11 ימים ביער השחור - משפחת כהן - יולי 2012

חזרנו לפני שבוע מהיער השחור - אבא אלי, אמא גלית, שיר בת 16, נטע והדר תאומות בנות 10 וסבתא ציונה, במהלך הטיול הילדות רשמו כל יום "יומן מסע" ובו הן תיארו איך נראה הטיול מנקודת המבט שלהן, היומן מובא כאן בלשונן (עם קצת עזרה בעריכה מאבא)

יום 1 – 1/7/2012 - טיסה והגעה לצימר
קמנו היום מוקדם מהרגיל: בשעה שש, העמסנו את האוטו בכל 11 המזוודות שארזנו, חלק על הגגון וחלק בתוך האוטו. בשעה 7:20 כבר אספנו את סבתא ויצאנו לדרך.
הדרך הייתה פנויה, כי היום החל החופש הגדול, וכבר בשעה 8:20 הגענו לטרמינל 1. גיא ואשר באו לאסוף את האוטו שלנו, וכך חסכנו כמעט 500 ₪ תשלום לחנייה.
צי'ק צ'אק הגענו לדיוטי פרי. סבתא קנתה סיגריות לה ולאתי השמנה, אנחנו כרגיל בזבזנו את הכסף שלנו על שוקולד, ורק שיר הצדיקה לא רצתה לקנות בושם.
אחר כך אבא חיכה בתור לעלות למטוס ואנחנו המשכנו בקניות. סבתא ואמא קנו נעלי ריצה (ממש ספורטאיות אולימפיות).
סוף סוף הטיסה המריאה, בשעה איחור, יצאנו רק בשעה 13:00 אבל הטייס "שם גז" ונחתנו כבר בשעה 16:00 (זה 4 שעות טיסה פחות שעה אחת בשעון).
המזוודות יצאו מהר וישר הלכנו לקחת את האוטו, הדר רצתה שחור וזה מה שקיבלנו, רנו טרפיק שחורה. איזה רכב ענק מזל שאבא נהג טוב והוא התרגל לרכב מהר וישר יצאנו לדרך.
הגשם לא הפסיק לרדת עד פרייבורג. עצרנו בחניון וכמעט גירדנו את הגג של האוטו. נכנסנו למסעדת טוסקנה פירנצה, המחירים זולים, האוכל ככה ככה, השירות איטי. אכלנו שני סלטים, פיצה ושתי מנות ספגטי, כוס ספרייט ובקבוק מים ושילמנו 28 יורו.
יצאנו לדרך לצימר בגשם שוטף וערפל, פתאום ה-GPS הפסיק לעבוד, אמא כבר ראתה בדמיון שלה איך אנחנו הולכים לאיבוד, אבל פתאום ה-GPS התאפס ויצאנו לדרך.
עברנו בכביש 31 "דרך הגיהינום", דרך מקסימה, צרה ומפחידה.
אחרי העיר ברייטנאו פנינו שמאלה לכיוון הצימר, 5 ק"מ בדרך צרה עם נוף מהמם.
אמא כבר נכנסה לפאניקה: "איך ניסע פה בלילה", אבא הגיבור הרגיע: "תסמכי עלי, נדליק אורות גבוהים ונגיע".
הגענו סוף סוף לצימר, איזה מהמם, קומה שנייה של הבניין עם מדרגות לולייניות, בית כולו שלנו.
בקומה הראשונה החדר של אמא ואבא, של סבתא, מטבח עם פינת אוכל כפרית, סלון, אמבטיה ושירותים. בקומה השנייה חדר הבנות, עולים במדרגות לולייניות לעליית הגג, חדר ענק עם 4 מיטות, ספה ועוד חדר שירותים, בעלת הבית אנדראה מדברת אנגלית וכל הזמן מחייכת.
סידרנו את כל הדברים והלכנו לישון.
הבית והאוטו
יום 2 – 2/7/2012 – דרך השעונים
קמנו בשעה 6 בבוקר לפני אמא, כזכור לכם היום 2/7, לאמא יש יום הולדת.
הערנו אותה בשירה אדירה "יום הולדת שמח" הבאנו פלקטים עם ברכות, ומתנה שרשרת ועגילים שהחבאנו במזוודה של סבתא.
סבתא הכינה חביתות לארוחת הבוקר, העמסנו הכל לאוטו ויצאנו לדרך.
מזג האוויר שיבש לנו את התוכניות, גשם זועף ירד וביטלנו את השייט בדונאט שהזמנו (תכננו לעשות את היום של טודטנאו והאגמים), החלפנו ליום של "דרך השעונים".
נסענו למוזיאון השעונים - היום הפעלנו את כרטיס היער השחור בפעם הראשונה, היה נחמד אבל לא הצלחנו לפתור את החידות (קשיי שפה), בכל זאת קיבלנו גלויות מתנה.
משם עברנו לשעון בשונאך, בחדר קטן ישבה הכלה של בונה השעון, ראינו את השעון עובד, היא הפעילה לנו את הקוקו במיוחד כי הוא צפצף רק פעם אחת ב-11:30 ולא הספקנו לראות, השעון גדול פי 50 ממנגנון מקורי של שעון קוקייה אמיתי, כולו בנוי מגלגלי שיניים מעץ.
משם נסענו לשעון של אדולף בהורנברג. רואים אותו רק מבחוץ, אבל הגענו בדיוק ב-12 וראינו אותו עובד, כל הדמויות זזו והיה מאוד נחמד.
אחר כך נסענו לשעון השלישי "פארק שונאך" (חינם עם הכרטיס) גם אותו ראינו מבפנים, הוא היה יותר מודרני, בנוי מעץ ומתכת, גדול פי 60 מהשעון המקורי. שמנו מטבע של 1 יורו והדמות של האיש זזה ודיברה, שיר טענה שזה איש אמיתי והוא מסתכל עלינו, ויש לו קעקוע בצוואר !
