התנינים. לא ברור במי מתעללים יותר, בתנינים שסוממו לדעתי, או במאלפיהם שלוקחים סיכונים מיותרים, לצד עצבנות של התנינים.

מהתנינים אל הפילים. על הפילים אין צורך להכביר במילים, כבר כתבתי. שוב מוצגים לנו פילים מאולפים. מהפילים לצילום משותף עם טיגריסים (הפעם קשורים), ומהטיגריסים אל רכב הספארי. לפני העלייה אל הרכב מקבל כל נוסע קערת ירקות להאכלת החיות, כשהמדריכה ממליצה לשמור את האוכל לג'ירפות. הרכב ייקח אותנו, כשהחלונות פתוחים, לביקור במגוון אזורים של חיות שונות, שאת כולן ניתן לפגוש בספארי ברמת גן. האזור האחרון הוא אזור משכנן של הג'ירפות. לאחר ביקור בכלובי דובים ואריות, הג'ירפות נראו ידידותיות לחלוטין. הרכב מתקרב אל קבוצת הג'ירפות ונעצר. הג'ירפות מתקבצות סביב הרכב, מרחרחות מעט מבחוץ, ולאט לאט מכניסות את ראשן, צווארן, פוערות את פיהן ומוציאות לשון באורך של כ - 30 ס"מ בכדי לאכול את הירקות שברכב. בתחילה הילדים מגישים להם מידיהם, אך לאחר שהג'ירפות מקבלות בטחון עצמי הן פשוט שולחות את ראשן אל תוך הקערות ואוכלות. שמונה ראשי ג'ירפות בתוך מיניבוס בו 20 נוסעים דוחפות, אוכלות ומחפשות אוכל. התקפת ג'ירפות לכל דבר ועניין. ככל הנראה זאת הדרך של הספארי להאכיל את הג'ירפות.

לאחר התקפת הג'ירפות אנו מגיעים אל הגשר על הנהר קוואי. מטיילים על הגשר, כשברור לנו שמדובר בגשר היסטורי שרכבות לא עוברות עליו. הגשר נבנה על ידי אסירים מערביים בתקופת מלחמת העולם השניה בכדי לסייע ליפנים להעביר אספקה לאזור בורמה. הגשר הראשון מעץ פוצץ ובמקומו נבנה גשר ממתכת. גם הגשר השני פוצץ ובמקומות נבנה גשר המתכת השלישי, ששרד עד היום. לאחר כחמש דקות של סיור על הגשר אנו יורדים מהגשר ומסתובבים באזור הדוכנים. ואז מגיעה הרכבת. הנהג מוציא את ראשו מחלון הקטר ומסמן לתיירים שעל הגשר לזוז לצדדים, וכך עוברת לה הרכבת מצד אחד של הנהר אל הצד השני, כשהמטיילים שעל הגשר זזים לצידי הגשר. מהגשר אנו מוסעים אל המלון, שם ממתינות לנו מסז'יסטיות ל - Foot Massage. הפעם גם אני מוכן לקבל טיפול - הטיפול בחינם. אני ואשתי מקבלים טיפול האחד ליד השניה, על ידי אם ובת. האם מבצעת טיפול לאשתי, ובתה מסתכלת עליה ומעתיקה את פעולותיה sane same, מה שנקרא On the job training. לאחר המסאז' אשתי שואלת אותי איך היה ואני משיב שהייתי מוכן לוותר על המסג' בתמורה לסוכריית מנטוס אחת. גם לדבריה הרמה הפעם לא הייתה גבוהה. לאחר ארוחת ערב שאנו אוכלים במלון אנו מתכוונים לצאת לשוק הלילה של קנצ'אנבורי ומזמינים מונית (טוקטוק). ברגע האחרון מגלה לנו פקידת הקבלה במלון שבימי רביעי משמש שוק הלילה כשוק למכירת בגדים וציוד מטבח משומשים. התוכניות נגנזות למגינת ליבו של נהג הטוקטוק שכבר הגיע לקחת אותנו ובמקום סיור בשוק אנחנו מקיימים סיור רגלי באזור המלון. את הבוקר אנו מתחילם בארוחת בוקר על גדות נהר הקוואי. כל פריטי התפריט קשורים לביצים בצורה כזאת או אחרת, ואנו מקבלים רושם שלבעלי המלון יש גם לול תרנגולות. לאחר הארוחה אנו שטים על נהר הקוואי ולאחר מכן מוסעים אל אתר לרכיבה ושטיפת פילים. שטיפת הפילים היתה מהנה ביותר לילדים, לא בטוח שהפילים אהבו את השמפו...