נסענו לטריברג חנינו ליד מוזיאון היער השחור (חינם עם הכרטיס), נכנסנו קודם למוזיאון, היה קטן וחמוד, ראינו כובעים מצחיקים בצורה של מנורה של חג מולד נוצצת ומקושטת.
משם עלינו למפלי טריברג (חינם עם הכרטיס), עשינו רק עד הגשר הראשון וירדנו, המפלים יפים, אבל אנחנו מצפים למפלי הריין וגם היה קצת גשום.
שיר והדר רצו ללכת לפארק החבלים למרות הגשם. בדרך לשם ראינו סנאי, שאפילו אכל מהבוטנים שלנו.
הגענו לפארק החבלים ולאחר הדרכה יצאנו למסלול הראשון (סה"כ יש חמישה).
נטע: "פחד, פחד, פחד". והיא צדקה!
המסלול הראשון מחולק ל-8 חלקים:
קודם עולים בסולם גבוה.
חלק ראשון – קרשים אחד ליד השני כמו גשר חבלים רגיל, אבל ללא מעקה, מפחיד אבל התגברנו.
חלק שני – בולי עד מרובעים, צרים מאוד ממוקמים אחד ליד השני לאורך.
חלק שלישי – המשולשים - קורות עץ צרות מונחות בצורת משולש וצריך לדלג מצלע לצלע, היה חלק בגלל הגשם ומפחיד.
חלק רביעי – קרשים תלויים עם חבלים כחולים לא יציבים ומתנדנדים.
חלק חמישי – בול עץ צר שהולכים לאורכו.
חלק שישי – רצועות בד כמו של צינור כיבוי אש צרות ורחוקות אחת מהשניה, תלויות כמו גשר.
חלק שביעי – סולם שעולה לגובה ללא מעקה, מפחיד!. נטע עלתה בעניים עצומות.
פה נשברנו. גם נטע, גם הדר וגם שיר רצו לחזור ולרדת, אבל אי אפשר!
המשכנו!
חלק שמיני – אומגה – מגובה עשר מטר לרצפה. נטע ראשונה, משקשקת (אבא פחד ושלח אותה קודם), סבתא צילמה וחיכתה למטה, אבא שני, שיר שלישית, הדר באומץ רב רביעית, ואמא החמישית נתקעה (תראו בסרטון) 3 דקות עברו עד שהשתכנעה לקפוץ.
היה מתיש רק המסלול הזה לקח לנו שעה, גמרנו אותו, הודינו לאלוהים ונסנו כל עוד נפשנו בנו.
(הערה לאחר מעשה: היה שווה כל רגע של פחד, הילדות יצאו המומות, הרגשנו איך הן התבגרו ברגע, המסקנה של כולן הייתה: אם היינו יודעות שזה ככה לא היינו עושות, אבל בדיעבד בהחלט נעשה את זה שוב בעתיד).
פארק החבלים FORESTFUN
בדרך למטה ראינו עוד שני סנאים (לא היה לנו יותר בוטנים, אכלנו אותם בעצמנו). נכנסנו למסעדה לאכול צהריים (המסעדה האיטלקית הראשונה בירידה מימין ליד חנות המזכרות) היה מלא זבובים אבל האוכל היה מעולה. אכלנו צ'יפס, פוקצ'ה, פיצה, עוגת היער השחור בקבוק מים ספרייט וקולה ושילמנו 25 יורו.
ישבנו במסעדה כולנו כואבים, עם שרירים תפוסים ואדרנלין בשמיים אחרי חווית החבלים.
משם יצאנו לספא סולמר (חינם עם הכרטיס), היה מהמם. להפתעתנו המים היו מלוחים וצפנו כל הזמן. נכנסים לספא ומקבלים אסימון, שמים את האסימון בתוך מנעול עם שעון בלוקר קטנצ'יק כמו כספת (הוא משמש לשמירת הכסף ודברי הערך). כשנועלים את הלוקר השעון יוצא, ברצועה של השעון יש מפתח ואיתו פותחים לוקר גדול, בלוקר הגדול שמים את כל הבגדים לאחר שיוצאים מחדרי ההלבשה.
עברנו מבריכה לבריכה, מג'קוזי לג'קוזי, המקום היה גדול ולא הרגישו שהוא מלא.
הייתה בריכה עגולה שבה זרם המים סיבב אותנו, צפנו והרגשנו כמו קובה של סבתא במרק אדום.
בשעה 20:00 יצאנו חזרה לצימר והגענו בשעה 21:30.
אין מה להגיד על פארק החבלים חוץ ממדהים.
יום 3 – 3/7/2012 – מפלי הריין
סבתא נתנה לנו לישון עד מאוחר, ובינתיים הכינה סלט טעים וחביתות, יצאנו בשעה 8:10 לכיוון מפלי הריין. את ארוחת הבוקר אכלנו באוטו בדרך והגענו בשעה 10:00 למפלים. חנינו ממש קרוב כי לא היו כמעט אנשים.
קנינו כרטיס משולב לסירה הצהובה, הכחולה והאדומה.
יצאנו ישר בסירה הצהובה, לא היו חגורות הצלה ונטע שאלה: "מה יקרה אם נטבע?".
הגענו לסלע באמצע המפלים וטיפסנו במדרגות עד למעלה, הצטלמו וירדנו בחזרה.
איך שהגענו קפצנו ישר לספינה הכחולה, הספינה נסעה עד המפלים, קרוב קרוב, עד שהתכסינו ברסיסי מים.
שוב קפצנו לסירה, היא הייתה צריכה להיות אדומה, אבל הייתה שוב כחולה (אולי האדומה בתיקון).
עברנו לצד השני של הנהר, עלינו לשתי מרפסות התצפית, גם כאן התכסינו ברסיסי מים.
איזה מפלים מרשימים, כמה מים, סבתא כל הזמן מלמלה: "למה לא בכנרת?"
אחרי המסע עם כל הסירות טיילנו לאורך הטיילת, נחנו ואכלנו גלידה, איזה מחירים יקרים: בקבוק פאנטה 4.5 פרנק - 18 ₪.
מפלי הריין
מהמפלים נסענו לעיר שטיין אם ריין, מרכז העיר הוא מדרחוב אחד ארוך, הבתים יפים ועל חלקם יש ציורים.
נכנסנו לחנות שוקולדים וקנינו קרמבו ביתי ב-1 ירו, היה מעדן.
ראינו גם חנות של פסטות, אבל לפי המחיר זה לא לאכילה אלא לשמור בכספת, היו בצורות של מגן דוד, פפיונים בשלשה צבעים, לבבות, דגל שוויץ וכובע מכשפה.
מכאן נסענו לקניון LAGO בקונסטנץ (שיר התעקשה על קצת שופינג), בדרך עצרנו על שפת האגם לאכול צהרים, אכלנו טונה, סלט חסה עם שרי ופטריות, חמוצים, נקניק סלמי (שהבאנו איתנו מישראל), לחמים טעימים ופרצל שקנינו במאפיה בדרך (בפרצל התאהבנו קנינו אותו בכל הזדמנות, כל יום כל אחד אכל לפחות אחד).
הגענו לקניון והאוטו שלנו כמעט גירד שוב את הגג. יש לנו אוטו גבוה! יותר מאבא!
הקניון ענק, 4 קומות, שיר קנתה הרבה בגדים ונעליים, לאבא נשברו הרגליים ואמא עמדה בתורים לקופות.
סוף סוף יצאנו מהקניון לאי הפרחים. גם פה לא היה מלא בכלל, ראינו פסלים מפרחים: טווס, ברווזים, פרח. נכנסנו לחממת הפרפרים, היה לח וחם, אבל שווה כל רגע של סבל. פרפרים בגודל של 10 ס"מ, בכל הצבעים, כחולים צהובים ואפילו ורודים. את חלקם צילמנו אוכלים תפוז. יצאנו מהחממה, הסתובבנו באי וראינו גינות של פרחים בצבעים מדהימים, עשינו חיבוק משפחתי והלכנו לגן המשחקים שנמצא ליד הכניסה.
בגן שטנו ברפסודות, היינו ביער מספגטי, הדר צעקה בחצוצרה וכל האי שמע אותה.
יצאנו שמחים ומאושרים לכיוון המעבורת שעל אגם קונסטנץ (נטע והדר לא הבינו: מה זה "מערבולת"?)
גם במעבורת לא היה תור, נכנסו לתוך משטח בבטן המעבורת ובו 4 טורים של מכוניות, כולל משאית אחת ענקית שחסמה לסבתא את דלת היציאה מהאוטו. אנחנו יצאנו ועלינו לקומה השנייה, צילמנו את רב החובל ואת הנוף.
סוף סוף נטע והדר הבינו מה זה "מערבולת".
השעה הייתה כבר 20:00 ולא נשאר לנו זמן או כוח לטיול במירסבורג, אז נסענו ישר לצימר. בדרך שוב עצרנו לאכול גלידה.
בדרך מברייטנאו לצימר אמא ראתה זאב (וגם את כיפה אדומה), בסוף התברר שזו רק ארנבת ענקית.
כשהגענו לצימר אמא הכינה לנו ספגטי כתום.
יום 4 – 4/7/2012 – פארק אירופה
קמנו בבוקר מוקדם והפתענו את אמא אבא וסבתא. סבתא שוב הכינה חביתות טעימות וירקות חתוכים, בשעה 7:30 יצאנו לפארק אירופה והגענו ב-8:40 לפארק, מיד כשנפתח.
השתמשנו בכרטיס היער השחור כדי להיכנס, וישר עלינו לרכבת עד לתחנה בספרד. ירדנו והלכנו לפיורד ראפטינג, האבוב המשפחתי, נרטבו עד לשד עצמותינו ואבא חטף מכה בצלעות. עצרנו להפסקת אוכל ואכלנו את האוכל שהבאנו איתנו. המתקן הבא היה פירטים בבווריה, ישבנו בסירה ששטה במים ונסענו בתוך תפאורה ענקית ויפה של עיר פיראטית. אחר כך עלינו כולנו לקרוסלת הספלים חוץ מאבא שצילם.
לפתע מצאנו את עצמנו עומדים ליד המסעדה FOODLOOP, אמא הציעה שניכנס עכשיו, לאכול קינוחים. במסעדה אין מלצרים, מזמינים הכל דרך מחשב והאוכל מגיע על מסילות לולייניות הישר מהמטבח, בתוך צנצנות וסירים, אכלנו 3 גלידות משובחות עם קצפת ועוגת תפוחים ושילמנו 13 יורו.
המתקן הבא שעשינו היה ג'ונגל ראפטינג, שייט ברפסודה בארץ ההרפתקאות, שטנו ברפסודה משפחתית בתוך אגם. אחר כך הלכנו לאוסטריה ועשינו את הטירול לוג, זוהי רכבת הרים בצורת בול עץ. ישבנו כולנו ביחד, בול העץ שט בתוך מסילה במים כמעין רכבת הרים עם שתי עליות וירידות תלולות, קנינו את התמונה שצילמו אותנו באחת הירידות, כולנו צועקים מהנאה, התמונה עלתה 6 יורו.
המתקן הבא היה רכבת הרים אלפינית שעשתה שני סיבובים באותו מסלול, גם כאן צרחנו מהנאה.
בדרך ראינו את המופע של הקפיצות למים בפורטוגל, אחר כך הדר התעקשה לעלות לספינת הפירטים – ספינה שמתנדנדת מצד לצד.
ספינת הפיראטים
עכשיו חזרנו למופע של הגלדיאטורים בספרד, המופע היה גירסה של 3 המוסקטרים, עם סוסים ומלחמת חרבות, וגם גבר שרירי שהתחפש למשרתת, ובסוף המופע חשף ידיים עם קעקועים, המופע היה בערך 40 דקות.