ממחנה הפילים אנו נוסעים אל מפלי ארוון. מפלי ארוון – פינת טבע קסומה אליה אנו מגיעים לאחר רחיצת הפילים. רצף של שבעה מפלים, בהם זורמת כמות מים אדירה. במפל השני אנחנו נכנסים למים. במים שוחים להם דגים. המדריכה מזהירה אותנו מראש שהדגים מגרדים את הרגליים, אך אין צורך להירתע. ואכן כשנכנסים למים, ואם נמצאים ללא תנועה, דגים מגיעים אל כפות הרגליים ומגרדים/נושכים/צובטים/מדגדגים... עושים מסאז'? התאילנדים הפכו את נשיכות הדגים לענף מסחרי Fish Foot massage. אנשים מכניסים את רגליהם לבריכות דגים מלאכותיות בכדי שהדגים יעשו להם מסג'/יורידו עור יבש. אנחנו ממשיכים אל המפל הרביעי.

לתחילת הכתבה

מגיעים לבנגקוק

השווקים בבנגקוק דומים מאד האחד לשני. יש שוק לילה, יש שוק "פראטונם", יש שוק בסילון, יש ויש.... והגדול מכולם הוא שוק "צ'אטאצ'אט", הפתוח באופן מלא רק בסופי השבוע. שוק בלי סוף ובלי התחלה, כשבמרכזו שוק לממכר בעלי חיים. המון כלבים ודגים, ושאר בעלי כנף והולכים על ארבע מקסימים ובמחירים נמוכים מאד. בעלי הדוכנים מטפחים את החיות כל העת: תספורות, פן, מסאז'. בכל השווקים תמהיל של בגדים, כולל מותגים מזויפים, מוצרי עץ, נעליים, מזכרות ועוד מיני מוצרים. רובם צפופים, מיוזעים... מבחינתנו היה די מיותר. דוכני האוכל בולטים בשווקים. חלק מהתאילנדים נמנעים מאכילה בבית על רקע אמונתם, עובדה המביאה לפריחה בשווקי האוכל החיצוניים. השוק היחידי שמצא חן בעיני, ופחות בעיני אשתי היה השוק בקוואסאן – מעוז התרמילאים. מדובר בשוק לילה על מדרחוב. השוק רחב, בצידיו הופעות מוזיקה חיות ואווירה נחמדה.

ולמי מאתנו שמוכן לשלם עוד כ 10% מומלץ לוותר על חווית השווקים המיוזעים ולהגיע לקניון MBK באזור כיכר סיאם. שתי קומות מהקניון הן בעצם דוכנים של שוק, אלא שבאווירה ממוזגת, נקייה ושלווה יותר. גם כאן צריך וניתן להתמקח על המחירים - מבחינתנו מומלץ בחום. לא כל הקניונים נראים כמו שוק, קניוני היוקרה בכיכר סיאם מציגים הוד ופאר כמותם אין בארץ. בקניון Paragon אני קונה לדודה שלי אורז משבט ה"קארן", אותו ביקרנו בשמורת הדויטנון, במחיר של כ - 12 ₪ לחצי קילו. בקניונים אלו ראינו שתי פירמות ישראליות: קסטרו ופוקס.

הניוד בבנגקוק בשעות העומס קשה. דרך של ארבעה ק"מ ארכה לנו באחד הערבים למעלה משעה במונית. באזורים, בהם קיימת הרכבת העילית, היא מהווה כלי תחבורה מצוין, אם כי לא זול למשפחה. כלי תחבורה מהיר נוסף הוא שרות הסירות העובר בנהר הצ'או פראיה ובחלק מיובליו. מהיר זול וזמין, למי שמוכן לקבל פה ושם נתזי מים מהנהר. אם בצ'אנג מאי נהננו לנסוע בטוקטוק, בבנגקוק נסיעה אחת בטוקטוק מספיקה לנו. במהלכה אנחנו סופגים כמות עצומה של זיהום אוויר, בצד זיעה ולחות.