אמא שיר נטע והדר עלו לעוד קרוסלה, ולקרוסלה של כדורים פורחים.
שיר נטע והדר הצטלמו בפוטו רצח, ויצאה תמונה שלהן על דף גדול ורקע של מבוקשות.
עברנו ליוון ונכנסנו לאטלנטיס – רכבת שיש בכל קרון אקדחי לייזר וצריך לפגוע במטרות תוך כדי נסיעה ולצבור נקודות. נטע ניצחה (בעזרתו של אבא).
למתקן הבא שיר ואבא לא עלו – רכבת הרים מטהורן בשוויץ, אבל במקום זה ראו את התהלוכה המרכזית של שעה 14, הספקנו לצלם את סבתא והדר דרך הטלוויזיה שהייתה בקופה.
לפני ארוחת הצהריים עוד הספקנו לעלות בקרוסלה של מטוסים – יונגפראו. ארוחת צהרים אכלנו במסעדה איטלקית המחירים היו יקרים כצפוי, 8 יורו לפיצה אישית, לסלט או לפסטה, שילמנו 50 יורו.
בשעה 15:15 נכנסנו להופעה של החלקה על הקרח, ההופעה הייתה אמורה להתחיל בשעה 15:30, ובינתיים היה בדרן שהצחיק את כל הקהל שכבר הגיע. ההופעה על הקרח הייתה מרהיבה ונמשכה בערך 40 דקות.
אחרי ההופעה עלינו למגדל התצפית בצרפת והשקפנו על כל הפארק, משם הלכנו למתקן שנבנה לפי המצאותיו של ליאונרדו דה וינצ'י.
נטע התעקשה לבזבז כסף על ניסיון לזכות בדרדס, למרות שכולנו ידענו שהסיכוי הוא קלוש ובזבזנו בסופו של דבר 10 יורו (שיר אמרה שאם נזכה בדרדס הגדול, נשים אותו בשקית וואקום ונהפוך אותו למחזיק מפתחות, כדי שיוכל להיכנס למזוודה).
נכנסנו לקנות אבקת סוכר שממלאים אותה לבד בתוך צינור ומשלמים לפי אורך הצינור.
אחר כך שיר רצתה ללכת שוב לפיורד רפטינג, הפעם נטע חטפה מכה.
לשיר היתה דודא לדונאטס מהבוקר, אז עצרנו וקנינו.
השעה כבר 18 והתחלנו לנוע לכיוון היציאה, היום הפארק נסגר בשעה 19, בדרך עוד הספקנו עוד כמה מתקנים, האוטובוס של לונדון, טקסי של לונדון, מגלשות בארץ הילדים, וגם מתקן שמשכו את עצמן למעלה ונפלו.
בסוף קנינו מזכרות בחנות של מוצרי הפארק ליד היציאה, קנינו בובות, מחזיקי מפתחות ותבנית שקעים לקרח בצורת העכבר של הפארק.
פארק אירופה היה מקסים וכיפי, יום מלא אקשן ואדרנלין.
חזרנו לצימר לקראת 21.
יום 5- טודטנאו והאגמים
היום חגגנו יום הולדת מאוחר לאמא, עשינו את המסלול שהיה אמור להיות ביום שני, יום ההולדת המקורי של אמא ושבוטל בגלל הגשם.
הבוקר זרחה השמש ויצאנו לאגם טיטיסי לשוט בדונאט.
הגענו בשעה 9 ובשעה 9:20 יצאנו לשייט, הדונאט גדול ומתאים ל-10 אנשים, יש לו שולחן גדול באמצע, עם מקום לכוסות שתייה, וגם ניתן לשים באמצע מנגל, יש לו שמשיה ענקית ככיסוי מפני השמש.
שטנו לכיוון הצד השני של האגם ואכלנו ארוחת בוקר שהבאנו איתנו בצידנית: קפה בתרמוס שהבאנו איתנו מישראל ושרד את הטיסה (רעיון מעולה!) חביתות, חמוצים, גבינות, לחמניות.
השייט מתבצע באמצעות מנוע קטן וידית כיוון, כולן זכו להשיט את הדונאט.
המחיר היה 49 יורו לשעה, אבל שווה! מתי יצא לנו שוב לאכול ארוחת בוקר שכזו?
בדרך חזרה לאוטו ראינו את עמדת הצילום עם התלבושות. כול הבנות לבשו שמלה, סינר וכובע פונפונים אדום, חוץ מאמא שחבשה כובע פונפונים שחור – לסמן שהיא תפוסה!
הצטלמנו על רקע ירוק, והמוכר הדפיס לנו 5 תמונות שבכל אחת הוא שתל רקע אחר, שילמנו 18 יורו.
משם נסענו למגלשות הגדולות בטודטנאו – הסנהורן.
כבר שיצאנו מהרכב ראינו את הגובה, המגלשה בנויה על צלע הר תלול, עולים ברכבל רבע שעה ויחד איתנו עולות המזחלות.
הגענו למעלה, הנוף היה מדהים.
התיישבנו זוגות ויצאנו לדרך, אמא והדר ראשונות, סבתא ושיר שניות ואבא ונטע אחרונים.
הירידה ארוכה עם סיבובים לכל כיוון, ימינה ושמאלה ואפילו סיבובים שלמים של 360.
כשירדנו כולן רצו לעשות שוב, אבל המחיר והזמן לא אפשרו, לקחנו מהמכונה את התמונות שצילמו אותנו בדרך, כל תמונה 3 יורו.
הנוף מלמעלה במגלשות הרים
משם נסענו למפלים של טודטנאו, הלכנו 5 דקות עד למפלים, המפלים יפים ולידם יש מיטת עץ אדומה שאפשר לשכב מול המפלים.
השעה הייתה כבר 14 וכולנו רעבים, נסענו לכיוון מסעדת טננמולה. בדרך עצרנו בסופר LIDL וקנינו מצרכים לימים הבאים, סבתא מצאה קרם ניוואה גדול ב-2.5 יורו (12 ₪) וקיללה את הסופר הגנב בישראל שמוכר אחד במבצע ב-36 ₪, פי 3!
קנינו 4 קופסות קרם.
הגענו למסעדה בשעה 15:30, המקום נידח אבל מושקע ויפה. יש בו גן חיות ומשחקים לילדים (דחפורים קטנים שאפשר להפעיל במטבע של חצי יורו).
אכלנו 3 מנות דגים מעולות, שניצל הודו ושניצל עגל, 3 שתייה ושני קינוחים מדהימים ושילמנו 85 יורו.
יקר אבל הדגים והשניצלים היו טובים, הקינוחים היו משהו – בננה ספילט, וקינוח היער השחור עם גלידת וניל ושוקו דובדבנים ברוטב, ליקר וקצפת.
השמיים התחילו להיות אפורים ומיהרנו לפארק הגילופים.
איך שהתחלנו ללכת (ולא לקחנו מעיל כי היה חם) החל לרדת גשם, אבל לא נכנענו, הלכנו קצת יותר מהר והספקנו את כל המסלול.
היו הרבה פסלים יפים, פרצופים מפחידים, פטריות, חיות, דמויות, היה שווה כל טיפת גשם שספגנו.
בדרך חזרה לצימר עצרנו שוב בטיטיסי, לקניית מזכרות והגענו הביתה בשעה 19:30.
אכלנו ארוחת ערב בצימר שקית צ'יפס לתנור (1.3 ק"ג) שעלתה בסופר 0.79 סנט – 4 ₪, ירקות, גבינות, חמוצים ולחמניות.
יום 6 – ווגל פארק, מכרה ושאואינסלנד.
שוב מזג האוויר מנסה לשגע אותנו, כשיצאנו היה מעונן חלקית, לאט לאט התחילו לבוא עוד עננים ועד שהגענו לווגל פארק ירד כל הדרך גשם חזק, פחדנו שלא נוכל לצאת מהרכב. איך שהגענו, פסק הגשם.
מזג האוויר לטובתנו!
הכניסה לווגל פארק חינם עם כרטיס היער השחור, נכנסנו ישר להופעת הציפורים, איך שהגיע המאמן עם הציפור הראשונה הוא החל לדבר (רק בגרמנית) ופתאום שלח את הציפור הישר מעל הראש של הדר, היא מרוב פחד נפלה אחורה, כולנו צחקנו (חוץ ממנה).
המאמן העיף את הציפורים מעל הראש שלנו, ואפילו תפס את אמא שהגיעה אחרינו למופע ונתן לה טיסה מעל הראש של ציפור ענקית במיוחד רק לה!
באיזה שהוא שלב הוא שם ציפור על הראש של שיר, הזהרנו אותה להוריד את הכובע והיא לא שמעה לנו!
היה גם נשר מדהים שממש נגע לנו בראש עם הכנפיים. אחר כך הוא הוציא בבת אחת אולי 8 ציפורים (נשר, חסידה, ינשוף ועוד ציפורים שלא זיהינו אולי עיט או בז או נץ) והן כולן עפות לנו מעל הראשים, הוא זורק להן אוכל באוויר (רגליים של תרנגולת-איכס) והן תופסות את האוכל מעל הראש שלנו.
איזה מופע מדהים!
אחר כך נכנסנו להאכיל את הקופים. נתנו לנו חתיכות של בננה, והקופים לקחו מהיד שלנו ואכלו, כולנו נתנו להם לאכול ולא פחדנו.
היו גם כמה טווסים, אבל אנחנו התרכזנו בקופים, הייתה קופה אחת שצמוד לבטן היה לה קופיף קטן.
האכלת הקופים
אחרי ווגל פארק נסענו למכרה (חינם עם הכרטיס), כמו ווגל גם הוא בחור נידח ליד העיר מוסטרל, ראינו סרט על המכרה שכרו בו בדיל ופלואור, אחר כך חבשנו קסדות ונכנסנו במנהרה הראשית בערך 500 מטר וראינו איך עבדו וחיו פעם, היה מעניין.
משם נסענו לרכבל של שאואינסלנד (חינם עם הכרטיס), הדרך הייתה מדהימה, קודם עליות וסיבובים ואחר כך ירידות וסיבובים, כמעט שעה של נסיעה מאתגרת לאבא.
הגענו לרכבל ועלינו למעלה, הרכבל באורך 3.5 ק"מ ולקח רבע שעה לעלות. למעלה היה נוף מדהים של פרייבורג וראינו עד להרי הבלון באלזאס.
עכשיו הגיע זמן הכיף: שעה נסיעה ואנחנו בספא - ויטה קלסיקה (חינם עם הכרטיס).
בריכות חמות עם מים מתוקים 34 עד 36 מעלות, בריכת מים שמסובבת אותנו בעיגול במהירות, בריכות ג'קוזי, בריכה עם אורות מתחלפים בתוך המים, בריכת מוסיקה (מי שמכניס אוזניים למים שומע מוזיקה, בחוץ לא שומעים כלום!).
בכניסה מקבלים כרטיס מגנטי, אותו שמים בתוך הלוקר, ואז מוציאים מהמנעול משהו כמו שעון, שנועל את הלוקר ואיתו גם אפשר לשלם.
בספא שתינו כולנו שוקו וקפה טעימים חייבנו את השעון של אבא ב-15 יורו, אותם שילמנו אחר כך ביציאה, איזה רעיון אדיר, מסתובבים בספא רק עם מגבת ואפשר לקנות כל מה שרוצים!
הדרך חזרה לצימר לקחה שעה והגענו לצימר ממש בחושך, איזה פחד, רק היה חסר הזאב של כיפה אדומה.
יום 7 – 7/7/2012 – פרייבורג