את ליל השישי אנחנו מבלים בבית חב"ד שבסמוך למדרחוב הקוואסן, שם אני פוגש את אבי חטאב ממכבי. בתפילת ערב שישי משתתפים כ - 150 איש, ובארוחת הערב שלאחריה קרוב ל - 500. הרב נחמיה וילהלם מנהל את הערב בצורה יפה מאד ומתעקש על שירת השיר " כל העולם כולו גשר צר מאד" שלוש פעמים מכיוון שהעוצמה איננה לשביעות רצונו. הרב נמצא בבנגקוק עם משפחתו כבר למעלה משלוש שנים. מקיפים אותו עשרה אברכים מישיבות חב"ד המגיעים לבנגקוק לתורנות של שלושה חודשים. עוצמת האירוע איננה נופלת מהתקפת הג'ירפות המורעבות בספארי שבסמוך לקנצ'אנבורי.

בהלת שפעת מקסיקו הגיעה גם לתאילנד. כ - 5% מהאוכלוסייה מסתובבת עם כיסוי פה, וכל אחד שמתעטש בקרבתך גורם לך לחרדות. נחרדנו מספר פעמים כשהשתעלו מקומיים בקרבתנו, אך לשמחתנו עד רגע כתיבת שורות אלו, כארבעה ימים לאחר חזרתנו, אף אחד מאיתנו לא נדבק במחלה. בכל המלונות, קניונים, מסעדות יש עמדות לטיהור ידיים בחינם.

באחד הימים אנו מטיילים לחורבות העיר העתיקה איוטיה ולמספר מקדשים. המדריך מסביר לנו את הקשר בין צבעים לימי השבוע ולמזלות. יום שישי מקושר לצבע צהוב המסמן שליטה וכח, יום ראשון מקושר לצבע אדום המסמן מזל טוב. מי שיסתכל על מקדשים תאילנדים או סיניים יבחין ששני צבעים אלו דומיננטיים במקדשים. את הדרך חזרה אנו עושים על מעבורת על נהר הצ'ה פיה. יום טיול נוסף אנו מקדישים ל - Dream world  – ה"לונה-פארק" של בנגקוק. מזכיר את "סופרלנד" בראשון לציון, בתוספת מתחם השלג.

לתחילת הכתבה

סוף דבר

זהו , מגיעה שעת החזרה לארץ. קנינו מזוודה נוספת כדי להביא לארץ שלושה אגוזי קוקוס מהחוף בקופאנגן, חולצות חיקוי "בילבונג" לילדים, אורז משבט ה"קארן" ומספר מזכרות ומתנות שקנינו. את הנפח הגדול ביותר תופסים שלושת אגוזי הקוקוס שלקחנו מהחוף בקו פאנגן. כמו בהלוך, גם בדרך חזרה התרופות תופסות מקום רב. לשמחתנו השתמשנו במהלך הטיול רק ביוד, פלסטרים ומשחה אנטיביוטית. בכל שאר התרופות לא נעשה כל שימוש. חודש שלם שהינו בתאילנד, וחווינו את חלקיה השונים:
הצפון המעניין, בו גרים תושבים מאירי פנים, האיים הזהובים שיכולים להוות מקום למנוחה, דמיון רב יש בינם. לאלו מאיתנו שלא רגילים לנירוואנה, עלול להיות משעמם להשתקע בהם לתקופה ארוכה. קאנצ'נבורי – מזכירה במעט את הצפון לאלו מאיתנו שהזמן שלהם קצר ובנגקוק– מיוזעת ופקוקה.

המסע עבר כמעט ללא מחלות. למעט הכווייה של ניר מהאופנוע בפאי, וקלקול הקיבה בקותאו, שלווה בסתימה בשירותים, הטיול עבר בצורה חלקה. את התכשירים כנגד יתושים זנחנו בעת שטסנו לדרום. גם בדרום היו יתושים, אך נוכחותם לא חרגה מנוכחותם בגוש דן, והם לא נחשבו כנושאי מחלות מזהמות. מזג האוויר היה סביר. ברוב הטיול השמיים היו מעוננים, כך שהחום לא היה גבוה. הלחות במרכז אכן גבוהה, אך מתרגלים אליה. גשמים חזקים ליוו אותנו רק בהגעתנו אל קראבי ובהגעה אל צ'אמפון.

לתחילת הכתבה

לתחילת המסלול, הקליקו כאן

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לתאילנד

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×