יום בהיר של שמש אין שום עננים, אני וכל החברה לקניות הולכים (כולן שרו חוץ מאבא).
יצאנו בשעה 9 בנסיעה איטית וחנינו בחניון 8P ( הפעם החניון היה גבוה ולא גירדנו את הגג), יצאנו לשוק בכיכר של הקתדרלה – בשוק יש דוכנים של פירות וירקות – סבתא אמרה שיש את כל הירקות להכין קובה חמוסטה. ליד הקתדרלה פגשנו את יוני מהעבודה של סבתא.
נכנסנו לקתדרלה ופגשנו שוב את המשפחה הנחמדה שראינו בטיסה, בסולמר, בפארק אירופה ובמסעדת הדגים.
יצאנו מהכנסייה ופתאום סבתא איננה, היא נעלמה, חיכינו וחיכינו והיא לא באה.
אמא יצאה לסיבוב חיפוש, אבא יצא לסיבוב נוסף, אמא יצאה שוב, וסבתא איננה, הזאב אכל אותה..
אבא יצא לסיבוב מסביב לכל הקתדרלה ומצא את סבתא סוף סוף, היא יצאה בטעות מדלת צדדית, ועשתה מה שצריך, עמדה עד שמצאנו אותה.
התחלנו במסע הקניות, קנינו וקנינו, בקרשטאד ובקנאופהוף, בפימקי, בנייק וב-H&M, עד שבשעה 14:30- אבא וסבתא התעייפו. נכנסנו לאכול במסעדה איטלקית TAMINO, מול מקדונלדס שליד שער העיר.
אכלנו ריזוטו פטריות, פסטה 4 גבינות, 2 סלטים, פיצה, צ'יפס, שני בקבוקי מים ושילמנו 36 יורו, רק המים עלו 7 יורו.
חפשנו גם נעלי בירקנשטוק, וכשמצאנו לא הבנו על מה המהומה, הנעליים לא היו לנו נוחות בכלל.
המשכנו במסע הקניות הלוך ושוב עד שמצאנו נעליים גם לנטע, לקראת סיום עברנו גם ב-C&A לבדוק שלא פספסנו כלום, פה הכרחנו את אבא לקנות שתי חולצות כ"א ב-9 יורו, שלא יגיד שהוא לא קונה.
עכשיו היינו רעבים לגלידה, עצרנו ב"אייס קפה לזרין" יש להם 5 תפריטים: כללי (קפה וכו'), אלכוהול (לא בשבילנו), בננות (כל סוגי הבננה ספילט שתוכלו להעלות בדמיונכם), תותים (כל סוגי הגלידת תות עם קישוטי התות שתוכלו לדמיין), וגלידת ספגטי (גלידה שיוצאת ממכונה ונראית כמו ספגטי).
הזמנו גלידת ספגטי, בננה ספליט, מילק שייק, אייס שוקו, ושני קפה לאבא וסבתא ושילמנו 26 יורו.
הקפה הגיע בכוס קרמיקה בגודל של סיר לילה וסבתא קיבלה חום ולא יכלה לשתות (כידוע לכולם כורדים מפחדים לשתות בכוס לא שקופה – שלא תהיה להם מפלצת בקפה).
בדרך לחניון הלכנו לאיבוד ולא מצאנו אותו – גם ה-GPS, שבק חיים באותו רגע, הסתובבנו מסביב עד שאחרי מספר דקות הבנו שאנחנו עומדים לידו.
בכניסה לחניון היה סופר, נכנסנו רק לקנות לחם טרי לארוחת ערב (5 יורו) ויצאנו עם 30 יורו של שוקולדים.
לצימר הגענו בשעה 20:30
יום 8 – 8/7/2012 – גוטאך
הלילה עבר עלינו בסופות רעמים, קמנו בבוקר לגשם סוחף, וכבר חשבנו שהלך היום. החלטנו להיצמד לתוכנית ויצאנו בשעה 9, נסענו לפארק החושים, כמובן שכרגיל הגשם פסק. בדרך עצרנו וקנינו מזכרות (גם לדוד תומר, שביקש מזכרות בצורה של כלי נגינה) לקחנו מגבונים ומגבת לנקות את הרגליים בסוף (מה שהסתבר כרעיון טוב).
דרכנו על כל מיני משטחים: בוץ, אבנים קטנות, חלוקי נחל, דשא, שבבי עצים. עברנו תחנות מישוש וריח. כמובן פגשנו מלא ישראלים, כולם כאן.
פארק החושים
גם כאן אכלנו גלידה (אמא מרוב התרגשות החליקה במדרגות, אבל לא קרה כלום).
נסענו דרך קצרה למוזיאון הפתוח, עברנו כאן בין בתים עתיקים, וראינו איך חיו פעם ביער השחור. ראינו אישה מבשלת על תנור שמוסק עצים, טחנת קמח שעובדת על מים, איך מכינים חבל עבה מחוטים דקים, מסור שמנסר בולי עץ רק בכוח המים.
ביציאה עצרנו באחת המסעדות ואכלנו סלט גדול (לא משהו), צ'יפס, פיצה, אבא הזמין 1/2 עוף שהיה קטן אבל טעים, 4 שתייה ושילמנו 44 יורו.
את המשך היום שינינו קצת ובמקום צמרות העצים בוולדקירש כמתוכנן, הלכנו למגלשות ההרים בגוטאך, היה תור ארוך אבל לא ויתרנו ועשינו שני סיבובים, היה סבבה!
שוב צילמו אותנו, את אמא בכל 3 התמונות, את שיר והדר כל אחת בשתי תמונות, את אבא והדר ראו בקושי ברקע, סבתא הפעם לא עלתה. אבל למי חשובה התמונה, העיקר החוויה!
מכאן נסענו שעה לבאד פרדייס (פארק מגלשות המים) – וואו איזה מקום!
קטן יחסית, בקושי חצי מגרש כדורגל, אבל כמה מגלשות, 4 לקטנטנים, 4 לילדים ועוד 6 לגדולים, אחת 90 מטר חצי פתוחה, אחת סגורה חשוכה עם אורות מנצנצים שעולים עם אבוב יחיד או זוגי 140 מטר, ועוד אחת סגורה עם אבובים 180 מטר!
סבתא ישבה לנוח, אבא עשה אחת והסתפק בה, נטע שבהתחלה בקושי רצתה עשתה את כולן, מעל כולן היו הדר ושיר שקפצו לבריכה ממקפצה של 3.60 מטר, הדר ראשונה ושיר אחריה, הדר אפילו קפצה 3 פעמים.
חזרנו לצימר בשעה 21 עייפים, אך מרוצים.
יום 9 – 9/7/2012 – טיטליס
הבוקר קמנו מוקדם מאוד ובשעה 7:20 כבר היינו בדרך, איך שהתחלנו לנסוע שיר והדר נרדמו והתעוררו רק שהגענו, הן פספסו את הנוף.
עצרנו בסופר ליד שלוכסי לקנות לחם וקפה להתעורר, אחרי כשעה וחצי הגענו לגבול עם שוויץ, חצינו את נהר הריין. הדרך הייתה מדהימה, אחרי שעברנו את הגבול התחלנו לנסוע בנוף הררי, אנחנו נוסעים בעמק וסביבנו הרים גבוהים, בדרך ראינו ערים וכפרים צפופים, מה שלא ראינו כמעט בגרמניה.
עצרנו בתחנת הרכבת באנגלברג בשעה 11:30 וקנינו כרטיסי רכבת ג'וניור, ככה חסכנו הרבה כסף בכניסה לטיטליס, שילמנו 60 פרנק ל-3 ילדות ועוד 294 ל-3 מבוגרים. בשעה 12 התחלנו לעלות ברכבלים לטיטליס, בראשון עלינו בקרונית של 6 אנשים בערך 20 דקות, בטרובסי החלפנו לקרון ענק עוד 5 דקות, ובתחנת סטנד עלינו לרכבל המסתובב שעלה מ-1800 מטר עד ל-3020 מטר ב-5 דקות.
בכל מקום בדרך היו שלטים בעברית. הגענו לטיטליס.
יצאנו ישר לשלג, קצת הצטלמו, זרקנו כדורי שלג והלכנו לאייס פלייר, עלינו על רכבל של 6 אנשים, ישבנו בשורה אחת, הרכבל יורד לפארק הגלישה.
יש כמה סוגים של מזחלות מפלסטיק עליהם גולשים, כולנו ניסינו, כל אחד מה שאהב, התגלשנו מספר רב של פעמים בכיף גדול.
מזג האוויר הפתיע לטובה, היה חם, באיזה שהוא שלב הורדנו מעילים.
אחר כך עברנו לאבובים, כולן עשו 3 פעמים חוץ מאבא שצילם.
אבובים בטיטליס
להדר נרטבו הגרביים וסבתא נתנה לה את שלה (בפעם הבאה להביא זוג נוסף).
בדרך חזרה מהאייס פלייר צילמו אותנו – המחיר הפעם היה שוד אמיתי 11 יורו, אבל התמונה הייתה כל כך טובה, קנינו.
היינו בפארק הגלישה כשעתיים.
חזרנו פנימה לאכול, יש באחת הקומות פינת פיקניק, שולחנות מסודרים לטובת אנשים שהביאו אוכל מהבית (אנחנו הבאנו – מי משוגע לקנות בשוויץ אוכל, המחירים בשמיים).
נכנסנו גם למערת הקרח – קצרה ונחמדה.
בשעה 15 התחלנו לרדת למטה.
הדרך חזרה הייתה ארוכה ומתישה (במיוחד לאבא שנהג) אבל הגענו בשלום בשעה 20 אחרי עצירה בסופר, שוב קנינו "רק לחם" ושילמנו 35 יורו. איזה מחירים זולים: קופסא עם 3 פיצות זוגיות 2 יורו, 10 ארטיקים (לא קרח, יוגורט) ב-2 יורו, גבינה צהובה 1.8 יורו.
בערב בבית הכנסנו את הפיצה לתנור ואחרי רבע שעה אכלנו.
יום 10 – 10/7/2012 – מכרה פתוח, שוב מגלשות ואריזה
הבוקר יצאנו קצת מאוחר רק ב-9:30, שמש נעימה זרחה לכבודנו.
נסענו למכרה הפתוח, אבל לא בדרך הקצרה של כביש 500, אבא רצה עוד נוף ונסענו דרך סט. מרגן וסט. פיטר. באחד הסיבובים התגלה לנו לפתע נוף אדיר, כל הבקעה לכיוון מערב מתחתינו, עצרנו לצלם.
ירדנו בכביש 187, דרך צרה ותלולה למטה, עד שמצאנו את עצמנו בבקעה שראינו מקודם, הדרך הייתה ארוכה, אבל הנופים משגעים.
לפתע ה-GPS מסמן בטרייה חלשה ונכבה, ניסינו כל דרך אפשרית, אבל הוא שבק חיים (בדיעבד התברר כי הכבל שמחבר אותו למצית התקלקל). מזל שאבא דאג לגיבוי, בטלפון שלו היה GPS, הדלקנו אותו והמשכנו לנסוע.
הגענו למכרה הפתוח לאחר הטיול הארוך רק ב-12, איזה רעיון!, יש במקום מכרה פעיל שחוצבים ממנו מינרלים, פעם בשבוע הם מוציאים ערימות של אבנים מהמכרה, וכל יום ניתן לבוא ולחפש בערימות אבנים יפות (כמו מרכז מבקרים אקטיבי), נטע הדר ושיר קיבלו כל אחת משקפי מגן, דלי ופטיש או מכוש ויצאו לדרך.
נעמדו ליד ערימת עפר ואבנים, והתחילו לחפש, כל אבן צריך לשבור על מנת לראות את תוכה, מצאנו כל מיני צורות וצבעים, חלק מהחופרים שהיו שם היו מקצוענים והביאו לנו אבנים יפות שהם לא רצו, בעלת המקום דיברה אנגלית והסבירה לנו איך למצוא אבנים יפות. המחיר לילד הוא 5 יורו ואפשר לקחת 4 ק"ג אבנים לכל אחד, אנחנו אספנו כולן ביחד 1.5 ק"ג (חוזרים באיזיג'ט – יש בעיית משקל).
אחד החופרים מצא אבן ובתוכה קריסטלים צהובים, בעלת המקום אמרה שזה שווה מאות יורו.
בסוף גם קיבלנו קערה והלכנו לחפש זהב (לא זהב אמיתי - זה מחצב שנראה כמו זהב ונקרא "זהב של שוטים"), מתוך קערה ענקית אספנו בוץ וסיננו אותו על מנת למצוא גושי זהב קטנים.
יצאנו עמוסות ומרוצות !
שוברות אבנים המכרה הפתוח
משם נסענו שוב למגלשות של גוטאך.
נטע שיר הדר ואמא עשו שוב שני סיבובים, הפעם לא היה תור. שוב קנינו את התמונות (2 יורו לתמונה) הפעם ידענו איפה המצלמה ועשינו היי ופרצופים.
אמא החליטה שצריך להיפטר מכל המטבעות וקנינו 6 ארטיקים במטבעות של 5, 10, 20 ו-50 סנט. המוכרות הסתכלו עלינו כמו משוגעים – אבל זה כסף! ואנחנו לא חוזרים לכאן שוב, אז מה אכפת לנו.
השעה 15 והגיע הזמן לארוחת הצהריים, נסענו לטריברג ועצרנו לאכול במסעדת פינוקיו. המקום נמצא בקומת הקרקע ונראה כמו פאב של ימאים.
אכלנו שני סלטים, פיצה, לזניה, פסטה, אנטיפסטי, כוס קולה, כוס ספרייט, בקבוק של 1.5 ליטר מים, שני קינוחים טירמיסו ופנה קוטה ושילמנו 49 יורו, האוכל היה הכי טעים שאכלנו והמנות יפות.
רצינו לחזור היום מוקדם, ולכן יצאנו חזרה לצימר, בדרך עצרנו שוב בחנות המזכרות (זאת עם השובכים), ושוב בזבזנו כסף.
הגענו הביתה והתחלנו לארוז, הכל בשקיות וואקום (המצאה גאונית) דוחסים ודוחסים עד שבכל מזוודה יש 20 ק"ג בדיוק (בזכות המשקל הידני שאבא קנה בישראל). הכנסנו את המזוודות לאוטו ועלינו לאכול ארוחת ערב.
פתאום נשמעים ברקע רעמים ואחרי 5 דקות גשם שוטף שנהפך לברד בגודל של אפונה, חצי שעה והכל נגמר.
יום 11 – 11/7/2012 – חזרה הביתה
קמנו ב-7:30 סבתא הכינה ארוחת בוקר שלקחנו לדרך וגם צהרים שלקחנו למטוס.
בשעה 8:15 יצאנו בפעם האחרונה, אנדראה בעלת הבית באה להיפרד מאיתנו לשלום.
הדרך לשדה התעופה נראתה ארוכה, עצרנו בתחנת דלק לתדלוק אחרון, שתינו ברד אספרסו וברד קפוצ'ינו (זה משהו שאנחנו מתים עליו בחו"ל, זה בא בכוס קרטון וטעים בטירוף) הגענו לשדה התעופה בשעה 10, החזרנו את האוטו (הכל עבר בשלום).
מהר מאוד מסרנו את המזוודות ועלינו לעמוד בתור לטיסה, כרגיל הטיסה התעכבה ורק בשעה 12:30 פתחו את השער.
נכנסנו כולנו, פתאום אחד הבודקים קרא לשיר הצידה, סבתא הלכה אחריה, אבל הם ביקשו ממנה לחזור לתור. שיר נבהלה, אבל מזל שהסברנו לכולן כבר מקודם שהם עושים בדיקות מדגמיות, לפני העלייה למטוס ולא להיבהל. הבודקת פתחה לה את המזוודה (דווקא זו שהייתה בוואקום), לצערנו אלה היו בגדים נקיים והיא לא קיבלה פצצת ריח. אחר כך היא מיששה את שיר וביקשה ממנה לחלוץ נעליים ולהראות לה את כף הרגל. גם את זה עברנו בשלום.
עלינו למטוס וכמובן תפסנו את המקום ליד יציאת החירום, כדי שלאבא יהיה מקום לרגליים.
הטיסה יצאה בשעה 13:30 ואחרי 3 וחצי שעות נחתנו בנתב"ג (שעה 18 בישראל).
אשר וגיא השאירו לנו את הרכב בטרמינל 1, נסענו אל הרכב בהסעה הפנימית ומצאנו אותו מייד.
העמסנו את הרכב (11 מזוודות!) ונסענו ישר לאבו גוש לאכול בשר, ואפילו קיבלנו מים מהברז! חינם!
זהו. תם ונשלם טיול משפחתי מושלם, טוב יותר מכל מה שיכולנו לדמיין.
להתראות בעוד שנתיים.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של אלי כ.?

הפוסט הבא ›
10 ימים בהולנד ובלגיה - אוגוסט 2013
10 ימים בהולנד ובלגיה - אוגוסט 2013
מתוך הבלוג של אלי כ.
16-09-2013
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של אלי כ. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

אחלה טיול היה לכם

השב  · 

כל הכבוד, איזה בלוג מקסים!

השב  · 

המכרה הפתוח

השב  · 

פארק החבלים

השב  · 

דרך השעונים


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תודה אלי

השב  · 

כרטיס היער השחור

השב  · 

תודה!


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×